חוצפן, קמצן ועקשן: 9 דייטים מהגיהינום

זאת שלקחו לה את הטיפ

"מי ישלם בסוף הדייט" היא אחת הסוגיות הנפוצות והנפיצות ביותר בעולם הדייטינג. אני שונאת את המשחק הצפוי שמגיע לפני החשבון, אבל תמיד נשאבת אליו. בפועל, אני שולפת ארנק מתוך נימוס, הוא מסמן לי "עזבי" עם העיניים, ושנינו ממשיכים את הערב. זה כמובן התסריט הטוב, ומבחינתי דייט רע הוא כל דבר שלא מתנהל בדיוק ככה. אז יצאתי עם בחור, היה נחמד, השיחה זרמה ושעתיים עברו די מהר. ואז כשהגיע החשבון (אני הזמנתי קפה וצלוחית עוגיות, הוא הלך על בירה), הבחור לא שילם עליי. ולא רק שהוא רצה חצי-חצי, הוא הוסיף פשע על חטא ולקח לעצמו חלק מהטיפ הנדיב שהשארתי למלצרית. מה שנקרא הרצחת וגם ירשת? אין יותר "טרן אוף" מזה.
רוית, 26, חולון

זאת שנפגשה איתו באמצע

זה היה בתקופה שעבדתי בדבר הזה שנקרא "דייטינג". הכרתי מישהו דרך אתר הכרויות, שוחחנו קצת והחלטנו להיפגש. הוא ביקש שניפגש במקום שיהיה אמצע הדרך בין הבית שלי לשלו. בגלל שהייתי צעירה, עוד לא ידעתי שזה בדיוק הרגע לפסול אותו. אז נפגשנו באמצע, והוא מיד פצח במונולוג עגמומי על האקסית שלו, וכמה שהיא הייתה שמנה, ושמנה ושמנה, ואיך בסוף היא עזבה אותו, השמנה. ועוד אחרי המונולוג המרגש הזה, הוא הסתכל בי ואמר - בעצם את לא כזאת רזה בעצמך.
רינת, 35, הרצליה

זאת שנאלצה להסביר 

נתחיל מזה שלקח לו 10 דקות לקבוע לאן לצאת. אז החלטתי לקחת את העניינים בידיים ומיהרתי לסגור על המרינה בהרצליה. הגענו לפאב טיפוסי למדי והוא התרגש והתלהב בטירוף מעצם היותו במקום חשוך ורועש, מה שגרם לי לתהות. אני התכוונתי להזמין את הרגיל שלי (בירה) בזמן שהוא חקר את התפריט במשך שעות והתקשה להגות חצי משמות המשקאות. בסוף הוא שאל את המלצרית על מה היא ממליצה (!), וכשענתה לו "מרטיני ליצ'י", הוא ביקש עוד חמש דקות של מחשבה. אחר כך, הוא שאל אותי מה זה ליצ'י. אחרי שהסברתי לו, הוא אמר שהוא מפחד (כן, הוא השתמש במילה הזאת) שלא יצליח לנהוג חזרה ולכן הלך על בירה שחורה. לא מאוד הפריע לי שהבחור לא חובב אלכוהול גדול, ואפילו לא שהוא איטי להפליא, אבל אני שמה את הגבול שלי כשמישהו לא יודע מה זה ליצ'י.
דבי, 27, קרית אונו

 זאת שלחצו לה את היד

קראתי פעם ספר נוראי, אבל הסוף שלו היה כל כך טוב ומפתיע, שכל חווית הקריאה הפכה לזיכרון לא רע בכלל. ועם הדייט האחרון שהיה לי לפני שבוע, הסיפור היה הפוך לגמרי. יצאנו לפאב, היה אחלה. שיחה טובה. תקשורת נכונה. מבטים ישירים בעיניים. זרימה לכיוון הנכון. הוא היה לבוש סבבה, מגולח למשעי, ובסך הכל הדייט עצמו הוכתר כאחד ששווה להמשיך איתו. אלא שאז, רגע לפני שהתפצלנו איש איש לדרכו, הוא הפתיע עם סוף לא צפוי ולחץ לי את היד כאילו אנחנו בראיון עבודה. הייתי בהלם. נפלט לי איזה צחוק קטן, בזמן שהושטתי לו את היד ללחיצה. היה רק חסר שהוא יגיד בסוף "אל תתקשרי אלינו, אנחנו נתקשר אלייך". זה בסדר, היה לי ברור שאני לא אתקשר.
שרון, 25, פתח תקווה

זאת שנותרה מצולקת

חברה טובה שידכה לי בחור. היא אמרה שהוא נחמד, בגיל שלי, ושנראה לה שנתחבר לא רע בכלל. אחרי שיחת טלפון קצרה ודי רשמית קבענו שהוא יבוא לאסוף אותי. הבחור החנה את הרכב על אדום לבן והמתין שאגיע. נכנסתי לאוטו, הוא זרק בי מבט, וכעבור דקה, תוך שאנחנו מנסים להבין לאן נוסעים, הוא פשוט קטע את השיחה, ואמר: "תשמעי, לא נראה לי שזה יעבוד". יצאתי מושפלת מהאוטו וגם היום, שלוש שנים לאחר מכן, אני לא מוצאת שום דבר חינני או מצחיק בסיפור הזה. זה ללא ספק הותיר בי צלקת וחבל מאוד שאנשים בוחרים להתנהג ככה.
מירי, 28, ראשון לציון

זאת שלא הזמינה לקפה

חצי שנה של שינה באלכסון הביאו אותי להירשם לאתר סליזי של שידוכים באינטרנט. אחרי שצ'וטטתי מספר ימים עם בחור חמוד, קבענו להיפגש. הוא בא לאסוף אותי, ובאוטו המתין בחור רחב היקפים ומימדים וקירח כביום היוולדו (דמיינו את עומרי שרון ואתם לגמרי שם). בגדול, היה נראה שהגבר הזה באוטו בלע את הבחור שהופיע בכרטיס התמונה שלו. העברתי איתו ערב שבו השתדלתי לעשן בשרשרת (רק כי הוא לא מעשן) והשקעתי בהנהונים מנומסים לכל הסיפורים ההזויים שלו (רק כי לא היה לי באמת מה לומר). במהלך הערב, הוא כנראה חשב שההנהונים האלה מסמנים טובות, אז הוא ניסה לחבק אותי. אני התחמקתי עם טיעון של ילדת כאפות ואמרתי שלא נעים לי במקומות ציבוריים. כשחזרנו לאוטו הוא כנראה הניח שזה לא מקום פומבי, ואחרי הדפתי אותו שוב (וזה לא היה קל) הוא עוד שאל ברוב חוצפתו אם אני לא מזמינה אותו לקפה. כמובן שאמרתי שאין מצב והבית שלי מבולגן וברחתי מהאוטו כל עוד נפשי בי.
אורנה, 29, תל אביב

זאת שנדפקה, ולא במובן הטוב

קבעתי עם בחור שהתחיל איתי בבר - נראה טוב, מריח מעולה ולבוש למופת. אספתי אותו (יש לו אופנוע), והחלטנו לנסוע לאיזה מקום ביפו. כשהגענו לאזור פתאום איבדנו אזימוט ואף אחד מאיתנו לא זכר איך מגיעים. התחלנו להסתובב ברחובות הקטנים והתברברנו במשך שעה. כל פעם שרציתי לשאול מישהו, הוא הדף אותי ואמר שהוא יודע. אחרי רונדלים ממושכים, החלטתי שאני שואלת ודי. מסתבר שהיינו שני מטר מהמקום, אבל והעקשנות הגברית שלו כבר ממש התישה אותי. כשסוף סוף מצאנו חנייה היא הייתה כל כך קטנה שהוא הציע את עזרתו. הבחור לקח את ההגה לידיים ופשוט דפק לי האוטו. היה לי ברור שבזה תמו החוויות שלי איתו, יפה ומריח ככל שיהיה. הנחמה היחידה הייתה שלאבא שלו יש מוסך. אחרי התיקון כבר לא עניתי לו.
רונית, 25, ירושלים

זאת שכמעט סלחה לאלכוהוליסט

הבחור של הסיפור שלי היה דווקא חמוד, רק שהייתה לו בעיה אחת: הוא היה אלכוהוליסט. בהתחלה זה נראה לי טבעי שבפגישות הראשונות נשתה כדי לשבור את המתח. זה גם לא נראה לי מוזר שהוא הזמין בירה בבית קפה והכין לימונצ'לו בבית על בסיס קבוע. עד שקבענו לצאת לסרט וגיליתי שהוא פשוט חייב בירה לפני שנכנסים לקולנוע. התחלנו לחפש פיצוצייה והוא היה באטרף. בסוף איחרנו תוך שהוא כמעט מועד במעבר בין השורות. אבל הייתי מוכנה לתת לו צ'אנס. אחרי הסרט התחילה בינינו שיחה פוליטית. בשלב כלשהו הבחור שיתף אותי הבחור בכך שהוא נדר לא להתחתן עד שביבי חוזר להיות ראש ממשלה. זה היה הדיל ברייקר מבחינתי. פשוט קמתי והלכתי. הדבר הראשון שחשבתי עליו בבחירות האחרונות זה האם בשעת ההכרזה על הוא כרע ברך והציע נישואים לבקבוק בירה.
ליאור, 32, נס ציונה

זאת שלעסו לה מול הפנים

היה לי דייט עם שחקן כדורסל. מלבד העובדה שהוא התנשא לגובה של 1.95 מטר, הוא גם היה ענקי בהיקפים. שרירי ומסוקס באופן אסטרונומי. בכל מקרה, החלטנו לשבת על קפה. או כך לפחות חשבתי. מהרגע שהתיישבנו, הבחור לא הפסיק לאכול. עוד לא הספקנו להחליף כמה משפטים, והוא כבר הזמין לעצמו הפוך גדול ומנה של טורטייה. בזמן שהוא בלס, אני ניסיתי לדבר, אבל הוא פשוט לא הפסיק לאכול לי מול הפנים. אחר כך, הוא גם הזמין עוגה וקפה נוסף. אני הסתפקתי בקפה אחד לאורך כל המפגש (שארך בערך שעה. הוא אוכל ממש מהר). רק רציתי לברוח משם. אבל הוא השאיר את הטוב ביותר כשלפינאלה הוא קרא לי ממתק.פחדתי שהוא עוד ירצה אותי לקינוח וברחתי.
קרן, 26, תל אביב

בפעם האחרונה ב"יש לי וידוי": על מה אנחנו משקרות לגברים שלנו. 

• אלכוהול
• דייטים
• זוגיות
• סקס