שעה. 60 דקות. 6 גברים. אוטובוס אחד וצעירה חסרת אונים שעוברת מאחד לאחד, כמו בובה נטולת קול, כוח, אנושיות. מחוללת, מוכה, נאנסת פעם אחר פעם. האוטובוס ממשיך לדהור, הנהג לא עוצר. סליחה, הוא דווקא כן, כי גם הוא רוצה להצטרף לחגיגת הבלהות שם מאחורה, אז הוא מבקש מחליף בשעת מעשה. אחרי שגמרו איתה, היא מושלכת מהאוטובוס, נזרקתה לרחוב, לא לפני שהוכתה במוטות ברזל. לאחר שהועברה לטיפול בבית החולים, היא מתה. "היא נפטרה בשלווה מפצעיה", מסר מנהל בית החולים בו אושפזה. בחירה מוזרה כל כך של מילים. דומה ששלווה זה הדבר האחרון שהצעירה הזאת, ללא השם, חוותה בשעות האחרונות של חייה. המקרה המזוויע והמיטלטל שהתרחש בהודו לא מצליח לצאת לי מהראש. הוא קשה, מפחיד, מצמרר ורק לדמיין לשבריר שנייה את סרט האימים הזה מעביר בי תחושת פחד איומה. כמו סיוט בלהות שקשה להאמין שבאמת התרחש.
המקרה הזה קיצוני וחריג באלימות שבו, בשנאה התהומית ובחוסר האנושיות. במהלך ניסיון כושל להוציא את התמונות האלה מהראש, התבשרנו על עוד מקרה מחריד, הפעם קרוב לבית. דרום תל אביב. קשישה בת 83. 83 למען השם! נאנסה בביתה. "מתשע עד אחת הוא שכב עליי", תוך כדי סטירות ואלימות מרושעת. שחזרה בפני לאחיה.
יש להניח שעד שתסיימו לקרוא את הפסקה הבאה, זה יקרה שוב. לעוד אחת. כי הנורא הוא שנשים נאנסות על בסיס יומי, כל יום, כל הזמן. אם על ידי הבחור הזה שהתחיל איתן בבר וחשב שאפשר להשתעשע קצת בשירותים, על ידי החבר, האבא, או איש זר. זה יכול לקרות בכל מקום: מדייט ידידותי, עבור לבר חשוך, בבית שלנו ועד, כאמור, אוטובוס ציבורי שנוסע לו ברחובות ניו דלהי וחשוף לכל.
מצאנו כמה מודעות פרסומת ברשת שמבקשות לעורר מודעות למקרים הנוראיים האלה. התמונות מרוטשות, צבעוניות, ומפוקסות. יש עליהן עבודת עיצוב טובה, כיתובים מדוייקים ויופי של פונטים. אבל מאחורי כל עבודת הגרפיקה המשובחת, מבקשים להעביר כאן מסר ברור: זה לא סקס אם הצד השני לא רוצה, זה לא סקס אם הצד השני שיכור, זה לא סקס אם אמרנו לא. או גם אם לא יכולנו לומר לא באופן ממשי, אבל הגוף שלנו זעק את זה. חלק מהמודעות האלה הוסרו במהירות, וחלקן עדיין תלוי בברים, בשירותים ובמקומות בילוי ברחבי העולם.
