על מנת להוקיע את הסטיגמה לפיה אנס הוא זר שתוקף בפינת רחוב חשוכה, החליטה פמיניסטית צרפתיה להקים אתר לקורבנות שישתפו בסיפורים ובזהות האנסים. יותר מאלף נשים כבר שלחו עדויות מצמררות מאז עלה האתר באוגוסט כשרוב האנסים המתוארים הם רופאים, קולגות וסבים. "עצם השיתוף הוא טיפול", מסבירה הפסיכיאטרית
מתוך "צעדת הזונות", אחת מיני רבים שנערכו בעולם בניסיון להוקיע את תחושת האשמה של נאנסות | צילום:
dailymail.co.uk
אחרי שדף הפייסבוק הישראלי, "אחת מתוך אחת", נתן לכולנו סטירה בפרצוף והעניק לקורבנות לשתף בסיפורי ההטרדות המיניות שעברו במהלך חייהן, אתר צרפתי בשם "אני מכירה אנס" (Je connais un violeur) אשר עלה לאויר באוגוסט השנה, משמש בית לכבר מעל 1000 עדויות מצמררות של נשים שנאנסו על ידי גברים שהכירו. הוא מיועד, בין היתר, עבור כל אלה שמתקשות לספר על כך למשפחה שלהן, מתקשות לשפוך את הלב בפני בן הזוג שלהן או לא ידעות כיצד לבטא את המילים אצל הפסיכולוגית.
המטרה: להראות שהאנס הוא לא רק זה שמסתתר בפינת רחוב
בין אם הצעד השיתופי נועד ליצור הזדהות עם המותקפת, ללמד נשים אחרות כיצד עליהן להתמודד במצב דומה או פשוט נובע מלחץ חברתי ורצון לשתף כי כולן שיתפו, אי אפשר להתעלם מכך ששיתופי נשים ברשת בנוגע להטרדות מיניות נעשו עניין פופולארי שבשגרה. לכן אין זה פלא ש-800 עדויות פורסמו כבר בבלוג הצרפתי בחודשיים מאז הושק.
האתר מזמין נשים לספר על התוקפים שלהן בבלוג עם המילים: "הם היו החברים שלנו, בני הזוג שלנו, קרובי משפחה שלנו, או מכרים. אנחנו מכירות אנסים. הרשו לנו להכיר לכם אותם". מטרת הבלוג היא לשבור מיתוסים שנוגעים לאונס על ידי בקשה מהנאנסות לתאר את התוקפים שלהן ולא רק את המקרים שחוו. "את נתקלת באב, סבא, בעל, דוד, סטוץ, קולגה, מרצה אוניברסיטה, חבר משפחה", אומרת פאולין, יוצרת האתר. פאולין, 27, מתארת את עצמה בתור פמיניסטית מיליטנטית. "האנסים הם 'לא האחרים'", היא אומרת.
"לא הלכתי למשטרה. שתקתי המון זמן. לאחרונה שמעתי שהוא בילה בכלא על מעשה אונס אבל זה לא היה האונס שלי" | צילום:
רויטרס
"רצינו להראות שהאנס הוא לא הרשע המכוער שמסתתר ברכב בפארק או מאחורי פינת רחוב. ב-80% מהמקרים התוקף מוכר על ידי הקורבן וב-67% מקרים, האונס מתרחש בבית של הקורבן או של התוקף". במשך שעתיים ביום פאולין עורכת את עדויות הגולשות, מתקנת טעויות כתיב מבלי לשנות את המהות של הסיפורים, פרט לתיאורים קשים של האונס עצמו. פאולין מבטיחה לנשים ולאנסים שלהן אנונימיות שכן "לא מדובר באתר נוקמני", לטענתה. על ידי תיאור האנסים, הקורבנות מצביעות על גברים בדרגות חברתיות שונות.
"זה כאילו ביקשתי את זה כי לבשתי חצאית קצרה מידי"
סיפוריהן של הקורבנות כוללים גם תיאורים של תחושות אשמה מצידן. "זאת הפעם הראשונה שאמרתי למישהו", אחת כותבת. מישהי נוספת חולקת: "קריאת העדויות עזרה לי להבין סוף סוף". נשים רבות גם מתארות את המצוקה והכאב. "ידיו על פי, סביב צווארי והוא אומר, 'זה יהיה בסדר. תשתקי' בזמן שהוא ממשיך עוד ועוד". אחרות מרגישות שאולי הייתה זו אשמתן, "זה כאילו ביקשתי את זה כי לבשתי חצאית קצרה מדי או חולצה חושפנית". אחרת אומרת, "לא הלכתי למשטרה. שתקתי המון זמן. לאחרונה שמעתי שהוא בילה בכלא על מעשה אונס אבל זה לא היה האונס שלי".
"לא זה לא": מתוך "צעדת הזונות" שנערך בפריז | צילום:
lepoint.fr
על פי נתונים שפורסמו בדיילימייל, 75,000 נשים נאנסות מדי שנה בצרפת, אבל רק 10% מדווחות על המקרה. כאשר רק 2% מהאנסים מורשעים. בראיון עם מגזין, Le Point, הפסיכיאטרית מוריאל סלמונה אומרת ששיתוף בחוויות, גם כאלה שהן קשות, הן בעל ערך תרפיוטי. "זוהי הקלה עבור קורבנות לדעת שהן לא היחידות שלא יכלו לדבר על כך, מתוך פחד להתמודד עם משפחה וחברים שלא יאמינו להן. נשים שהיו צריכות לשכוח הכל במשך שנים ותמיד חוו ספקות נוראיים". עוד הוסיפה כתבת הנשים, סוון נגויין למגזין, "למשפחה ולחברים של הקורבן יש תפקיד מרכזי בתהליך הריפוי על ידי עזרה בשכנוע לוותר על תחושת האשמה ותמיכה כשהיא ניגשת למשטרה. לכעוס זה בסדר אבל להיות מסוגלת להעביר את הכעס הזה לאדם שפגע בך, זה אפילו טוב יותר".
