אני עובדת עשר שעות ביום. 12 אם כוללים את הנסיעות, 14 אם כוללים כביסה, נקיונות ובישולים, ו-16 אם כוללים את הסקס שלנו ואת המשחק המקדים. הוא, כפי שאומר השיר, דווקא גבר רומנטי, אוהב לחבק ולנשק ולעסות ולעשות. ואני? אני אוהבת בעיקר שעושים אותי. כי בינינו, למי יש זמן או כח לסקס ארוך?
לא חלילה שאיני נהנית מהמגע או מתשומת הלב, פשוט לפעמים בא לי שנהיה פחות הוליוודים ויותר אמיתיים. בא לי לעלות עליו, לגמור וללכת לישון עם חיוך. אבל לא, בשבילו, שיהיה בריא, זה מינימום "משוחררות ורעבות 4". הוא מרים אותי, הופך אותי, מסובב אותי ושניה לפני שאני מקבלת שברי מאמץ ופריצת דיסק - הוא מבקש שאהיה מעליו כי הוא קרוב אבל בא לו להמשיך, אז אם לא מפריע לי.
ושאלוהים שישמור אם נעז להתלונן! למי לא זכורה הסצנה ב"סקס והעיר" כשמירנדה אומרת לסטיב "אולי תגמור כבר?!" וכמה מהר התפוצץ בלון האגו שלו ומיד לאחריו מערכת היחסים שלהם. לפעמים אני מאשימה את עצמי שפעם, כשהיה לי יותר כוח, התריתי בו להאריך ולהעריך, לקרב אותי אליו. והוא, חייל קרבי שכמותו, מצדיע ונכון תמיד.
ובכן, אני גאה לבשר שמצאתי את השיטה לכך שהוא יגמור כמו גדול בלי לגמור אותי על הדרך - אני פשוט מוצצת. לא נולד הגבר שיגיד "לא" למציצה טובה וזו ההכנה הכי טובה שיכולה להיות לכך שחמש-שש דקות אחרי שהוא יחדור אליך הוא יגמור בשיר מזמור ואת תוכלי לנחור. והוא מופתע מזה – כל פעם מחדש. זה מחמיא לו שאני אוהבת ורוצה לרדת לו, הוא בטוח שהוא מחמיא לי על זה שהוא כל כך מרוגש שהוא גומר מהר (וגם שאני כזו טובה.) וכל זה, כשאני משתמשת בפה שלי לא כדי לקטר, לשם שינוי.
אני יכולה להבין שפה ושם חשוב להשקיע בסקס ארוך ומיוזע, בנרות דולקים, מוזיקה ברקע ויללות ואנחות, אבל עם פין כמו עם פין, כדאי לפעמים לקחת את העניינים לידיים (או לשפתיים) ולהראות להם מה בדיוק את צריכה. הוא יהיה כל כך מבולבל מהחיה המינית שהפכת להיות, שלא יעניין אותו לסמן וי על רשימת התנוחות שהחבר שלו העביר בקבוצת הווטסאפ של המילואים, ואם הוא מנסה פשוט אמרי את מילות הקסם "וואי בייבי, אני קרובה, תישאר ככה עוד קצת". תאמיני לי, רק מההלם הוא ישפריץ.
עשר דקות, זה המקסימום
זה מורכב: מצד אחד אנחנו אמורות להיות מכילות ומבינות ולרצות את התנית האהבים הזו ארוכה ונוטפת תשוקה, ומצד שני לפעמים אנחנו פשוט רוצות לא לחשוב – שיכבשו אותנו ואת גופנו ויניחו לנו לעשר דקות (כי זה המקסימום שאנחנו מסוגלות אליו) לא לחשוב על הכביסה/ילדים/בוס מעצבן/מצגת מחר בבוקר.
אולי זו מן משוואה הפוכה שככל שגדלה האינטימיות כך קטן הצורך בסקס ארוך, כי אנחנו כבר יודעות מי עומד מולנו, תרתי משמע, יודעות מי אנחנו ומה עושה לנו טוב וכבר אין בנו את הצורך שהוא ייקח את השליטה ויראה כמה הוא רוצה בנו. הידיעה הזו מפחידה. היא מעוררת תחושה של נוחות שישר מתקשרת במוחנו המעוות עם שיערות ברגליים, טרנינג וקוקו ספונג'ה במקום לנז'ריי צרפתי ולצחצח שיניים מהר-מהר לפני שהוא קם.
לפעמים נראה לי שלהיות גבר בזוגיות זה יותר מסובך מלהיות אישה בזוגיות. אנחנו מפצירות בהם לרדת מעץ הבבונים שלהם ולהכיל אותנו כבני אדם, עד ששכחנו שגם אנחנו קצת קופות וגם אנחנו נהנות מזה, וצריכות את זה כדי להזכיר למוח הקדמוני שלנו ש"היי! הוא לא שם לב שהעליתי 700 גרם והוא עדיין רוצה אותי כמו לפני שהוא גילה שאני הולכת לשירותים".
ובכן - הרגיעו עצמכן, אחיותיי הקופיפות. המוח הנשי נוטה לחשוב יותר מידי, הרבה יותר מידי, ואנחנו צריכות את הסקס הקצר והחייתי הזה כדי להיטען מחדש בכל מה שטוב ויצרי בעולם הזה. ואל תטעו - סקס מהיר הוא סקס טוב לא פחות, לפעמים אפילו יותר. אין גבר שלא ישמח אם תורידו לו את המכנסיים במטבח ותתחילו לבשל משהו קצת יותר מעניין מחביתה. אין גבר שלא ישמח אם תקחי את השליטה ותראי לו מה את אוהבת, או יותר נכון – מה את צריכה. ואת, יקירתי, צריכה אורגזמה. מבטיחה לך, הוא לא יגיד לא.