בקצת יותר מ-50 שנות קריירה כמטפלת מינית בניו יורק, ד"ר שירלי זוסמן ראתה כמעט הכל. מהמהפכה המינית של שנות ה-60, עבור בהמצאת הגלולה ומגפת האיידס של שנות ה-80 וכלה בהופעת הפורנו המקוון - ויש לה לא מעט תובנות לחלוק עם כולנו. בראיון למגזין טיים היא פרטה, ממרום גילה ושנותיה, כמה מהמחשבות שלה לגבי יחסי מין.
"אנשים עייפים מדי כדי לעשות סקס"
"על השאיפה שלנו לדעת הכל, לשלוט בהכל, לעשות הכל – אנחנו משלמים באחד המטבעות היקרים ביותר, הזמן שלנו", היא אומרת בראיון. "השאיפות שלנו, שחלקן בכלל לא שלנו אלא מוכתבות לנו על ידי הסביבה, מצמצמות משמעותית את הזמן והאנרגיה שנותרים לנו להשקיע במי שאנחנו אוהבים. אחת הבעיות שמביאה הכי הרבה מטופלים אליי לקליניקה היא היעדר אנרגיה לבן או בת הזוג – אנשים פשוט עייפים מדי מכדי לקיים אינטימיות".
למרות השינוי הגדול שעבר על החברה המודרנית בעשורים האחרונים, אנשים עדיין מתביישים להודות שהם זקוקים למטפל מיני – כך אומרת זוסמן. "בתחילת הקריירה שלי הייתה סטיגמה על טיפול מיני, וגם בשנים מאוחרות יותר, כשאנשים כבר אמרו בקול שהם הולכים לפסיכולוג או לפסיכיאטר, התחום שלנו נשאר קצת בצל. היום יש יותר פתיחות – בין היתר, בגלל תכניות טלוויזיה ומגזינים שמקדישים כתבות לעניין, אבל עדיין יש אנשים שנרתעים להודות שהם בטיפול, וחוששים שאנשים יחשבו שהם 'לא יודעים לעשות סקס' או משהו בסגנון".
פעם עשו מין אוראלי כדי לא להיכנס להיריון
לשאלה מי היה המטופל הכי מוזר שהיה לה, סיפרה למראיין: "ובכן, הוא לא הגיע לטיפול, אבל התקשר אליי גבר שכנראה לא הבין את משמעות המילים 'טיפול מיני', אמר לי שהוא 'ילד רע שצריך לקבל מכות בטוסיק' ורצה לקבוע פגישה. נאלצתי להסביר לו שזה לא בתחום האחריות שלי".
מהו ההבדל בין סקס בשנות ה-60 והיום?
"אני חושבת שעיקר ההבדל טמון באופן שבו אנחנו תופסים מין מזדמן מבחינה מחשבתית. בשנות ה-60 זה לא רק שהיה מין מזדמן – זה היה קדחתני, ממש רדיפה מתמדת אחרי עונג מיני. אני חושבת שהייתה דעיכה טבעית של העניין האינטנסיבי הזה, והייתה גם מגפת האיידס שציננה לכולנו את ההתלהבות ודי הוציאה לנו את החשק. מעבר לכך, אני חושבת שאחרי ההתלהבות הראשונית אנשים התחילו להבין שמין מזדמן ונעדר אינטימיות הוא חסר. סקס הוא רק חלק ממה שבני זוג רוצים וצריכים אחד מהשני – יחד עם אינטימיות, קרבה, הבנה ואכפתיות".
בהמשך הריאיון מתייחסת הסקסולוגית הקשישה למין אוראלי, ומספרת שזו ממש לא המצאה חדשה. "משום מה יש הרגשה שזה משהו שהומצא רק בעשורים האחרונים, וזה ממש לא ככה. זו פרקטיקה עתיקת יומין, שאפשרה לאנשים לקיים יחסי מין בלי חשש מהריון כשאמצעי המניעה היו מוגבלים – פשוט פעם לא דיברו על זה כל כך הרבה כמו היום".
לסיום אומרת זוסמן שלטעמה אין כל רע בפורנוגרפיה: "אין שום דבר חדש גם בפורנוגרפיה, אנשים ציירו ציורים מיניים עוד לפני המצאת הכתב. וברמת העיקרון, אני לא חושבת שיש בה משהו פסול – אנשים צריכים שתהיה להם היכולת לפנטז. הבעיה היא שיש אנשים שנותנים לזה להפוך לתחליף ליחסי מין אמיתיים, וזה כבר לא מאוד בריא".