העיסוק האובססיבי שלי בדילדואים מטריד את הוריי ואת החברות שלי. אני לא מאשימה אותם, בכל זאת יוצא שאני מבלה 50 אחוז מהזמן שלי בנבירה אינסופית בהמצאה הזאת. גם לכן זה בטח נראה מוזר, אבל האמת היא שיש לי תירוץ מעולה: עבודת מחקר שמטרתו סדרת כתבות מקיפה ומעמיקה.
בכתבה הקודמת סיפרתי לכן על המחקר שלי, והזירות השונות שבהן הוא פועל. הממצאים נוגעים לכל כך הרבה תחומים של חיינו, שאני קצת מבוהלת. דרך הדילדו למדתי על המקום שתופס המין בחברה, ועל השינוי ההדרגתי בתחום; הבנתי שמדובר באמצעי תקשורת של אישה עם עצמה וגם עם נשים אחרות, שהאביזר הזה הוא זירה למשא ומתן על המקום שלנו בחברה.
עוד הופתעתי לגלות שהתעשייה הזאת, של ייצור ויברטורים, היא עצומה בגודלה, ומפרנסת מאות אלפי אנשים בעולם; שיש פוליטיקה, מאבקים והרבה מאוד ענייני זכויות אדם שמעיבים על הכיף הטמון במוצר; שלדילדו יש היסטוריה ארוכה ומפוארת, ואפילו נציגות מכובדת בתנ"ך; ובעיקר למדתי שהדילדו (ואביזרי המין בכללותם) הוא בעצם ביטוי פיזי למשהו עמוק הרבה יותר. וכשאני אומרת עמוק, אני מתכוונת לזה.
דברים שלמדתי מהצעצוע שלי
לחברות שלי, כך גיליתי, היה הרבה לספר לי על דילדואים וצעצועי מין. פתאום, כשהטאבו נשבר ואפשר היה לדבר גם על זה, הן הרגישו בנוח להודות שבזכותו הן למדו כמה דברים על עצמן.
שעצם השימוש באביזר מין עורר אותן מינית, ועזר להן להתקרב לאורגזמה שלא ידעו לחוות קודם. שיש בנוכחות הפיזית שלו אזכור לסקס, גם כשאת לבד. ובפרט, כמעט כולן ציינו שהוא אמנם לא תופס מקום מרכזי בחייהן, אבל הן לא מבינות איך הסתדרו בלעדיו. שחתיכת פלסטיק (או סיליקון, או גומי, או זכוכית) עזרה להן לתקשר עם עצמן בצורה נפלאה, והייתה אפילו אחת שכינתה אותו "ידידה הטוב והנאמן של האישה" (ולא, באופן מפתיע, היא לא התכוונה לכלב שלה).
באחד הפרקים המוצלחים של "סקס והעיר הגדולה", מתמכרת שרלוט לוויברטור מוצלח במיוחד, הבאני המפורסם. בפרק אחר יוצאת סמנתה עם גבר שאיבר מינו משמש מודל ליצירת דילדו מוביל. לא פלא שהסדרה הזו, שהעלתה על נס ודגל את המיניות הנשית (לטוב ולרע), עסקה כל כך הרבה בדילדו: מדובר באובייקט נשי. למרות שהרבה גברים משתמשים באביזרי מין (כן, גם סטרייטים), לוויברטור או דילדו יש עדיין תווית נשית כמעט לחלוטין. נשאלת השאלה מדוע דווקא הוא, ולא צעצועים אחרים (כמו שוט או פלאגים אנאליים), הם נחלתן כמעט הבלעדית של נשים.
הסיבה הראשונה היא כנראה הצורה – שלא משאירה הרבה מקום לדמיון. איבר מין גברי, זקור, מוכן לפעולה, בדיוק בגודל ובצורה שאנחנו רוצות או רוצים. בלי שמישהו מהצד השני ישפוט אותנו, יפריע לנו להתרכז או יהיה מרוכז רק בעצמו. הצד שכנגד נתפס אוטומטית כנקבי – בגלל הזכריות המוחלטת והטוטאלית שלו, שנוצרה כולה כדי לשחזר את הפין. מה הפלא שיש לצעצוע הזה תסביך גדלות תרבותי?
למה פמיניסטיות קיצוניות שונאות דילדואים?
עניין נוסף נעוץ לדעתי בעובדה שדילדו מסמל את עליונות הגבר. שנייה לפני שאתן זורקות עלי ביצים ומאשימות אותי בפלצנות יתר, אני חייבת להזכיר את התפיסה המקובלת שלפיה גברים לא זקוקים לדבר מלבד עצמם כדי להגיע לאורגזמה.
נשים צריכות עזר חיצוני, אם לא גבר, אז את נציגו, או נציגי איבר מינו – הדילדו והוויברטור. כך שיש חוקרות, פמיניסטיות ומרקסיסטיות גם יחד, שטוענות שעצם השימוש בדילדו הוא דיכוי לאישה. שלא פלא שמקשרים מיד בין דילדו לאישה רווקה, ש"צריכה זין" (לא רק במשמעות הפיזית, אלא כתיאור התנהגות מסוימת מצידה), צריכה גבר שירסן אותה וירגיע את ההורמונים המשתוללים שלה.
העמדה המנוגדת טוענת שבדילדו יש אלמנט של העצמה לאישה, משום שהוא משמיט את הצורך בגבר, ומבודד את האיבר היחיד שעשוי לעניין אותנו. שכמו שנשים הופכות לאובייקט מיני דרך קבע, הדילדו הוא מה שהופך את הגבר לאובייקט, מנצל אותו והופך אותו לחפץ האולטימטיבי. את אותו הסבר אפשר להצמיד, אגב, לעיסוק האובססיבי של גברים בסקס בין לסביות: הם נמשכים לאותה מיניות "אסורה", שבה אין כניסה, תרתי משמע, לגבר. הזירה הלסבית היא הזירה המינית היחידה שבה אין מקום לגברים, מה שמוציא אותם מדעתם מרוב חרמנות.
אני נוטה לקבל את העמדה השנייה, ולו בגלל העובדה שכמשתמשת ותיקה וכמי שנהנית מנוכחותו התמידית של דילדו אחד לפחות בחיי, נעים לי לחשוב שאני עושה שימוש בגבריות בלי כל הניג'וס מסביב. הדילדו שלי לא מבקש שאעשה לו קפה, לא תופס הרבה מקום ובטח שלא משאיר גרביים ותחתונים מלוכלכים ברחבי הבית. והוא מביא אותי לאורגזמה בכל פעם שארצה. הרבה יותר ידידותי מרוב האקסים שלי, אם כבר מדברים. הבעיה היחידה היא שאי אפשר להביא אותו לארוחת הערב אצל ההורים.
אז הדילדו הוא סימן לנשיות, אובייקט נשי למהדרין ועולם שלם של פרשנויות אידיאולוגיות – של דיכוי מצד אחד, והעצמה מצד שני. אבל איפה הכל מתחיל? בחנות הסקס? בבית החרושת? במפעל הייצור? בלוח השרטוט? המסע שלי לתולדות הדילדו הוביל אותי למחוזות האידיאולוגיה, ובכתבה הבאה אספר על הנסיעה ללב התעשייה: המקום שבו חלומות (ודילדואים) נולדים.
עוד ב mako נשים: הגעת לגיל 30? קטן עלייך - מחקר מגלה שבנות 30 הרבה יותר מבסוטיות מעצמן, מחפשת אקססוריז לחג? נסי כלבלב, פלטפורמות בלי עקב?! על מה חושבים מעצבי הנעליים הגדולים?