כולנו מכירות את המיתוס הידוע של בל דה ז'ור, הזונה המאושרת. קתרין דנב הטיבה לגלם את דמותה בסרט של לואיס בונואל ב-1967, וזעזעה את העולם כשהציגה תפיסה שלפיה נשים יכולות ליהנות מסקס ללא מחויבות, ללא אהבה, תמורת תשלום. למעלה מ-30 שנים אחרי, מזעזעת בל דה ז'ור אחרת את חיינו.
אחת הבלוגריות המפורסמות בעולם, ואולי אחת התעלומות המרתקות ביותר בתרבות הרשת, נחשפה השבוע. בל דה ז'ור, כותבת הבלוג "יומנה של נערת טלפון לונדונית", היא לא אחרת מאשר המדענית החוקרת ברוק מגנאנטי.
מגנאנטי, מומחית לנוירו-טוקסיקולוגיה התנהגותית ואפידמיולוגיה של הסרטן, בחרה להיחשף בפני אחת מן המבקרות החריפות ביותר שלה, אינדיה נייט, בעלת טור ב"סאנדיי טיימס". היא סיפרה כי עבדה כזונת צמרת, בתעריף של כ-500 דולר לשעה, כדי לממן את לימודי הדוקטורט שלה לפני שש שנים, והיא עסקה בזה במשך שנה. לדבריה היא מעולם לא התחרטה על עבודתה כנערת ליווי. "בשלב מסוים הייתה לי עבודה נוספת כמתכנתת מחשבים, אבל לא עזבתי את העבודה האחרת שלי, כי היא הייתה הרבה יותר מהנה", מסבירה מגנאנטי.
הבלוג שלה, שעלה לרשת לפני למעלה מארבע שנים, הפך להצלחה מסחררת. הוא עובד לסדרת ספרים מצליחה, ולאחרונה גם לסדרת טלוויזיה בשם "וידוייה של זונת צמרת", עם בילי פייפר בתפקיד הראשי. הכתיבה הרהוטה של מגנאנטי עוררה לא פעם שאלות לגבי זהותה. שמות של סופרים ועיתונאים מוכרים הועלו בהקשר הזה, ביניהם טובי יאנג. לא רק סגנון הכתיבה היה חשוד, אלא גם האידיאליזציה של מקצוע הזנות, כפי שבאה לידי ביטוי בווידוייה האמיתיים של ברוק, הם שגרמו למבקרים רבים לחשוב שמדובר בכלל בגבר.
לא כל הזונות מאושרות
היומן של בל דה ז'ור הוא הפנטזיה של כל גבר. לא תמצאו פה מסמך אנושי מזעזע על אישה שהתדרדרה לזנות בגלל סמים, או רקע בעייתי, או אחרי שסרסור אלים אנס אותה ונטל ממנה את הדרכון. מגנאנטי לא מכחישה שהיה לה מזל רב, מזל שאין לנשים אחרות שחולקות את המקצוע, והבלוג שלה מצייר דימוי רומנטי למדי של עולם הזנות. בעיניה, מדובר במתן שירות לגיטימי לכל דבר, עבודה בה היא נהנתה והרוויחה כסף רב.
באחד הפוסטים שלה היא מספרת על מפגש עם לקוח נכה. היא מתארת כיצד הגיעה לחדר המלון שבו חיכה לה, ולא הבינה כי האיש נכה בפלג גופו התחתון עד שביקש ממנה לעזור לו להטיל את רגליו על המיטה. הסיפור הזה, היא אומרת, מדגים מדוע אנשים לא מסוגלים לראות בזנות כיותר מאשר "משהו נורא" או "ימי ביניימי".
"יש אנשים, כמו הרייט הרמן, סגנית מפלגת הלייבור הבריטית, שיכולים לעשות סקס בכל פעם שהם רק רוצים, כך אני מניחה. אנשים אחרים לא נמצאים באותו מצב", כתבה אז מגנאנטי. "אני לא מאמינה, ולו לרגע אחד, שללוביסטים המתנגדים לזנות יש גרם אחד של חמלה כלפי אותן נשים שנסחרות, נשים שלהן הם כביכול מבקשים לעזור. כך שהציפייה מהם לחמלה כלפי אנשים שאין להם את החופש או ההזדמנות לקיים חיי מין כמו שרובינו יכולים, היא כנראה דרישה גדולה מדי".
אבל לא כל קורטיזונה היא בל דה ז'ור, כך מסתבר. זונות צמרת אחרות, שמגיעות מאותו מעמד ורקע כמו ברוק מגנאנטי, עוברות חוויות אחרות לגמרי בעבודתן. לורה די, סטודנטית צרפתייה שעבדה כנערת טלפון בסוכנות יוקרתית, פרסמה השנה ספר משלה בשם Scandalous, שערורייתי.
התמונה שהיא מציגה שונה לחלוטין מזו של מגנאנטי. "זאת הפנטזיה הגברית, לא?", אומרת די. "האישה שנהנית להיות זונה. יש כל כך הרבה קלישאות. אני בטוחה שגברים רבים ראו אותי כסוג של לוליטה. אני בטוחה שהרבה גברים חולמים למצוא עצמם בתוך סטודנטית זונה". אל תשלו את עצמכם, אומרת די ללקוחות שמשתמשים בשירותי מין, אף אחת לא נהנית מזה באמת. "אני מודה שבשלב מסוים פיתחתי התמכרות לכסף, אך מעולם לא למקצוע," היא מבהירה. "כל פעם הייתה נוראית".
>> מה הוליווד לימדה אותנו על סקס (ולמה אנחנו לא צריכות להקשיב)