ניקי מינאז', ביונסה, קים קרדשיאן, ג'יי לו - לכולן יש דבר אחד במשותף ואני לא מדברת על חוש קצב, אלא על העובדה שהן הפכו את הישבן לסמל סטאטוס. מצד אחד הדיוות עזרו לנו: בזכותן התחת זכה בתהילה מחודשת והערצה אליו שחררה אותנו. היום אנחנו יכולות להיות גדולות, רחבות ורוטטות. מצד שני, עם תחת גדול באה גם כמיהה גדולה. אז ילדה קטנה, יחידה ותמה, עמדה ושאלה: באמת חובה לחדור גם מאחור? ומה יש בו באותו נקב חמקמק שמושך אליו גברים מכל הצבעים והגדלים?
קראו גם: הסגידה לישבן הנשי בשיאה
לפני שנכנס לעניינים, בואו נעשה קצת סדר: טובי המומחים גורסים שמין אנאלי לא אמור להיות כואב ואפילו אמור להיות מהנה. לראייה, יש לי כמה וכמה חברות שטוענות שהן גומרות בסקס אנאלי, ולדעתן זו אורגזמה שכל אישה חייבת לחוות. אז א', לא כל אישה חייבת לעשות שום דבר, ו-ב' אם הרעיון של חדירה אחורית קוסם לך, תישארי, יש כיבוד.
באופן אישי, החוויה האנאלית הראשונה שלי הייתה נוראית. הייתי צעירה, מאוהבת עד מעל לראש ולא הערכתי כראוי את חשיבותו של חומר סיכה. השילוש המפוקפק הזה הוביל לכך שברגע שהוא חדר בלי כל התראה מוקדמת אני צרחתי, הוא נבהל וחלק מהנשמה שלי מת.
מאז עברו גבר או כמה במיטתי וחרף העובדה שניסיתי איתם כמעט כל תנוחה אפשרית, כולל כאלו שאסורות בכמה מדינות, שמרתי בקנאות על תומה (או מה שנשאר ממנה) של הכניסה האחורית. באופן גורף, לכל שאלה - הייתה לי תשובה, לכל הצעה - היה לי ביטול ולכל תחינה הקשיתי את ליבי וכיווצתי את ישבני. התגובה החביבה עלי היתה שאם הוא כל כך רוצה לדעת איך זה מרגיש, אפשר בכיף לנסות עליו. אשקר אם אומר שלא היו כאלה שקפצו על המציאה, אבל מה לעשות, לא הייתי מסוגלת להשיב בתחת תחת תחת.
מה אומר ומה אדבר? המחשבות הדליקו אותי יותר מהדבר האמיתי אבל למרות הכל, גם הניסיונות הכי זהירים הסתיימו בהשתפנות רבתי. המחשבה המחרידה שהוא ייצא משם כשלא רק הקונדום לגופו כל כך מפחידה אותי, שאם זה אכן יתממש יש סיכוי שיצטרכו לקבור אותי בחלקת המתאבדים מרוב בושה.
אבל, ברם ועם כל זאת - מכיוון שאני סוטה לא קטנה, ניסיתי להבין עם עצמי מה כל כך מושך אותי בניסיון הזה. אני מניחה שמדובר בשילוש של שלוש סיבות: התחושה של המשקל שלו על גופי, העובדה שמין שכזה חייב להיעשות לאט ובזהירות (כאילו אני שוב בתולה) והחשש שמא אפספס עולם שלם של מין שלא הכרתי רק בגלל פחדיי.
בקיצור, החלטתי שאם לא פין אז לפחות אצבע, ובאמת באותם ימים (ולילות) השחקן הראשי במיטתי היה אחד, כדורסלן, שידע סוד אחד או שניים לגבי תענוגות האישה. כדרך קבע נהדרת, הוא היה מושיב אותי עליו, וכשהייתי קרובה לאורגזמה היה שולח אצבע רגישה לאחוריי המתפתלים, ובעדינות אין קץ היה מפעיל לחץ מתון על פי הטבעת. שמעו לי, אלו היו בין האורגזמות הטובות שחוויתי בחיי.
בכל פעם דאג מר כדור שאצבעו המורה תהיה משומנת כראוי ובכל פעם הוא החדיר אותה עוד קצת ועוד קצת ממש לפני שהייתי גומרת, ובעשותו כך הצליח לסלול את דרכו לתיקון הטוב ביותר שהיה לי. התחושה הייתה, שהמכבי הזה עם פח השמן הקטן הצליח להביא פעם נוספת את היהודים לנס גדול ממש שם.
ומה למדנו מזה חברות? כמה כללי מפתח לדלת האחורית:
1. חוק מספר אחת במועדון תחת, היא שאנחנו כן מדברות על מועדון תחת: אנחנו אומרות מה עושה לנו טוב ומה עושה לנו רע. אנחנו לא נותנות לאף אחד, חוץ מאיתנו, להוביל.
2. חוק שני וחשוב לא פחות, עדינות או נמות: החדירה אמורה להיות כמעט בלתי מורגשת ואת אמורה ליהנות ממנה בכל שלב. כאב הוא לא חלק מהמשחק אלא אם החלטתם יחד שהוא כן וגם אז – תקבעו מילת ביטחון.
3. הסבון בכה מאוד, ועדיף הוא מאשר את: בסקס כמו סקס, עדיף לבטל כמה שיותר אפשרויות לחוסר נעימות. ככל שתהיי מוכנה יותר פיזית, כך תקטן האפשרות שהלחץ הפסיכולוגי יגבר ויהרוס לך את ההנאה. אם זה לא היה מספיק ברור אז אני מדברת על חוקן, גבירותיי.
4. שימי ישבנך בידי, אני שלך ואת שלי: שומה על כל אישה למצוא לעצמה "מר כדור", אחד כזה שתוכל לסמוך עליו בנבכי ההתנסויות המיניות המוזרות ביותר. כזה שהסקס איתו גורם לך לרצות לצאת מעורך ולהיוולד בתור מישהי חדשה לגמרי. כזה שידליק את כל הנורות הנכונות בעץ האשוח שלך ויגרום לכל זיון להרגיש כמו מתנת חג מולד.
5. את לא חייבת להתנסות, עד הסוף או בכלל: את לא חייבת להיות זו שמגשימה לו את כל הפנטזיות. אבל אם את שותפה לאותן פנטזיות, אז אחותי – את חייבת את זה לעצמך.