אתה היחיד שלי, אני רוצה להיות רק איתך, אני מתה על האוכל שלך וממש, אבל ממש לא השמנת. אלו הם רק חלק מהשקרים הלבנים הקטנים שאנחנו מוכרות לפרטנרים שלנו כדי לחיות בשלום. יש לי וידוי באווירה כנה
נעלי הלבוטין האלה? 100 שקל בשוק הכרמל. לא מציאה? | צילום:
Jason Merritt, GettyImages IL
זאת שמשקרת על קניות
את השקר הידוע, המיתולוגי כמעט, "נעליים מהממות, נכון? הן עלו לי רק 250 שקל", שכללתי מזמן. מבחינתו כל זוגות הנעליים שלי נרכשו במחיר מציאה. רק אני, פקידת הבנק ופנקס הצ'קים יודעים שהכוונה היא לתשלום הראשון. והשני. והשלישי. והרביעי. נכון, יש מכירת סוף עונה, אבל מה הוא מבין בזה? מה הוא מבין בהתאהבות חסרת רסן בזוג נעליים ובפחד הנורא התוקף אותנו אל מול האפשרות שעד מכירת סוף העונה, יקנו את כל הדגמים במידה? את השקר הזה אנחנו מלבישות גם על החצאית המקסימה (שעלתה רק 150), על חולצת המעצבים (זה וואן פיס!) ועל הליפסטיק היוקרתי ששילמנו עליו מחיר שערורייתי, רק כי הבטיחו שהוא יעשה לנו שפתיים כפולות. בין אם הוא מאמין לי, קלט את התכסיס או שהוא מעדיף לא לקלוט, זה ממש לא משנה. אין לו שום דרך לבדוק את חשבון הבנק שלי. יעל, 32, תל אביב
זאת שמשקרת על סקס
השקר: אני לא בחורה כזאת (או: אני אף פעם לא עושה את זה). האמת: אני ה-בחורה הזאת. ואני עושה את זה תמיד. עם כולם. ההוא שראינו ברחוב בפעם ההיא והחברה שלו הסתכלה עליי בעין עקומה? איתו עשיתי את זה פעמיים. בדייט הראשון. אבל מה, אני יודעת מה אתה חושב על בחורות שעושות את זה, ולמרות שדי בא לי עליך, אני לא רוצה שתחשוב עליי שאני כזאת. אז מה שזה לא יהיה, נעשה את זה, אבל אתה תעבור אצלי גיהינום של תחנונים לפני שזה יקרה. שירה, 26, חיפה
"מותק, הפגישה מתארכת מעבר למצופה, אני אתקשר אליך כשאצא" | צילום:
jupiter images
זאת שמשקרת על פגישות
השקר היחיד שאני יכולה לרשום עליו פטנט, הוא זה שאני שולפת כשבא לי להיות לבד. כשאני צריכה זמן לעצמי – לשבת לקפה, לכתוב, לקרוא בשקט או לדפדף במגזין, לגלוש קצת ברשת ולעשות קצת עיניים ושיעשו גם לי, כי אחרי הכל, כולנו זקוקות לפידבק מהסביבה, גם אם הוא מתבטא רק במבטים. אז אני מסמסת לו "מותק, הפגישה מתארכת מעבר למצופה, אני אתקשר אליך כשאצא". או שאני זורקת את זה על איזו חברה וממציאה סיבוב שופינג קצר וסשן ריכולים ארוך. וכשגבר שומע דבר כזה, הוא בשמחה תופס מרחק ומשאיר אותנו אחת עם השנייה.
ואז אני מתיישבת לבדי בבית קפה קטן, מעבירה את הסלולרי לשקט, פותחת עיתון, או ספר, או לפּטופּ, ומנכסת לעצמי שעה-שעתיים בלי הצורך להעניק תשומת לב, לשמוע על הבעיות שלו בעבודה, להבטיח לו שאצטרף לארוחת שישי עמוסת המנות אצל אמא שלו, או לשמוע על איזה אופנוע הוא נדלק הפעם וחושב שהגיע הזמן לפרגן לעצמו. בשעתיים האלה, זו רק אני ואני. ממש כמו בימים הטובים. תמנע, 29, גבעתיים
זאת שמשקרת על כביסה
חבר שלי הוא פריק של מכונות כביסה. כל יומיים הוא פוצח בטקס של מיון ערימת הבגדים הסרוחה והמבולגנת: מניח מגבת על הרצפה וממיין את הלבנים מהצבעוניים, דואג להפוך את המכנסיים והחולצות ומביט על כל הסיפור בערגה ואהבה. לפני שהוא יוצא לעבודה הוא מפעיל מכונה ותולה את הבגדים. אלא שאחת לכמה זמן, כשהוא ממהר, הוא מבקש ממני שאשים יד ואתלה על החבל. אבל בדומה לסוס, בבוקר אני רואה רק את מה שאני רוצה: מברשת שיניים. קפה פושר. אוטו. עבודה. ורק כשאני כבר מגיעה לעבודה, אני נזכרת במטלה שהוא השאיר לי. במקום להודות באמת, אני מתקשרת (מיוזמתי. אין גבול לחוצפה!) ומודיעה ש "אל תשאל, המכונה לא בסדר, היא עוד לא סיימה עד שיצאתי. צריך לבדוק אותה". לא נעים, אבל בהחלט נשמע אמין. לירון, 31, רחובות
בטח שנזדקן מאמי. רק לא בטוח שאחד עם השני | צילום:
jupiter images
זאת שלא בטוחה שזה לנצח
השקר הכי גדול שמישהי יכולה לומר לבן זוג, זה להישבע שהקשר הוא לעולמי עד. כן, השקר שלי הוא קצת יותר רחוק מ"החולצה עלתה לי רק 50 שקל", אבל לפעמים, אין ברירה אלא לבלף כדי לחיות בנחת. כן, אני אוהבת אותך. כן, אתה עושה לי טוב. אבל האם זה יימשך גם בעוד 20 שנה, כשיהיו לנו שלושה ילדים, אני לא אצליח להיפטר מעודפי ההריונות, אתה תגדל בירה כרס, המשכנתא תחנוק, הסקס יהיה דל וכל שאר הקלישאות שאמן שלא נחווה אותם באמת? מי יודע. ואולי אני לא צריכה להשמין ואתה לא צריך להקריח כדי שהעיניים יתחילו לשוטט. אולי כל מה שצריך זה סתם שעמום, חוסר תשומת לב, לשכוח את ה"אני אוהב אותך" אחת לחצי שנה. מכל מקום, "כרגע אתה הגבר היחיד בחיי" נשמע כמו משהו די מבאס לומר לאהוב שלך. אז אני כנראה אמשיך להבטיח לו בלעדיות. והלוואי שלא נתבדה. אסנת, 35, תל אביב
זאת שהוסיפה לעצמה פרטנרים
השקר שלי הוא אנטיתזה מוחלטת לבילוף האולטימטיבי. בעוד נשים ששכבו עם הרבה גברים נוטות לכווץ את המספר בפנקס השחור כשהן נכנסות לקשר אמיתי שמרגיש להן יציב, אצלי זה היה הפוך. הגבר שלי הוא היחיד שלי. וזה לא שהכרנו בגיל 12 (כמו הבובלילים, וסליחה שזה מקור הייחוס שלי). למעשה, הכרתי אותו בגיל 22 ולפניו לא הייתי עם אחר. כשהתחלנו דבר על ניסיון מיני, הייתי חייבת לפברק איזה סיפור על מישהו, על משהו, רק כדי לשוות לעצמי איזשהו פאסון. באופן מפתיע, הסיפור המומצא הזה שלי ממש הציק וגרם לו לקנא, ואת זה בדיוק ניסיתי להשיג. כשעשינו את זה בפעם הראשונה הוא הבין ששיקרתי, ולא היה מאושר ממנו. הילה, 29, קרית אונו
זאת שאוהבת בגדי גברים
יש לי פטיש חמור לבגדי גברים. לא משנה איזה בחור מדהים יעמוד מולי, אם הוא נועל סנדלי טבע, אבוד לו. זאת הסיבה שהייתי אובדת עצות עם הבחור האחרון שלי (בדגש על הייתי), והשקר לא החזיק זמן רב. אחרי חודשיים ביחד הלכנו לחתונה מהצד שלו, אמנם חתונת שישי בצהריים, אבל עדיין אירוע אלגנטי. בזמן שהתלבטתי שבוע מה ללבוש, קניתי שמלה חדשה והתאמתי נעליים ללוק במשך שעות, קיבלתי שוק כשהוא הגיע לאסוף אותי. הבחור לקח את הביטוי "זרקתי על עצמי משהו" למקום הכי מילולי ופשוט "זרק" על עצמו מכנסי ברמודה וחולצה אפורה ומעט מחוררת. הוא לא ביקש את דעתי, ואני רק אמרתי שהוא מריח ממש ממש טוב. השקר היה כל כך חמור, שלא יכולתי אפילו לומר אותו. היום הזה היה הסיבה המרכזית לפרידה שלנו. ימית, 26, גבעתיים
מאמי, זה דורש גיהוץ לדעתך? | צילום:
איתי בוטבגהזאת שאין לה כוח לגהץ
הוא יכול לפתוח בקלות סתימות בכיור, לתקן ביעילות קצר חשמלי במזגן ולהעלים את החורים בקיר, אבל לגהץ זאת ממש משימה בלתי אפשרית. אז אצלנו הוא השיפוצניק, ואני המגהצת, התולה והמייבשת. עם הכביסה אני עוד מסתדרת (זה שווה את מחיר החלפת הנורה), אבל בגזרת הגיהוץ, אפסו כוחותיי. כשמדובר באירועים מיוחדים, אני עושה ג'סטה כי אני ממש לא רוצה להגיע לאירוע עם בן זוג מקומט, אבל מה אני אשמה שהגבר שלי החליט ללכת לעבודה מדי יום בלוק מכופתר ואלגנטי? ככה יוצא שרגע לפני שאנחנו יוצאים מהבית והוא שואל "מאמי, החולצה נראית בסדר?", אני אומרת בלי למצמץ ש"מאמי, זה ממש בסדר. חוץ מזה זה מתיישר על הגוף". ענבל, 26, פתח תקוה
זאת שמקנאה באקסית
ערב אחד בן זוגי ואני יצאנו לקולנוע, ובקופה פגשנו את חברתו לשעבר - בחורה שנראית טוב, מרוויחה טוב, והחזיקה אותו טוב טוב (לפי השברים שאספתי). הייתה בינינו שיחת חולין שדרכה הבנתי שהיא זה ממש לא אני. היא בהייטק ואני לומדת חינוך, היא ג'ינג'ית חריפה ואני שחורה מקורזלת, היא גרה איתו שנה וחצי ואני מנסה כבר חצי שנה שיביא מברשת שיניים. כנראה שזה השפיע עליי עד כדי כך, שבהפסקה הוא שאל אותי למה גמגמתי וברחתי. רציתי לומר לו שא', אני לא מבינה מה הוא עושה איתי וב', כולי קנאה בבחורה, אבל זה לא יצא. והוא, שיודע שאין שאלה שאני לא יכולה לענות עליה, ועוד בהרחבה, שאל: "את מקנאה בה?", וזכה לשליפה: "אני?! מה יש לי לקנא? אני עושה את מה שאני אוהבת בחיים", וניגשתי לחפור בפופקורן. הוא הסתכל עליי כמה רגעים וחיבק אותי. אין מה לעשות, אני שקרנית גרועה. גילי, 28, יהוד
"לא מסוגלת לאכול בשר מאז ששחטו פרה ליד הבית שלי. טראומה אמיתית" | צילום:
Simon Alvinge, Istock
זאת שהפכה לצמחונית
אימו של בן זוגי היא פולנייה שהתחתנה עם מרוקאי, אז על השולחן יש מכל הבא ליד. בפעם הראשונה שפגשתי אותם היא הגישה הרבה אוכל ובין היתר מקלובה שלמראית עין נראתה מפתה. לקחתי ביס מהאורז וזה היה נורא - האישה הזאת לא צריכה לבשל. אבל מה שקרה אחרי היה יותר נורא: לא הצלחתי להחזיק את האורז ופלטתי אותו החוצה. בן זוגי ומשפחתו המופתעים הסתכלו עליי במבט כועס, ואני שלפתי את השקר הראשון שעלה לי: "אני צמחונית". מבטי הכעס הוחלפו למבטי חמלה וחוסר הבנה ("אז את אוכלת רק צמחים?"), ומאותו הרגע הפכתי צמחונית. הייתי אוכלת בשר בסתר, הנחתי קופסת B12 ליד המיטה ועשיתי מנוי לנשיונל ג'אוגרפיק. באחד הימים הוא היה בעבודה ואני וחברה הזמנו אגאדיר. בשיא הטרף הוא נכנס הביתה אל תוך ה"מאמי, חזרתי לאכול בשר!" הגאה שלי. סיוון, 24, נס ציונה
את מוזמנת לטקבק לנו: על מה את משקרת? (ואנא ממך, אל תגידי שאת לא!).
לעוד סיפורים על יחסים וסקס: כנסי לכל הכתבות של יש לי וידוי.
