"את משעממת"
הפעם הראשונה שיצאתי לבליינד דייט הייתה גם האחרונה. קבעתי דרך הפייסבוק פגישה עם בחור שפלרטט איתי והיה נראה לי חמוד, ונפגשנו בבית קפה בעיר. אחרי כמה דקות כבר היה לי ברור שלא יקרה בינינו שום דבר – השיחה לא קלחה, והיה די משעמם. התכוונתי למרוח את הערב בנימוס ולהיפרד כידידים, אלא שהמצב הלך והחמיר, נוצרו יותר ויותר שתיקות מביכות ואיכשהו התחילה להירקם בינינו עוינות עדינה, בלי שאנחנו בכלל מכירים.
בשלב מסוים לא יכולתי לשאת יותר את האווירה העכורה, אז אמרתי לו בנחמדות שנראה לי ששנינו מיצינו את הפגישה ואפשר להזמין חשבון ולסיים אותה. אני חושבת שהוא לגמרי הסכים איתי, אבל כנראה שהאגו שלו נפגע מזה שאני הצהרתי ראשונה, כביכול, על חוסר עניין. אני לא יודעת אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שלפני שנפרדנו ברחוב הוא רק פלט לעברי "מזל שאת יפה, כי את מה זה משעממת" – והלך.
(דנית, רעננה)
"את נראית כמו סמרטוט"
אני והחבר עברנו לגור יחד לאחרונה, והחיים שלנו היו אידיליה אחת ורודה. הזמנו ערב אחד חברים והתכוננו אליהם, ואני סידרתי את הבית והוצאתי כיבוד. כמה דקות לפני שהם הגיעו, פתאום הוא שאל אותי: "מה זה הסמרטוט הזה שאת לובשת? את לא מתכוונת להישאר בסחבה הזו כשהחבר'ה יבואו, נכון?". זה נאמר בטון מגעיל ומרושע וממש שונא. הוא יכל היה להעיר לי בדרך יותר נעימה ומכובדת.
(דקלה, תל אביב)
"את תהיי כלבה בדיוק כמו אמא שלך"
אני והארוס שלי נכנסנו לעימות קשה באיזה עניין, ובאחד מהוויכוחים הוא ביקש ממני לשים לב, כי אני מתחילה להדמות לאמא שלי ולהיות כלבה כמוה. זה היה נורא מעליב, משתי סיבות: אחת, כי אני ממש לא רוצה להיות כמו אמא שלי, ושתיים, כי היה לי מאד עצוב לגלות שזה מה שהוא חושב עליה.
(קרן, גדרה)
"את אמא לא טובה"
אחרי שילדתי היה ביני ובין בעלי הרבה מתח סביב הטיפול בתינוק החדש. איכשהו, דווקא לו הייתה יותר אינטואיציה ומגע אימהי, ואני הייתי קצת גמלונית וחסרת בטחון. הרגע הכי משפיל ומעליב מבחינתי היה שהתינוק בכה ובכה ואני לא הצלחתי להרגיע אותו. בעלי זרק לי שאני מטפלת בתינוק שלנו בערך כמו שהוא טיפל בכלב שלו. לקח לי הרבה זמן לסלוח לו על האמירה המכוערת הזו.
(דנה, אילת)
"את לא מושכת אותי ככה"
חזרתי מטיול בדרום אמריקה קצת יותר מלאה, אחרי שדחפתי סטייקים ושוקולדים בארגנטינה כאילו אין מחר. ביקשתי מהחבר פידבק חיובי, כי היה לי ממש חשוב לשמוע ממנו שאני יפה בעיניו למרות שהעליתי במשקל. הבן זונה לא התבלבל, ואמר לי שהעובדה שהשמנתי דווקא פגעה במשיכה שלו אליי. זה היה נורא, נעלבתי בטירוף.
למזלי, בהמשך הערב הגיע הפיצוי – הוא חיבק אותי חזק חזק ואמר "את לא מבינה, הא? את לא מבינה שמבחינתי את האישה שלי לחיים".
(שמרית, חיפה)
"את מסריחה"
אני נשואה באושר טיפוסי-קלאסי קרוב לשלוש שנים, ובדיוק כשחשבתי שאין דבר שהוא יכול לומר לי שבאמת יעליב אותי, גיליתי שאני טועה. אחרי סופ"ש עמוס בפעילויות, הגעתי ליום ראשון עם הלשון בחוץ. התרסקתי למיטה בתשע בערב, בלי שעברתי במקלחת, והסטרילי שאל בסוג של ארסיות: "את לא מתכוונת להתקלח היום?". עניתי "לא", והוא החליט לפתוח את הנושא והודיע ש"פשוט לא התקלחת מיום חמישי". האמת היא שלא התקלחתי מרביעי, אבל במקום לרוץ למקלחת העדפתי להיעלב. בבוקר, כשהוא הלך לעבודה, מיהרתי לקרצף את עצמי, אבל העלבון עוד נותר.
(חנית, רמת גן)
"את לא מלהיבה אותי"
התחלתי לצאת עם בחור חדש, והעניינים התלהטו מהר והיו מאוד אינטנסיביים. תוך כמה שבועות היה בינינו חיבור רגשי מטורף. אלא שפתאום הבנאדם נבהל והחליט לחתוך, כנראה שזה היה יותר מדי ומהר מדי בשבילו. בשיחת הפרידה הוא אמר לי את המשפט המחריד "אני אוהב אותך, אבל לא מאוהב בך". החברות שלי אמרו שזה בכלל לא מעליב ואפילו מחמיא, אבל אני חשבתי שזה נורא ואני לא מאחלת לאף אחת שיגידו לה כזה דבר.
(סולי, תל אביב)
"את אוכלת יותר מדי"
כשהייתי עם החבר הראשון שלי מאוד רציתי להיות אחת מהחבר'ה שלו. אז בכל פעם שהיינו חוזרים מבילוי והיינו עוצרים במקדונלדס, הזמנתי דאבל וופר כמו כולם. הייתי מבסוטה על עצמי, וגאה שאני מסיימת את הארוחה עד הסוף אפילו יותר מהבנים. אלא שיום אחד לבשתי שמלה והתבכיינתי לידו שהשמנתי, אז הוא פשוט אמר לי: "אין מה לעשות, יש סיבה למה כוסיות לא אוכלות דאבל וופר". מאז כבר 10 שנים שאני מזמינה רק את הצ'יקן.
(גלית, נתניה)