"חגגנו חודש להיכרות, והוא, גבר סקסי במיוחד, החליט לקנות לי לנז'רי. חבל. אין דבר פחות מעורר ורומנטי מגבר שקונה לי סט מתחרה. קודם כל, אני שונאת הלבשה תחתונה שסתם נתקעת ומעיקה על הגוף ומעדיפה תחתוני סבתא וגוזייה (הוא טרם זכה לראות את זה בשלב ההוא). ושנית, הרי ברור שמדובר במתנה עבורו. וכמובן שהוא לא קלע למידה. בקיצור, החלפתי בחמישיית תחתונים עם ציור של מיקי מאוס".
(לבנת, 30, רמת גן)
"אל תשיר לי ואל תנגן לי"
"גבר שר לך סרנדה. זה נשמע מיושן, אבל איכשהו בסרטים זה תמיד עובד. לשמחתי, במציאות, לא יצא שגבר כרע ברך עבורי במסעדה והתחיל לנגן לי מנגינות. גם לא בצחוק. מה שכן, כשהייתי בתיכון, התאהבתי באחד הפריקים הכי מגניבים בכיתה. הוא ניגן על גיטרה והעריץ קשות את 'היהודים'. באחד הדייטים הילדותיים שלנו ישבנו בקניון על מדרגות צדדיות, הוא שלף את הגיטרה והתחיל לנגן. אלוהים, זה היה כל כך מביך, עילג וחובבני. בסוף הוא ציפה שאומר משהו. לא אמרתי כלום, אבל שיגיד תודה שגם לא התפוצצתי מצחוק".
(ענת, 31, רחובות)
"אין דבר מזיע יותר מלצעוד בחוף הים"
"כנערה נטולת חבר, אני זוכרת שהתמונה של זוג צועד יד ביד בחוף הים תמיד גרמה לי לקנא קשות ולפנטז שיום יבוא וגם אני אלבש לבן, ואלך עם בחור חתיך אש בשקיעה. עד שזה הגיע. זה היה קיץ. שעת ערביים. צעדנו בחוף פרישמן והוא לקח את כף ידי. חשבתי שזה הדבר הכי רומנטי שיכול להיות, עד שגיליתי שאנחנו מזיעים בטירוף וכפות הידיים שלנו נהיו לחות. בקיצור, מדובר באחד המחוות הרומנטיות המוערכות יתר על המידה".
(עדי, 25, תל אביב)
"שונאת שמחזיקים לי את התיק"
"לא ברור לי למה זה כל כך מכעיס, אבל אני שונאת שונאת שונאת שגבר מחזיק תיק של אישה. עבורו זאת אולי מחווה אוהבת, עבורי זה גבר בלי כבוד. זה נראה לי כזה עלוב ולא מושך לראות בחור אוחז בקלאץ' נשי וקטן. הם גם תמיד מחזיקים כאילו זה חפץ חשוב. בקיצור, להפסיק עם זה ודי".
(לירון, 28, גבעתיים)
"לא צריכה שידברו אליי בפרחים"
"מכירים את מוכר הפרחים שמסתובב לכם בין הרגליים בטיילת בתל אביב? ובכן, ברוב המכריע של הדייטים שלי אף אחד לא נכנע ורכש לי פרח. מלבד אחד, שכנראה חשב שזה יכול לעזור לערב. בהתחלה חשבתי שזה מביך. אבל האמת שכשהוא הגיש לי את הפרח, זה נראה לי פתאום שמאלצי נחמד. אלא שאז מצאתי את עצמי מסתובבת כל הדייט עם פרח תקוע ביד, בלי שיש לי מה לעשות איתו. וחזרתי לתובנה הראשונית: לקנות פרחים בדייט זה ממש מיותר".
(נועה, 27, רמת השרון)
"הפתעה ועוד באוהל בים המלח. בחייאת!"
"אחרי שלוש שנים ביחד ושישה ימי הולדת משותפים, חבר שלי החליט להפתיע אותי בהפקה רצינית לרגל גיל 30. הוא חשב שהגיל העגול מצדיק חשיבה מחוץ לקופסה. אז הוא הפתיע אותי. בלי שידעתי, בלי שניחשתי. בבוקר יום ההולדת, הוא העיר אותי עם קפה הפוך איכותי ובשורה: "תתלבשי, הולכים". הוא לקח אותי לים המלח. ללילה לבן באוהל. אוהל! האמת? זה היה סיוט, ומאז אני שונאת הפתעות. במיוחד כאלה שאין בהן צימר, מלון או ג'קוזי. חוץ מהקפה, שום דבר לא היה שם רומנטי לצערי".
(יפעת, 32, חולון)
"מזמוזים בפרהסיה? לא בבית ספרי"
"אני שונאת להתמזמז בציבור. זה התחיל מזה שלא רציתי להביך את החברות הרווקות שלי, וזה הוטמע כל כך חזק אצלי, שממש קשה לי עם התגפפויות בציבור. כשהתחלתי לצאת עם ר' גיליתי שהוא דווקא בחור מאוד נוגע. בחדרי חדרים הכי זרמתי, אבל בחוץ נרתעתי. הוא מצידו באמת ובתמים חשב שזה רומנטי וזוגי ולא הפסיק לזרוק ידיים. לצערי, זה נפל מהר מאוד. הרבה בגלל חוסר הציפיות הרומנטיות".
(רז, 33, רעננה)
"יצאתי פעם עם בחור ומהתחלה קלטתי שהוא זוגי ורומנטי, כמו לקוח מקומדיה אמריקאית מצויה. בדייט הרביעי יצאנו למסעדה. הזמנו מנות שונות והבעתי התעניינות בפסטה המעולה שלו. בלי ששמתי לב, הוא לקח את המזלג שלו, סובב עליה את הפסטה, ניגש לשבת לידי וניסה להאכיל אותי. נהפכתי אדומה תוך שנייה, ופשוט סגרתי את הפה. זה היה כזה נדוש ומלוקק, ובעיקר גרם לי להרגיש כמו תינוקת שצריך להאכיל אותה. בכלל, אני שונאת שיושבים אחד ליד השני במסעדה. זה צפוף ומעיק".
(נורית, 29, תל אביב)