אחרי כמה וכמה ניסיונות להגדיר אינטליגנציה ארוטית, החליטה אסתר פרל לחזור למקום הכי פחות צפוי בהקשר הזה: בית הוריה ניצולי השואה. "כדי שאוכל להתחיל להבין מיהם הזוגות שיש להם ניצוץ ארוטי, ומה מקיים אצלם את התשוקה, הייתי צריכה לחזור להגדרה המקורית של הארוטיות, להגדרת המסתורין. הגעתי לצומת דרכים, ושם בחנתי את הטראומה, שהיא הקיצוניות השנייה, דרך התבוננות בקהילה שבה גדלתי.
"זו קהילה בלגית, כולם ניצולי שואה. יש בה שתי קבוצות: אלה שלא מתו, ואלה שחזרו לחיות. אלה שלא מתו בדרך כלל היו קשורים למקומם, לא מסוגלים לחוות עונג ולא יכולים לתת אמון, כי כשעומדים על המשמר, מודאגים, חרדים וחסרי ביטחון, אי-אפשר להרים את הראש כדי להמריא ולעוף, להשתעשע, להתנהג בביטחון ולדמיין. אלה שחזרו לחיים היו האנשים שתפשו את הארוטיות כסם-נגד למוות. הם ידעו כיצד לשמור על חיוניותם".
פרל, 55, היא פסיכותרפיסטית, חוקרת ומנטורית של מיניות משוחררת ופורצת מוסכמות. מה שהתחיל בקהילה הבלגית המשיך במסיבות היוקרתיות של ניו-יורק, שדומות בעיניה לשדה מחקר אנתרופולוגי. היא גילתה שלכולנו יש כמיהה נסתרת ל-Elan vital, גל גואה של אנרגיה ארוטית, אות לכך שאנו חיים.
בספרה "אינטליגנציה ארוטית" (הוצאת כנרת זמורה ביתן) היא מעודדת אנשים לחקור את עצמם, לומר את מה שנחשב אסור, ולא לחשוש לקרוא תיגר על תקינות מינית.
הכתבה המלאה מופיעה במגזין ליידי גלובס
