נשים נאנסות בלי קשר למידת החזייה שלהן
הרעיון מאחורי הצעדה הזו הוא מחאה נגד 'תרבות האונס' שמאחוריה עומדת ההנחה שאישה נאנסת בגלל הבגדים אותם היא לובשת, בגלל יצריה המיניים ובגלל שהיא ביקשה את זה ומתנערת מאחריות האונס, החברה והחוק.
כל אישה שאני מכירה עברה הטרדה מינית לפחות פעם בחייה, אם לא יותר, והיא תמיד תישא את תחושת אי הנעימות בכל מקום אליו תלך. לעתים קרובות מדי ההטרדה המינית הופכת לתקיפה מינית, אלימה וכואבת שמשאירה צלקת נפשית עד ליומה האחרון של הנתקפת. האלימות המינית נמצאת בכל מקום סביבנו, בתוכנו. היא חלק מהחברה שלנו, מהתרבות שלנו, ולעתים מקבלת לגיטימציה מזעזעת כמו במקרה שאירע לאחרונה באיים המלדיביים שבו נערה בת 15 נידונה ל-100 מלקות פומביות בגלל "קיום יחסי מין מחוץ לנישואין", לאחר שאביה החורג אנס אותה במשך שנים רבות.
בעולם בו אישה עוברת אונס קבוצתי, כזה שמביא למותה, יש בעיה קשה מאוד של גבולות וכבוד לאדם. נשים נאנסות בלי קשר לצורת הלבוש שלהן, בלי קשר לתסרוקת שלהן, למידת החזייה שלהן, לרמת המיניות שלהן או לגובה שלהן. נשים נאנסות כי לגבר שאונס אותן יש בעיה. רק לו. לא לאישה, לאנס.
1 מכל 6 ילדים נאנסים: האם זה קשור למה שהם לובשים?
במסגרת עבודתי עם נשים אני נחשפת לסיפורים קשים של תקיפות מיניות. באף אחד מהסיפורים הקשים ששמעתי לא היה לזה קשר ללבוש האישה או למיניות המתפרצת יותר או פחות שלה. זה היה קשור רק בגורם אחד- בגבר שאנס אותה.
מצעד השרמוטות חשוב לנו כחברה שרוצה לעודד עצמאות, אוטונומיה גופנית, שוויון וצדק. חשיבותו היא ביכולת של כל אישה ללכת ברחוב עם חצאית מיני וגופיה מבלי לחשוש כיצד זה יראה בדוכן ההגנה במשפט לאחר האונס. חשיבותו היא לעולם שאנחנו מגדלים את הילדים והילדות שלנו.
אני לא נאיבית. אני לא חושבת שהמצעד הזה יביא אתו את השינוי העולמי, אבל אולי, רק אולי הוא יגרום לאישה אחת להגיש תלונה, לאישה אחת לספר את הסיפור שלה, לאישה אחת להפסיק להתנצל על זה שאנסו אותה. ואולי אפילו לגבר.
המרכז לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מאויש 24 שעות ביממה, בצוות תומך שיכול לסייע לכל נתקפת ונתקף (יש קו נפרד לתמיכה בגברים שנפגעו)