בטקסט קשה לקריאה, נוגע ללב והמרסק את אחד הטאבואים הגדולים של החברה שלנו, חושפת הסופרת הצעירה נטשה רוז צ'נייר את מערכת היחסים האינטימית שפיתחה עם אביה הביולוגי, אותו הכירה בבגרותה. בימים אלו כותבת צ'נייר אוטוביוגרפיה שתעסוק בהתמודדות שלה עם הזוועה המשפחתית, ובינתיים היא חלקה את רגשותיה ואת דרכה הפתלתלה להחלמה עם קוראי האתר Jezebel.
"אבי הביולוגי רצה לשכב איתי מהרגע הראשון שהוא ראה אותי. את העובדה הזו גיליתי שנתיים אחרי שנפגשנו, וזמן קצר לאחר מכן, אחרי שקיימנו יחסי מין, מצאתי את עצמי מעל האסלה, מנסה להקיא ולא מצליחה, מלאת תיעוב עצמי וחרדות אימה. הייתי בת 19 - בדיוק הגיל של אמי כשפגשה בו, והרתה אותי מרומן אקראי שהיה ביניהם. הוא נעלם הרבה לפני שנולדתי, ואלמלא הייתי מתבגרת טיפוסית, מלאת זעם ומרמור על אמא שלי, אני לא בטוחה שהייתי מחפשת אותו. רציתי הורה שיאהב אותי בלי תנאים ויגן עליי - ואני לחלוטין מודעת לאירוניה במה שקרה אחר כך.
עוד בערוץ הנשים:
- איך להתאפר בצללית בשלושה שלבים קלילים?
- שיחות עם בבונים: ככה גברים מתחילים עם נשים
- למה אני לא כוסית? 10 סיבות
הדמיון בינינו שיכר אותי
"בחזרה לאותו ערב. אני זוכרת שהייתי מכופפת מעל האסלה, והרגשתי איך כל החלום שלי מתנפץ. בשנתיים שעברו מאז נפגשנו לראשונה - שרק בדיעבד הבנתי שלכל אורכן הוא רצה לשכב איתי - חייתי חלום. האבא הביולוגי שלי שמר והגן עליי, פינק אותי ונתן לי להרגיש בטוחה ורצויה. הוא גר בג'מייקה, ואני גרתי עם אמא שלי בוונקובר. הייתי טסה אליו לביקורים, והיינו מדברים הרבה בטלפון. היה לנו כל כך הרבה במשותף, והיה גם דמיון חיצוני שהדהים אותי - אפילו ההליכה שלנו הייתה כמעט זהה. הוא אהב כל מה שאהבתי, והשתכרתי מהדמיון הזה, מהשייכות שהוא גרם לי להרגיש. אין לי אחים, מעולם לא הרגשתי קרבה משפחתית כזו למישהו פרט לאמא שלי, שאיתה כאמור לא הסתדרתי. פתאום היה לי הורה, כזה שיכולתי רק לחלום עליו.
"כמובן שהיו הרבה דגלים אדומים בדרך, לכל אורך אותן שנתיים מהיום שנפגשנו ועד שיחסי המין בינינו התחילו. רק היום אני מבינה את זה, ומבינה שבגלל איך שאמא שלי גידלה אותי - בצורה סופר פמיניסטית ופתוחה, עם המון חופש לגבי הגוף - לא זיהיתי אותם. אבא שלי היה מדבר איתי על יחסי המין שלו, גילה לי שהוא בוגד בבת הזוג שלו - ואני הרגשתי בוגרת, אחת שאפשר לדבר איתה על דברים כאלו. די מהר, התחלתי לישון איתו במיטה שלו. בדיעבד אני מבינה שזה לא נורמלי, אבל לא היה לי שום מודל, משהו להשוות אליו. וכשהתחלתי לשים לב שאני נמשכת אליו מינית, קיוויתי שזה בלבול חולף, שאשכח ממנו ברגע שאחזור הביתה, לוונקובר. לא דיברתי על זה עם אף אחד, אבל זה לא נעלם. בדיוק להפך.
"בביקור האחרון שלי בג'מייקה, גיליתי שלא רק אני מרגישה כך. זה היה הדדי. אחת מחציות הגבול המשמעותיות ביותר הייתה באוגוסט 2009. היה יום חם נורא בחוץ והיינו בסלון, במזגן. ראינו טלוויזיה, ופתאום הוא העביר לערוץ פורנו. הוא התחיל להגיד לי עם מי מהנשים שהופיעו על המסך הוא היה רוצה לשכב, ואני התרגזתי וברחתי משם. נסגרתי בחדר השני, נמסתי מחום עד שבסוף הוא התנצל מיליון פעם מבעד לדלת הסגורה ושכנע אותי לצאת. הייתי מבולבלת, כעסתי עליו ונמשכתי אליו ולא הייתה נפש חיה בעולם שיכולה הייתה להבין מה עובר עליי.
כל פעם ששכבנו הסתיימה מעל האסלה
"מי שלא עבר דבר כזה, להימשך מינית לבן משפחה, לעולם לא יוכל להבין את עצמת הבלבול, הכעס והאשמה שחשים. לא יכולתי להתעלם, לא יכולתי להתנגד - המשיכה שלי כלפיו הייתה כמו כישוף אפל שהוטל עליי, ולא יכולתי להתנתק ממנו. השאיפה המרכזית שלי בחיים היא להיות תמיד בשליטה, אבל פשוט לא הצלחתי. הרגשתי כאילו אני באחד הסיוטים הללו, שבהם אתה מנסה לצעוק ולא יוצא לך קול - אלא שזו הייתה המציאות. קיימנו יחסי מין לא מלאים מספר פעמים, וכל אחת מהן הסתיימה בכריעה מעל האסלה, בהתקפי חרדה איומים ובפחד מוות. רציתי לברוח, אבל פחדתי שאמא שלי תתהה למה חזרתי מוקדם מהצפוי. ובין הפעמים שבהן שכבנו, הוא המשיך להתנהג מקסים, לקח אותי לבלות עם בת הזוג והחברים שלו ורק גרם לי להרגיש יותר ויותר מטורפת, אומללה ובודדה.
"כשהגיע הזמן לטוס בחזרה הביתה, שתקתי כל הדרך לשדה התעופה. לא יכולתי להתמודד עם האשמה, עם הגועל - ורק שנים לאחר מכן, הפסיכולוג שלי הצליח לשכנע אותי ששום דבר ממה שקרה לא היה באשמתי. זה אף פעם לא באשמת הילד, גם אם 'הילד' כבר מבוגר. התגובות שקיבלתי היו איומות. קרובת משפחה של אבא שלי ששמעה מה קרה התקשרה אליי והאשימה אותי שאני משקרת, שהמצאתי הכל כדי להתנקם בהורים שלי. אני בטוחה שכשהספר שלי ייצא לאור אקבל עוד תגובות ארסיות, מאשימות - אבל לא אכפת לי.
הנתון המעניין ביותר העולה מהסיפור של צ'נייר הוא שהיא ממש לא לבד כמו שהיא מרגישה. "משיכה מינית הדדית בתוך המשפחה הביולוגית מתרחשת בכ-50 אחוז מהמקרים שבהם בני משפחה לא חיו יחד, ונפגשים לראשונה בבגרותם", קובע הפסיכותרפיסט ניקולאס אג'ולה, המומחה לנושא שטיפל בעשרות מקרים של מערכות יחסים בתוך המשפחה. "יש שם משיכה רגשית חזקה, שמתורגמת לעתים גם למשיכה מינית אסורה. ההסבר לכך הוא שבני אדם נוטים לבחור פרטנרים שדומים להם, וכאשר אין את המסגרת המשפחתית והחברתית שאוסרת על כך, והפגישה הראשונה ביניהם מתקיימת כאנשים בוגרים - המשיכה הזו לא מרוסנת".
"זה הסיפור שלי", מסיימת צ'נייר את הטור החושפני. "משיכה מינית גנטית, השם המכובס לקשר החולני שהיה לי עם אבא שלי, לא מתרחשת רק בסיוטים - זה קורה כל הזמן. ובכל פעם שזה קורה - זו אשמת ההורה, ולא משנה אם הוא גבר או אישה, או בן כמה הילד או הילדה. זו תמיד האחריות של ההורה לשמור ולהגן על הילד שלו, ולא להכניס אותו למערבולת מעוותת כזו. כשהם לא עושים את זה - הם מתעללים בילד/ה מינית, ולא משנה כמה הוא או היא חושב או חושבת שהם רוצים את הקשר המיני הזה. וכקרבן של התעללות כזו, אחרי שנים ארוכות, סוף סוף הבנתי: המשיכה שלי לאבא שלי, וכל מה שקרה בעקבותיה - הם לא אשמתי".
