האם יש בעולם אישה שלא חוותה מעולם תהפוכות רגשיות לפני הווסת? ומה עם מישהי שבחייה לא עברה תקופה של יובש בה לא התחשק לה לקיים יחסי מין? קשה להאמין שישנן נשים כאלה, ובכל מקרה גם אם הן קיימות - הרי שהן במיעוט. רגישות יתר וחוסר עניין בסקס נשמעות לנו כמו תופעות נפוצות ושגרתיות לחלוטין, אבל מתברר שהמדריך הרשמי לאבחון הפרעות נפש של אגודת הפסיכיאטרים האמריקאית (ה-DSM, הידוע בכינויו "התנ"ך של הפסיכיאטרים") החליט לאחרונה לרשום את שתיהן כהפרעות נפשיות לכל דבר. עדיין מרגישות נורמליות?
בנושא הזה בדיוק עוסקת סדרת הרשת הבינלאומית החדשה של תאגיד כאן, AMiNORMAL#, שעלתה לאוויר בשבועות האחרונים. בסדרה חוקרת הקולנועית הישראלית מיקה אור כמה מההפרעות החדשות שנכללו ב-DSM האחרון באמצעות שיחה עם אנשים מכל רחבי העולם. נגה ד'אנג'לי (38), שחקנית וסטנדאפיסטית מתל אביב, מתראיינת בשניים מהפרקים ומשתפת בהפרעות הפרטיות שלה.
את חוסר החשק המיני פגשה ד'אנג'לי לפני כשבע שנים, לאחר לידת בנה הראשון. "זה היה בעקבות כאבים שהיו לי אחרי הלידה והתפרים", היא מספרת, "היו ניסיונות, אבל הייתי כאובה, כל האזור הרגיש לי טראומטי ולא הייתי מסוגלת לגשת לסקס במשך כמעט שנה. זה היה מתסכל מאוד ולא ידעתי שזה אפשרי בכלל לעבור את זה". לאחר כשנתיים נולדה גם בתה השנייה: "ההחלמה אז הייתה כבר יותר מהירה וזה לא היה כזה אישיו כמו בפעם הראשונה".
המצב גרם לה לתחושות קשות. "הרגשתי נורא. לא לרצות מין זה תמיד מרגיש כמו כישלון, כאילו אני לא חיה ואין לי תשוקה. ואז עולה השאלה 'מה קורה לי?'. הרבה זוגות חווים תקופות יובש אבל זה לא סקסי לדבר על זה. זה בא בגלים, יש תקופות מיניות ויש פחות". לדבריה, הדבר מושפע בעיקר משחיקה וגידול ילדים. "את יכולה לפנטז כל היום שנורא יבוא לך בערב כשהילדים ילכו לישון, אבל הרבה פעמים אין כוח", היא מציינת, "זה מאוד נחמד להגיד שילדים משנים את הזוגיות אבל בפועל הם משמיטים אותה. זה כמו שאני אגיד שציאניד מוסיף טעם לאוכל, אז בואי תאכלי. במובן המיני זה מאוד מכבה ואין מה לעשות חוץ מלעבוד על זה".
View this post on Instagram
לפני כשנה החלה ד'אנג'לי ובן זוגה ללכת לטיפול זוגי: "ועם הזמן אנחנו לומדים להבין מתי מתאים לנו ומתי לא. חשוב לנו לא להרגיש כל הזמן שאנחנו סביב דבר שאנחנו לא מצליחים לממש ומרגישים רע איתו". כחלק מהתהליך הם מצאו שיטה מעניינת: "המטפלת המליצה לנו לפתוח צ'אט בוואצאפ של דיבור מלוכלך, בנפרד מהצ'אט הרגיל בו הכל מלא בתזכורות ובמשימות. במשך חודשיים הוא היה בדממה מוחלטת כי לא זכרנו איך מדברים מלוכלך, אבל אנחנו עובדים על זה. הרעיון הוא לייצר עוד מרחבים של דינמיקה כי זה לא מובן מאליו שאחרי יום שלם של עבודה, ילדים ומטלות יהיה גם פנאי לחקור את המיניות".
היום, כשהיא נמצאת בעיצומו של חודש שביעי להיריון השלישי, היא כבר יודעת איך להתמודד עם התקופות היבשות. "אנחנו יודעים איך לגשת, לקבל את זה ולצאת מהימים והתקופות האלה. אנחנו יודעים שעברנו תקופות פחות טובות, התגברנו עליהן ודברים השתפרו. זה לא שחור או לבן, והכל בסדר".
ד'אנג'לי מרגישה בנוח, לדבריה, לדבר על הנושא גם בהופעות שלה מול קהל. "זה לא שאני יושבת בטיפול וחושפת אותו מול מאות אנשים. באמצעות ההומור אנשים מצליחים להזדהות ולקבל תחושה טובה", היא מספרת, "חלק מהמקצוע שלי הוא לדבר על החיים שלי, וזה לא חדש לאף אחד. זה לא נושא כזה פרטי בסופו של דבר, כולם חווים את זה. השיח מעלה את המודעות ומסייע לפתור דברים במקום להחביא ולהסתתר".
"דעתי פשוט נטרפה עליי"
ד'אנג'לי יכולה בקלות לאבחן את עצמה גם כסובלת מתסמונת קדם וסתית. "אני הרבה פעמים מרגישה הורמונלית מאוד ואני רוצה לבכות וגם לגמור, כמו טינייאג'רים שצריכים כל הזמן לפרוק. ואם לא אעשה את זה, זה יבוא לידי ביטוי בכעס ובעצבים", היא מציינת, "אני כבר יותר מ-20 שנה מקבלת מחזור ואני עדיין מופתעת בכל פעם מחדש מזה. מרגיש לי לפעמים שאני קצת כמו דג שזוכר רק שלוש שניות".
לדבריה, היא לא תמיד ידעה לשים על כך את האצבע: "במשך שנים ניסיתי להדחיק את הסימפטומים והתסמינים וניסיתי לשדר שכלום לא קורה פה, בדיוק כמו כל הפרסומות לתחבושות ולטמפונים. בעשור האחרון אני יודעת להסתכל על זה ממקום בוגר ולשים לב מתי אני רגישה יותר".
דוגמאות לתגובות לא פורפורציונליות לא חסרות לה: "פעם היו אצלי חברים, וכשהם הלכו לא היה לי כוח לעשות כלים. הם לא עזרו לי, וחשבתי שאני צריכה לנתק איתם קשר. הם יצאו מהבית ואמרתי שלא אזמין אותם יותר בחיים שלי", היא מתארת, "דעתי פשוט נטרפה עליי". במקרה אחר ההורמונים השתוללו באמצע שיעור יוגה. "בן הזוג שלי דיבר עם מישהי ונכנסתי לסרט. יצאתי משם, התחלתי לבכות ואמרתי לו 'אני לא מאמינה שאתה מפלרטט מול הפנים שלי'. אחרי כמה ימים אמרתי לעצמי: 'מה נסגר איתך? את לא כזאת'. באותו רגע אני נשבעת שלא היה דבר יותר בוער וממשי מזה".
כשהיא שמעה שחוסר חשק מיני ותסמונת קדם וסתית הוגדרו כהפרעות נפשיות, היא בעיקר צחקה. "זה נשמע קצת כמו סתלבט, על גבול ה-'טוב, צריך להוציא כרך ולעדכן גרסה. אולי נשים תסמונת של קריז בזמן חיפוש חנייה? או תסמונת פקקים?'. נשמע שלכל דבר יש היום הסבר מחקרי", היא אומרת, "בסוף, אם זה גורם למישהו להרגיש שרואים אותו ושיש לו מקום אז יאללה, בסדר. לדעתי מה שחשוב זה אם זה נותן לך ימי מחלה - אם תתנו לי ימי מחלה על מחזור, אין בעיה, אני אגיד שאני בהפרעת מחזור עכשיו. בכל זאת, החיים זה הפרעה אחת גדולה".