מכירות את התחושה הזו שמשהו מרגיש טוב מדי ואז אנחנו מפסיקות? אנחנו מפחדות להתמסר, להתאכזב, אולי גם הלב ישבר לנו אם ניתן את המיטב שלנו. זה יכול להיות בקשר חדש או במסגרת תפקיד בעבודה שיוצר אצלנו חוסר ביטחון וביקורת עצמית, לא משנה כמה טובות אנחנו.
וזה יכול להיות גם במיטה, בין אם אנחנו לבד עם עצמנו ובין אם אנחנו עם פרטנר. העונג מטפס, מגיע למקום ממש ממש גבוה, ופתאום אנחנו בורחות ממנו. לא מגיעות לאורגזמה, לא מתמסרות ב-100%. שוב הפחד והחשש משתלטים.
לאחרונה אני נתקלת ביותר ויותר נשים שבוחרות לעצור את העונג שלהן דווקא כשהוא מגיע לשיא. או יותר נכון, כמעט לשיא. והאמת? אני ממש מבינה אותן. כשהייתי צעירה יותר, ולפני שחוויתי אורגזמה בפעם הראשונה, הייתי עושה את זה כל הזמן. העונג היה עולה ועולה והייתי מרגישה שאם זה ימשיך אז אני בטח אתפוצץ. זה היה לי ממש יותר מדי. לא אפשרתי לאורגזמה להגיע כי פחדתי ממה שיקרה. לא הרגשתי שזה אפשרי בכלל להכיל את כל הטוב הזה בלי שמשהו רע יקרה.
זה היה קורה לי גם עם עצמי, בלי פרטנר במיטה. הייתי נוגעת בנקודה שעושה לי טוב ולפני שהייתי גומרת הייתי פשוט מזיזה את היד. אני פוגשת המון נשים שעושות את זה בזמן אוננות. אמונה מגבילה? אולי. הרגל של שנים? כנראה. איך ומאיפה קיבלתי את זה? מי יודע? בעולם האימון זה גם פחות משנה. השאלה האמיתית היא מה עושים עם זה עכשיו.
ההמלצה שלי, במיוחד כשמדברים על עונג מיני, היא לנסות קודם כל להגיע למקום הזה כשאתן עם עצמכן, כשאין נוכחות של אדם אחר בחדר. ואז, במקום לעצור ולנסות לגעת בנקודה אחרת, פשוט לנשום למקום שנעים בו. מקסימום אתן ממש תהנו. ואם לא תנסו אתן עלולות להיתקע במשך שנים בדפוס התנהגות שירחיק אתכן מהמיניות שלכן.
גם אם הדפוס הזה קורה לכן בתוך קשר זוגי שרק מתחיל - נסו להישאר שם בלי לטפח סרטים או ציפיות בראש, פשוט תשהו במקום הזה. זה אומר לצאת מאזור הנוחות לטובת עונג בחייכן, בין אם זה עונג מיני או עונג רגשי. הכל יושב בדיוק על אותו הדבר. אל תברחו ממה שעושה לכן טוב, גם אם זה גורם לבהלה רגעית. אני מבטיחה שאם רק תנסו אתן כנראה תצליחו. אולי לא בפעם הראשונה, אבל אין ספק שהתמדה היא שם המשחק. כמו בכל דבר בחיים.
דנה ויינשטיין אורן היא מאמנת אישית וזוגית להעצמת נוכחות מינית בחברת MyShemen