נועה הבלונדינית בחרה להפוך לברונטית, איילה החליטה להשאיר את האף היהודי שלי ונעמה נענתה בסוף לבחור ההפכפך על פני החבר היציב. השבוע ב"יש לי וידוי" על הבחירות הגדולות שלקחנו בחיים
הוכיחה לי שברונטיות זה לנצח. אן האתאווי
בלונדיניות נהנות יותר?
"זה אולי יישמע רדוד ושטחי, אבל הבחירה הכי מטורפת שלי הייתה להפוך לברונטית. הסיבה היא כנראה כי נולדתי צהובה כמו השמש וכל חיי הייתי בלונדינית ועוד טבעית. בזמן שחברות שלי היו עסוקות שעות בלעשות גוונים אצל הספר השכונתי, אני לא הכרתי מי חמצן מחיי. אבל אחרי שראיתי את 'השטן לובשת פראדה' והייתה שם אן האתאווי הברונטית והיפהפיה, החלטתי שאני אוזרת אומץ ובוחרת לעבור לחום. מאז חלפו שנים ולא חזרתי לצהוב. אז אולי זה נכון שבלונדיניות נהנות יותר, אבל אין ספק שכברונטית, אני אישית הרבה יותר יפה". (נועה, 28)
אפידורל? הצחקתם אותי!
"כשגיליתי שאני בהריון, היה לי ברור שאני יולדת בבית. שתי חברות שלי עשו את זה וזה הרגיש לי כמו הדבר הכי קרוב לאמא אדמה. ככל שהחודשים חלפו, בעלי נעשה לבן רק מלחשוב על זה. הוא ניהל איתי שיחות נפש, מה שלא אופייני לו, וביקש שאחשוב על זה שוב. בסוף, התפשרתי אבל היה לי ברור שאפידורל אני לא לוקחת. הגענו לבית החולים עם צירים מטורפים ופתיחה קטנה. היה לי זמן לקבל את הזריקה, אבל בחרתי שלא. עד היום אני לא מאמינה שעשיתי את זה, אבל זאת ללא ספק הבחירה הכי אמיצה שעשיתי אי פעם". (יעל, 34)
סליחה, כבוד הרב
"למדתי בתיכון חרדי ובכיתה י"ב בחרתי ללכת בנתיב שלא רבים הלכו לפניי, לפחות מבין מקורביי. הלכתי לשירות לאומי במקום לסמינר למורות כמו שאר החברות. הבחירה, שנחשבה לחריגה בתיכון החרדי, גררה אחריה אינספור שיחות מוסר ושכנוע. המורות והרבנים ניסו להסביר לי למה הבחירה שלי אינה נכונה ולמה עליי להמשיך בדרכם החרדית. לא השתכנעתי ובדיעבד שנת השירות שלי בגוש קטיף הייתה אחת השנים היפות בחיי". (דבורה, 30)
בחרתי שלא להניק ולו לרגע אחד | צילום:
jupiter images
סופרת, אני?
"הכל התחיל מפרסום פוסט קצר בפייסבוק, כנה ואמיתי אבל אגבי באותה מידה. קיבלתי עליו כל כך הרבה תגובות, מה שגרם לי להמשיך לכתוב במרץ, מה שהוביל שוב לתגובות רבות. באיזשהו שלב אפילו פנתה אליי מישהי בעקבות הכתבים שפורסמו, וביקשה להשקיע מכיסה הפרטי להוצאת ספר באופן עצמאי. בדיעבד לא עשיתי כאן בחירה מודעת, אלא סתם כתבתי מהלב. אבל בעקבותיו, בחרתי להפנות את כל האנרגיות שלי לכתיבת הספר. דבר שלא חשבתי שיקרה קודם לכן. ללא ספק חלום שמתגשם" (אורטל, 38)
הסבת מקצוע
"אחרי שמונה שנים בחברה סלולרית, שלושה תפקידי ניהול וניהול של יותר ממאה עובדים, חברים טובים, תנאים סוציאליים מצויינים ומסלול בטוח לעתיד, קמתי יום אחד ובחרתי לעבוד מהבטן ולתת לראש לנוח. האהבה הגדולה שלי תמיד הייתה ילדים. אז עשיתי הסבה אקדמאית, למדתי תואר נוסף בחינוך לגיל הרך והיום אני גננת במשרה מלאה. רחוקה שנות אור מאותה בחורה שהייתי אז" (מאיה, 34)
בחרתי בלב
"הייתי מאוהבת בו עד מעל הראש, אבל הוא ראה בי ידידה. ממש טובה וקרובה, אבל עוד ידידה. לקח לי הרבה זמן לשחרר אותו ולוותר עליו, ואז הכרתי בחור חדש. מקסים, מתוק, רומנטיקן וללא ספק אחד שאפשר לרוץ איתו למרחקים ארוכים. אלא שאז פתאום הידיד ההוא התעורר והבין שהוא מפספס אותי. אחרי כמה חודשים ביחד, הוא נחשף בפניי והודה שהוא רוצה אותי. על אף שהייתי בזוגיות טובה, בחרתי ללכת על הידיד. זה היה הימור, ללא ספק. אבל הוא השתלם. היום אנחנו נשואים והכי מאושרים". (נעמה, 29)
האף היהודי שלי
"כילדה שנאתי את האף שלי. רק חיכיתי לרגע שבו אוכל לשנות אותו. הוא הציק לי, העיק עליי והיה לי ברור שאחרי הצבא, אני עושה כסף ושולחת אותו לעזאזל לטובת אף משופץ. אחרי שנים רבות שרדיתי בו, ירדתי עליו, תיעבתי אותו והשתדלתי למעט ללכת בפרופיל, פתאום בגיל 21 – הסתכלתי על עצמי במראה וחשבתי שהוא בעצם לא כזה נורא. אני זוכרת את הרגע ההוא שעשיתי בחירה מודעת וברורה: את הכסף שחסכתי בחרתי לשים בטיול לתאילנד, ואת האף שלי בחרתי לקבל כמו שהוא. זה לא שיש בינינו אהבה גדולה, אבל הוא באמת לא כזה נורא". (איילה, 25)
נתתי לה בקבוק מהיום הראשון
"מיד אחרי שילדתי את בתי, זה היה לי ברור שאני לא מעוניינת להניק. הודעתי בתינוקייה שייתנו לה תחליפים ושלא יעירו אותה. אף פעם לא ראיתי בחלב אם הבטחה לאמהות טובה יותר. ביום השני בבית החולים, התקשרה אליי האחות בשלוש לפנות בוקר כדי לבוא להניק. אמרה שהתינוקת בוכה. לא יודעת למה אבל התעוררתי בכל זאת כדי לתת לה בקבוק. ראיתי שם יולדות טריות, סובלות מכאבי תופת ונאבקות בין הפטמה לפה של התינוק. הן נראו מותשות וכואבות, וכשהן ראו אותי נותנת לתינוקת בת יומה בקבוק, הן פערו עיניים, ושאלו אותי אינספור שאלות. על אף הקושי שלהן, הן לא הבינו כלל את הבחירה שלי. אבל זה כל העניין שזאת הייתה הבחירה שלי. מוזרה או תמוהה לסביבה, אבל עבורי זאת הייתה הבחירה הכי נכונה". (אוולין, 39)
הלכתי עם הלב שלי | צילום:
TriggerPhoto, Istock
הבחירה הכי כואבת שלי
"בגיל 41, עם שלושה ילדים גדולים, נכנסתי שוב להריון. כמעט במקרה. מצד אחד, רציתי עוד ילד, אבל גם קיבלתי את הרעיון שאסגור את הבאסטה עם שלושה. בבדיקת הדופק, התברר לי שיש שני עוברים. בעלי ואני הסתכלנו אחד על השני מבועתים. היו לי שבועות ספורים לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות: לדלל או להשאיר. המחשבות הטריפו אותנו, אבל בסוף, בלב כבד, החלטנו לדלל ולהשאיר עובר אחד, משלל סיבות. אני שלמה עם ההחלטה, אבל זאת הייתה בחירה קשה מנשוא". (מעין, 45)
שפילברג, הנה אני באה
"הייתי בדרום אמריקה, טיול אחרי צבא, אי שם בפרו. הדבר האחרון שחשבתי עליו היה להתחיל ללמוד. אחרי שיחת סקייפ ארוכה עם אמא שלי היא אמרה לי 'מה אכפת לך, תיכנסי דקה לאתר של האוניברסיטה הראשונה שבא לך עליה ותעלעלי בתארים שהם מציעים'. החלטתי לא למרוד באימא, ועשיתי בדיוק כדבריה. הבחירה הראשונה שחשבתי עליה הייתה אוניברסיטת תל אביב, ומשום מה הדבר הראשון שעלה לי בראש היו לימודי קולנוע. פשוט עשיתי את הבחירה שנתנה לי את הכיוון שלי בחיים ברגע אחד, ללא היסוסים. בחודש אוקטובר, כעבור חצי שנה, כבר התחלתי את השנה הראשונה ללימודים. והיא עד היום תחת הכותרת: הבחירה הכי אקראית שלקחתי. האם זה השתלם? ימים יגידו"
