תיאורטית, סקס טוב יכול לקרות לכן בין אם אתן בזוגיות ובין אם אתן רווקות הוללות. אבל תנו לי לשאול אתכן רגע: האמנם? האם יכול להיות שלמרות שהתקדמנו כל כך אל עבר מציאות של החלקת תמונות ימינה ושמאלה בטינדר, או כזו שבה סקס בפגישה הראשונה כבר לא נחשב בבחינת "תהרג ובל תעבור", האם בסתר ליבנו אנחנו עדיין מקוות שזה לא יגמר "רק בסקס"? או לחילופין האם יכול להיות שאנחנו בעצם לא בנויות לסטוצים?
"רובנו שופטות את עצמנו", אומרת אחת אמיצה. "אז אנחנו מצפות שהבחור לא ישפוט אותנו על זה שבחרנו לשכב איתו אחרי היכרות קצרה מכיוון שאנחנו שופטות את עצמנו כל כך הרבה גם ככה עד שנדמה שהתיקון שלנו הוא אם בסופו של יום הסטוץ יתפתח למערכת יחסים", הוסיפה.
אותה אמיצה מייצגת את הקול הרשמי של ימי העבר. אותו קול שגורס שסטוצים הם רק חוויה שצריך לסמן עליה וי, אבל הסקס האמיתי, זה עם התשוקה והכבוד ההדדי וכל הפאן הזה, יגיע אך ורק עם בן זוג כיוון שרק אז יתווסף המרכיב הסודי והנחשק: אינטימיות. וגם נוחות. ואת הרי גומרת הכי יפה כשנוח לך.
אל מול קול העבר, עומדות בגאון נשות העתיד, שמבחינתן סטוצים הם הפתרון לשגרה הבלתי נמנעת שמגיעה בכל מערכת יחסים. לדעת אותן נשים, דו השיח האידיאלי מתנהל במתכונת של "כן, עוד, ממש שם ו- להזמין לך מונית?". וזה ממש בסדר עבורן. גם את האינטימיות הן מצליחות לבסס באמצעות רגש ומשיכה חזקה - ולא מחויבות בהכרח.
בין נשות העבר והעתיד נמצאות בערך 95% מהנשים שמרגישות שמופעל עליהן לחץ ושהן חייבות להחליט באיזו קבוצה הן רוצות לשחק. אצל המגניבות שמסתפקות במשיכה, להט ואפליקציית מוניות - או השמרניות שצריכות שילחשו להן באוזן: בייבי, מאמי וקושקוש כדי להגיע לאורגזמה. אבל למה?
כמו תמיד, הכל מתחיל בחינוך. מגיל צעיר אנחנו מורגלות לכינויי ה"חיבה" שמוענקים אחר כבוד לנשים שנחשבות משוחררות מינית יותר מאחרות. נשים שצוברות קילומטראז' עם גברים ולא מחכות לדייט ה-15 ולהצהרת נאמנות.
מספרים לנו שהן אולי מגניבות, אבל סביר שימותו לבד. שההנאה רגעית אבל הבוקר שאחרי נוטף השפלה וריקנות שלא מרפות. הן עוברות משפט "צדק" שהוליד את הדיכוטומיה הנוראית בין המדונה - לזונה. הוא לימד אותנו בעיקשות של עינוי מים סיני, שיש נשים שנולדו לנישואים ואת אלו שנולדו רק בשביל הסקס. עכשיו תבחרי מה בא לך ואיזו מן אישה את.
אז מים רבים זרמו בנהר העכור הזה. למדנו שלהיות רווקה יכול להיות כיף גדול ושאם שכבת עם מישהו, אף אחד לא יחכה לך עם פעמון ויצעק אחריך "SHAME" כל הדרך חזרה מהבית שלו. אבל עדיין יש קול מעצבן שאומר לך שאם רק היית מכירה אותו יותר טוב, אז אולי גם הסקס יכול היה להיות טוב יותר. אז חשבתי על זה. והרבה. ואז זה הכה בי כמו סטירה על הישבן שלי בזמן דוגי: נשים לא באמת מבינות סקס.
ורגע לפני שאתן רוצות להשליך עליי אבנים, תנו לי להסביר: שנים שאנחנו חיות תחת שילוב מסוכן של דיכוי היצר המיני, ביקורת עצמית מוגזמת ודימויי גוף לא מציאותיים. מעל הקלחת הרותחת הזו פיזרו לנו כמה קלישאות מקומדיות רומנטיות ויצא שנשארנו עם יכולת מאוד מוגבלת להצליח ליהנות מסקס נטו.
האקט הזה הפך מפעילות חייתית ומתנשפת למחושב ונטול שיער וכפיצוי לא מוצלח על אותן שנות דיכוי, פיתחנו תיאוריה עקומה שהנאה מסקס מתקיימת רק תחת התנאי של זוגיות מחייבת. ולכן, לפני כמעט כל דייט וגם במהלכו, אנחנו מתכננות אסטרטגיות של כיבוש וניהול משא ומתן. חושבות מה הוא יאמר ואיך אנחנו נגיב והכל כדי למשוך אותו לדייט שני, שלישי כדי לזכות בפרס הנכסף: זוגיות. כל זאת כדי שנוכל לעשות סקס מהנה בשקט מחייב.
הדבר המדהים הוא, שמבלי לשים לב, אנחנו בעצם מחבלות בסיכוי שלנו ליהנות ומתנהגות כמו דגיג קפוא ומחושב כדי שלא נתפתה לסיים את הדייט הראשון במיטה, גם אם זה מרגיש לנו נכון באותו רגע ואז הרי בחיים לא יגיע דייט שני. נכון? אז זהו, שלא. במקום לתת לדברים לקרות ולהיות נוכחות כאן ועכשיו, אנחנו כותבות את ההתחלה של הסיפור, האמצע, הסוף ואת הערות המחבר ואז לא מבינות איך יצא לנו מונולוג.
לצערנו הרב, החיבוטים הללו לא באים על סיפוקים לאחר הדייט הראשון ונגררים אל תוך חיי הזוגיות. וכך, במקום לתת דרור ליצרים המיניים שלך כשאת עומדת, כביכול, על הקרקע המוצקה של המונוגמיה - את מוצאת את עצמך מחשבת מתי הייתה הפעם האחרונה ששכבתם, האם את לא מספקת אותו במיטה, ואפילו משווה בינך לבין עצמך האם הסקס של אתמול הוא היה סוער כמו אחרי הפעם ההיא שהוא חזר מהמילואים.
בסופו של יום אנחנו צריכות לזכור שזה לא משנה איך אנחנו מנסות להצדיק את הבחירה שלנו, כל עוד בראש התקבלה ההחלטה שבהכרח תשפיע על עתיד הזוגיות העוד-לא-קיימת ויותר מזה, שצריכה להתקבל החלטה כזו מלכתחילה ועוד לפני שאנחנו יודעות אם הוא נוחר בלילה, אנחנו נופלות למלכודת הנוראית הזו שטמנו לנו ושופטות את עצמנו ואחת את השניה לפי אותה בחירה בין מדונה לזונה, בזמן שהגבר שכולנו רוצות הוא כזה שלא ישפוט אותנו בזכות או בגלל הבחירה הזו. איזה סקסי זה אירוניה, הא?