"בהתחלה היה לי ברור שזה יהיה יונתן עוזיאל. העיניים הכחולות שלו והאטיטיוד של הקשה להשגה בשילוב אג'נדת ה"בואי ונקרע ממך את הבגדים" עשו לי את זה עוד ב"עד החתונה", ופתאום כשהפך לסוכן מוסד מיוזע, מסוקס ומוטרד – זה היה ברור שהנשר החדש שלי נחת. אבל אז יוסף סוויד החליט לבוא ולשחק אותה מחבל קשוח ואכזרי שנותן פייט לא רע במשחק נפלא ואמין. וכך, בדיוק שנפלתי ברשתו, נזכרתי שאסי כהן יש רק אחד (למרות שהוא משחק בשני המגרשים). אבל רגע, ישי גולן – רזה ככל שיהיה, רק עושה לי חשק לחבק אותו, למחות דמעה מעיני ההאש פאפי שלו ולפנות לו כתף אוהבת. ויורם טולדנו? אין לי שום בעיה שהוא יחטוף התקפי חרדה בלילה לצדי, כל לילה. לימדו אותי פעם שעם קצת יצירתיות ומחשבה מחוץ לקופסה, אפשר לקבל הכל בחיים: ולכן במקום לעשות כאן משפט שלמה ארור, אני בוחרת בכולם. אז הגברים שלי לשנת 2012 הם כל קאסט העונה השנייה של "חטופים" (מינוס דליק ווליניץ, עימך סליחה): גם יפים, גם משחקים נפלא, וגם מדברים ערבית רהוטה. היי, תמיד רציתי גבר דו לשוני".
(לילי שרצקי אלמליח)
ג'ון האם: בזכות ההאם
"אם יש מסקנה אחת שאנחנו צריכות לקחת מ-2012, היא שאנחנו לא פחות שטחיות מגברים שמריירים על תמונות טופלס של בר רפאלי או על רוסלנה רודינה בביקיני. נכון, יופי פנימי חשוב והגודל לא קובע וכל השיט הזה, אבל תראו לנו את זו שלא התעכבה בפה פעור מול תמונות הפפראצי של ג'ון האם וההאם האימתני שלו, שכמעט ולא הצליח להישאר במכנסיים. אז נכון, ג'ון האם הוא מציאה בלי קשר למה שקורה לו בתחתונים, אבל הידיעה שהגבר המושלם הזה מצויד לא רק בכישרון משחק ענק, גורמת לנו לתהות האם אנחנו באמת יותר טובות מהמין החרמן, וכמו כן - לשאול את עצמנו מי זו לעזאזל ג'ניפר ווסטפלד, ומה היא עשתה בגלגול הקודם שמגיע לה כל הטוב הזה".
(קרן בר לב)
יונתן שולדבראנד: בזכות השמפו
"אני מוכרחה להודות שעד לפני חודש לא היה לי מושג מי הוא הכדורסלן יונתן שולדבראנד, אבל מאז שהתוודענו, לא אישית לצערי, תוקפת אותי סדרת גרגורים בלתי נשלטת בכל פעם שאני שומעת את שמו הבלתי אפשרי (והמאתגר כשמפו נגד קשקשים). שולדי, כמו שאני קוראת לו בחיבה, נקלע שלא באשמתו לעימות עם כדורסלן אחר בשם גיא פניני, שכינה אותו נאצי ואיחל לו סרטן בראש. הקטע של הסרטן לא ברור, אבל אי אפשר שלא לשים לב ששולדי באמת נראה כאילו יצא מברושור של הגזע הארי. שני מטר של ויקינגיות בלונדית, ארוכת שיער ומשורגת שרירים, תוצאה של בריכת גנים שוודית שלעתים תוקפת אותנו בלבנט ומזכירה לנו שגבות מחוברות ושיערות בכתף זה פויה, ושלפעמים "נאצי" זאת גם מחמאה".
(נטע חוטר)
גורי אלפי: בזכות המראה
"לא לגמרי יודעת מה קרה בשנה הספציפית הזאת, אבל פתאום משום מקום, הרמתי את העיניים למסך וזה פתאום נעשה ברור כמו שני פסים אדומים על סטיק: גורי אלפי לוהט. שילוב מילים מוזר, הא? אלפי, החבר הנמוך עם האף הפחוס של אסי כהן, חתיך. אמיתי. ולא, אני לא מתבלבלת עם חוש ההומור ההיסטרי שלו ב"מצב האומה". למען האמת, זה אפילו בכלל לא בגלל זה. פשוט מאד, בזמן האחרון, בשקט בשקט, אלפי מתלבש אחרת, מסדר את פריזורותו אחרת, מטפח זיפים, משרבב שפתיים וזה עושה את כל העבודה. אלפי הפך לבחור שנון ומסוקס (כן, אני רואה טוב. מסוקס זה מבפנים), והעובדה שהוא גם קורע מצחוק זה חתיכת בונוס"
(ענת גפני).
אריק זאבי: בזכות הישראליות
"השנה הצליח אריק זאבי לשבור לי את הלב ולחבר אותו מחדש. בתור מכורה כבדה לאולימפיאדה, אני והמסך הפכנו לאחד בקיץ האחרון. דווקא כשראיתי שם את זאבי, במשחק שהיה רחוק מלהיות רגע שיא בתחרות או בחייו שלו, פתאום כל השחיינים נראו לי חלקלקים מדי וכל המדליות הרגישו קצת מטופשות. זאבי, מגדולי הספורטאים שלנו, אפשר לנו הקיץ לראות אותו מתמודד עם המציאות הכואבת והמאד אישית של המקצוע, ועשה את זה כמו גבר אמיתי. העובדה שהוא גם יודע לצחוק על עצמו, ככה בחצי חיוך, בפרסומת חדשה - רק מוכיחה לי עד כמה הבחירה שלי נכונה".
(ענת גפני)
רוני דניאל: בזכות הכרזימתיות
"למה רוני דניאל? כי הוא בעיני גבר שבגברים מהדור הישן עם הערכים של פעם. החספוס והכריזמטיות של הכתב הצבאי שלא מהסס להביע את דעתו מתוך מקום של ניסיון ויידע עושה את זה לגמרי. אז נכון שהוא היה שם מאז ומתמיד, אבל איכשהוא במבצע "עמוד ענן", דומה שהוא לקח את כל הכריזמתיות והגבריות שלו בעשור האחרון, וביחד עם פרץ טסטוסטרון עצבני, השפריץ את כל אלה במשך שבועיים מרוכזים על המסך הקטן. אז נכון שהוא תמיד השתהה בריצה למקלטים ושיחק אותה הכי "אזעקות זה לחלשים", אבל רוני דניאל, כמו רוני דניאל - יכול לעשות כנראה מה שבא לו".
(יפעת השלום)
דמיאן לואיס: בזכות הנמשים
"דמיאן לואיס (ניקולס ברודי, "הומלנד") הוא לא הגיבור הטיפוסי של "האיש הטוב" שמאמינים לו מהרגע הראשון בעיניים עצומות. להיפך, עד היום, ממש כמו הגב' מתיסון (קלייר דיינס ב"חטופים") התאהבנו בו, ובכל זאת לא הצלחנו לסמוך עליו באמת אפילו לרגע. הרי סול אמר את זה טוב מאתנו בפרק האחרון של העונה - האיש לבש חגורת נפץ וזה מספיק.
ברודי הוא בחור ג'ינג'י ולא מושך במיוחד, שהתגייס למלחמה, נלקח בשבי ו"נדפק" שם. הוא מזכיר לנו את מה שקווין ספייסי לימד אותנו ב"אמריקן ביוטי" – שכשמסתכלים על המשפחה האמריקאית המושלמת, לא יכולים אפילו להתחיל לדמיין מה נמצא שם באמת. כמו למשל שמאחורי ה"גיבור" המסוקס ביותר, כמו גם האויב המרושע ביותר, מסתתר בסך הכל ילד קטן שמחפש את האדם שיחבק אותו חזק ופשוט יאהב אותו מבלי לשאול שאלות. הוא מכריח אותנו להסתכל עמוק לתוך מוחו, לבו ורגשותיו של המחבל הזדוני ביותר, שבדרך כלל בכלל לא מתחשק לנו לזכור שיש לו את אחד מכל אלה. דווקא בגלל המורכבות שבו, בגלל התקווה שהוא לא כזה והרצון להאמין לו למרות הכל, שהוא נוטע בצופים, ניקולס ברודי הוא הגבר שעשה לי את השנה".
(אלינור פוקס)
נובאק ג'וקוביץ': בזכות המשחק
"שש שעות שיחק נובאק ג'וקוביץ' נגד רפאל נדאל באליפות אוסטרליה הפתוחה בתחילת השנה שעברה. שש שעות שהיה שווה לראות עד הסוף, כי ברגע שג'וקוביץ' ניצח, הגיח מבחינתי לעולם הגבר המושלם לשנת 2012. הגוף המסותת, החיוך הכובש ואחר כך גם התחשבות בניצחונות המרשימים, עשו כולם את העבודה יחד ואפילו גרמו לראות כמה וכמה משחקי טניס בשנה האחרונה. ובמקרה הזה באמת שאין צורך להכביר במילים, תראו את זה בעצמכם".
והנה הנשים שעשו את זה השנה לערוץ הגברים שלנו
>> ובמעבר חד: "הרגע עשיתי סקס והוא היה מזעזע": ההמנון החדש למתבאסות מסקס