סוף סוף הבנתי מה ההבדל האמיתי בין רווקות לחיים כזוג. וזו לא כפית הקפה המיותמת על השיש, או הגרביים המסריחות שתמיד נמצאות ליד סל הכביסה (כי חס וחלילה שהוא יעשה את המאמץ לשים אותן בפנים). בזוגיות עושים הרבה פחות סקס.
לפני שעברתם לגור יחד, הוא היה בא אליך או את אליו והיה ברור לשניכם, שבמהלך הזמן הקצוב הזה, בירח הדבש הזה, אתם חייבים לעשות כמה שיותר סקס. הסקס הזה גם חייב להיות לוהט, כמה שיותר ארוך ובכמה שיותר תנוחות - כי השד יודע מתי תיפגשו שוב - אם בכלל. הסקס הראשוני הזה הוא סקס הישרדותי.
ואז, מרב אהבה, אתם עושים את הטעות האבולוציונית הטבעית ועוברים לגור יחד. החשבונות מגיעים, הצ'קים יורדים פתאום אחד מכם פורש לחדר השינה מוקדם, נרדם על הספה או פשוט מוצא את עצמו מתחמק באלגנטיות ממה שפעם היה הזמנה ברורה לסקס - והיום זה מקסימום "אוי איזה חמוד הוא שהוא חופן לי את החזה, הוא בטח רוצה להרגיש את הלב שלי פועם".
אז מה בעצם קורה שם? ובכן, החיים. והחיים האלה הם מוריד החשק המיני מספר 1 נקודה. הימים ארוכים מידי והלילות קצרים מידי וסליחה אם אני לא רוצה לעשות סקס עם ריח רע בפה בבוקר, ועוד יותר סליחה אם הדבר היחידי שאני רוצה להכניס לפה בערב זה כוס יין. ושתרים יד כל מי שאי פעם חשבה בשקט-בשקט ש"איזה מזל שהוא נרדם, אני פטורה הלילה" או "נו שוין, שיגמור מהר ויעזוב אותי בשקט" ואז הרגישה קצת לא נעים עם עצמה.
המחשבה הזו, שאולי אנחנו עושות סקס רק כדי לספק אותם, או כדי לסמן "וי" או אפילו כי זה מה שמצופה מאיתנו, היא איומה ונוראית. לא בגללו, בגללך. כי את רואה את עצמך בהכרח כאמצעי בסקס ולא כמטרה. הסיפוק שלך כבר לא נחשב, העונג שלך לא באמת קיים, זה רק הוא. אם זה מה שאת חושבת, לכי לעמוד בפינה עד שתביני מה עשית לא בסדר, אבל קחי את הסמאטרפון איתך, כי אני אסביר. קודם כל, ואי אפשר לכתוב את זה באופן ברור מספיק – אם את לא רוצה. תגידי לא. אבל, אם חוסר הרצון נובע מעצלנות, תעשי בדק בית.
לפעמים כל מה שאני רוצה זה שהוא יצמיד אותי לקיר או יזרוק אותי על המיטה וירד לי עד שכל הגוף שלי יצעק "כן!" פעמים אחרות אני פשוט נהנית מזה שהוא מגשש את דרכו, ונותנת לו לסחוף אותי לתוך הסיטואציה גם אם היא הכי פחות רומנטית בעולם ולפעמים אני פשוט אוהבת לאסוף אותו אל תוכי או אפילו לזרוק אותו על המיטה (עד כמה שאני יכולה, הוא לא בחור קטן). העיקר הוא שאני לא מצפה ממנו להיות היוזם האבסולוטי כמו שאני יודעת שהוא לא מצפה ממני פשוט להיות שם, אלא לקחת חלק פעיל ורוצה בסקס.
אז מה עושים? תסלחו לי על חוסר השנינות, כן? אבל פשוט עושים. אין חוקים ואין מצוות. כל אחת ומה שמדליק לה את הנרות בחנוכיה. אבל אם בכל זאת את זקוקה למורה נבוכים (או נבוכות), אז כהרגלנו במדריך החושני של סקרלט, שלוש עצות פשוטות לנשים עם יום ארוך וסבלנות קצרה:
1: הסקס הוא חברך, שמרי על תדירותו: תחליטי שפעמיים בשבוע (או פעם אם את מנכ"ל בנק הפועלים) את יוזמת סקס. את מעמעמת את האורות ומניחה יד סקרנית על פנים הירכיים שלו. זהו. זה ליזום. הוא יעשה את כל השאר ברגע שהוא יחזור למציאות מהסיטואציה הזו.
2: גע בי גם אם לא קוראים לך גבי: מכירות את הקטע הזה שהוא נוגע בך ואת מתעצבנת כי למי יש כוח לזה עכשיו? יופי. עכשיו תפסיקי עם זה ומיד. זה מעליב ולא לעניין. לא כל נגיעה נעשית בהזמנה טלפתית ומתוזמנת כמו בקליפ של להקת בנים מהניינטיז. הגיע הזמן שתזכירי לעצמך שמגע זה נעים ושאת רוצה שהגבר שלך יגע בך וילטף אותך גם אם את לא מודה בזה. כי את צריכה את זה.
3: הרטט היחידי במיטה יגיע מכם: או במילים אחרות, תעיפו את הטלפונים. תקדישו את אותן עשר, חמש עשרה דקות שאתם מקדישים לסריקה של פוסטים בפייסבוק או של מאמרים סופר מרתקים במאקו, לעשיית סקס. סדר העדיפויות הקלוקל הזה הופך את הסקס לדבר הכי פחות מעניין במיטה שלכם, כשלמעשה הוא אמור להיות הדבר הכי מעניין שקורה שם. בטוח יותר מלקרוא על השחיתות האחרונה בכנסת.
סקס הוא צורך. צורך הדדי. במגע, באינטימיות, באורגזמה שטובה יותר מכל דבר אחר. הסיבות לעשות סקס רבות מספור אבל בראש ובראשונה זו הדרך שלך ושלו לגרום אחד לשניה אושר וכן, גם לעצמכם. לדחות את האושר הזה פרושו להצהיר במילים או במעשים, שבסולם העדיפויות היומי או השבועי, בן זוגך ואת עצמך לא מספיק חשובים. לכן החזירי נא עטרה ליושנה ואל תוותרי לעצמך על הדברים שעושים לך טוב או על מי שעושה לך טוב. גם אם זה אומר שאת צריכה לשים תזכורת ביומן, כי תאמיני לי, זה שווה את זה.