כל חיי בחרתי לצאת עם בחורים מבוגרים ממני, כשהמינימום היה לפחות שלוש שנים מעליי. פחות מזה פשוט לא היה בא בחשבון. היום, בגיל 32, מי היה מאמין שאני, מכל הבנות, אמצא את עצמי נשואה לבחור הצעיר ממני בשמונה שנים, ועוד עם בטן של חודש שישי? אני? קוגרית?
"לפני שנה בדיוק, הייתי מאורסת לגבר מבוגר ממני"
העניין הוא שלפני שנה, בזמן הזה, הכול היה אחרת. הייתי מאורסת לגבר שהיה מבוגר ממני בחצי עשור, איתו הייתי בזוגיות ארוכה של תשע שנים. אפשר לומר ששנינו חיינו במין נוחות מתמדת, כאשר כל אחד בענייניו ועיסוקיו. במשך שנים חלקנו דירה משותפת, חתול וכלב. להגיד שהיו שם ניצוצות של אהבה בוערת? לא ממש, אבל נהניתי מאוד מחברות טובה, כנות והבנה לאורך כל הזמן. בזמנו האמנתי שזה מספיק לי למימוש חיי זוגיות טובים - אבל לשמחתי, טעיתי.
תבינו, היינו מהזוגות שכל אחד הוא ההיפך הגמור של השנייה. הוא איש רגוע ושקט, ואני פצצת אנרגיה מהלכת. בעוד שיש זוגות שרבים כל הזמן, נפרדים וחוזרים – אצלנו זה היה ההיפך. הכול זרם על מי מנוחות, תמיד, כל הזמן ודומה שדבר לא יכול היה לטלטל אותנו. בדיעבד, זה היה צריך להדליק אצלי נורה אדומה, אבל מצד שני, הרגשתי כמו מטומטמת: כמה רע יכול להיות לאדם שגם נהנה מחיי רווקות, וגם יש לו את הזוגיות שנותנת משענת ובטחון?
כשהגעתי לגיל 31 והוא כבר בן 37, חשבנו שאולי הגיע הזמן למסד את היחסים. זה לא בער בי באופן מיוחד, אבל רציתי להשתיק את המשפחה המרוקאית שלי שכבר הפעילה סיר לחצים לא קטן. כנראה זה היה המזל שלי, כי ברגע שהוא שם לי טבעת על היד צפו ועלו פתאום התובנות האמיתיות. פתאום, המחויבות והמחשבה על ילדים משותפים עשו לי בעיקר רע. למזלי הגדול, גם הוא הרגיש כמוני וכך, באופן הדדי, משותף ומאוד לא צפוי, הבנו שהיו לנו יופי של תשע שנים אותן מיצינו ביחד, אך הגיע הזמן להיפרד.
"רציתי רק לחיות, לטעות וליהנות בלי לחשוב"
קפצתי בין רגע לחיי הרווקות ולשוק הפו"פ המפחיד, ויכול להיות שגם זה בזכותו. אחרי הכול, גם כשהייתי איתו תמיד חייתי וביליתי, אבל כעת החופש לבוא במגע עם הבחורים שסבבו אותי היה מפתה ומזמין מתמיד. לראשונה בחיי, לא סיננתי גברים לפי גיל. אני חושבת שזה היה משום שפשוט לא חשבתי על חתונה ומחוייבות - רציתי רק לחיות, להתנסות, לטעות וליהנות מהרגע. ניסיתי בלי סוף, והאדם האחרון שחשבתי שיצליח לכבול אותי, עשה לי את זה.
אחריי חודשי רווקות מזהירים הכרתי באחד הברים השכונתיים בתל אביב ברמן צעיר (וסטודנט למחשבים) בן 24. בהתחלה רק השתובבתי עם הרעיון שבחור יפהפה, צעיר ואנרגטי מעוניין ברווקה מתבגרת כמוני. וכן, כל מה שאומרים על בחורים צעירים במיטה זה נכון. מאוד. לצד ההנאה במיטה, המשיכה והתשוקה, מצאתי שהעניין הפך להיות יותר ויותר עמוק, עד שלא יכולתי לחשוב ולרצות אף גבר אחר מלבדו. מצאנו עצמנו ישנים יחד כל לילה, ולמרות שזה נשמע קלישאתי, הרגשתי שהוא באמת הזיווג הנכון בשבילי. הוא פשוט ידע לקרוא אותי כאילו הוא זה אני, ואני זה הוא.
"הוא גורם לי לאהוב שוב כמו ילדה"
ארבעה חודשיים של זוגיות אינטנסיבית ואני מגלה שאני בהריון, וזאת כשאנחנו נשמרים ומוגנים. באופן מפתיע, לא נבהלתי. להיפך, זה הרגיש לי כאילו משהו או מישהו מנסה לתת לנו מסר שזה פשוט זה. ההורים שלי שמחו מצד אחד שאני בהריון ובזוגיות, אבל חששו שאולי הבחור הצעיר הזה ישאיר אותי לגדל את התינוק לבדי.
אך צחוק הגורל הפתיע, והוא דווקא היה זה שהתעקש שנתחתן כדת ודין - מה שכמובן ריצה סופית את ההורים. התפשרנו על חתונה קטנה ליקרים שלנו וכיום אנחנו חולקים דירה, כלב, טבעת ובקרוב גם ילד. עניין הגיל הפך להיות הדבר האחרון שאני חושבת עליו. למעשה, אני מסוגלת לראות בו בעיקר יתרונות. מעבר לשטחי-אך-הנכון, שמדובר בבחור נטול כרס או קרחת, נוכחתי לגלות את הרעננות שבו. ליבו אינו קר וקשוח בשל העובדה שהוא לא נפגע מנשים רבות, והתחושה היא שהוא אוהב כמו ילד. מה שגורם גם לי לחזור ולהרגיש ככה: לאהוב כמו ילדה, להיות נאהבת כמו אישה.