הווירוס הקטלני ביותר בכל מערכת יחסים הוא המובן מאליו. בשלב כלשהו מפסיקות פתאום הנשיקות של הבוקר, המסרונים של הצהריים והמחמאות של הלילה. פתאום הסקס הופך מהיר ונטול כל הקדמה, הפרפרים בבטן נחים, הבטן גדלה, השערות גם כן, ועם כל אלה, מגיעה השגרה.
עד שאחת לכמה זמן, נופל האסימון, ואנחנו פתאום מגלות שיש לנו ביד אוצר קטן. אולי קצת שעיר, אבל מלא באהבה. כדי ללמוד להעריך את אותם רגעים קטנים, ביקשנו מכמה בנות שיספרו לנו מתי בפעם האחרונה האסימון הזה נפל להן, ומתי הפרפר הרדום בבטן התעורר לרגע לחיים.
"יש לי מישהו לחזור אליו הביתה"
"לפני כמה ימים, הלכתי למסיבת יום הולדת של חברה מהעבודה. היו שם המון חבר'ה שאני מכירה והייתה אווירה די משעשעת. אבל באיזשהו שלב בערב תקף אותי געגוע לא ברור לחבר שלי ורציתי לחזור כמה שיותר מהר הביתה. נראה לי שהעובדה שהיו שם המון צעירים, ברובם רווקים, שעמדו חסרי מעש ורק בחנו את הסביבה במבטים אבודים כאלה, היא זו שגרמה לי לשמוח שיש לי מישהו לחזור אליו הביתה".
קרן, 26, קרית אונו
"הוא לא הציק לי עם הסקס"
"לפני לא הרבה זמן עברתי תקופה לא קלה שנמשכה כחודשיים. הייתי סגורה בתוך עצמי ולא ממש נתתי לחבר שלי להיכנס לשטח הפרטי שלי. אני מודה: אני מזעזעת בקטעים האלה וחייבת לעשות הכל לבד. אני יודעת שהייתי בלתי נסבלת. רק בדיעבד הבנתי כמה הוא באמת מכיר אותי וכמה חופש הוא נתן לי. הוא לא הציק לי עם שאלות בלתי פוסקות, מניפולציות רגשיות וחשוב מכך, הוא לא הטריד אותי עם סקס. דמיינו לעצמכם, חודשיים בלי סקס וגם בלי שום ניסיונות לקבל אחד כזה. אז הבנתי שנפלתי על מכרה זהב".
אסנת, 30, חולון
"כשאני שומעת סיפורי זוועה של דייטים"
"אחרי שנים של רווקות מתמשכת, אני בזוגיות כבר כמעט שנה. אני עדיין חיה את חיי הרווקות דרך חברות שלי שממשיכות לחפש, וכשאני שומעת שיש להן דייט בערב אני קצת מקנאה. אבל כשאני שומעת על סיפורי הזוועות של הדייטים, אני פתאום מעריכה את מה שמצאתי. לא נעים להודות, אבל רק כשאני שומעת את החוויות הלא תמיד נעימות אני מגלה שוב את מה שכבר שכחתי: מציאת זוגיות נכונה היא אחד הדברים היותר קשים להשגה, וכמה כיף שנפלתי על אחד טוב".
לינוי, 25, חיפה
"אני מתעודדת ממשברים של חברות"
"זה נשמע נבזי להחריד, אבל האסימון על איזה נכס יש לי בבית נופל לי כשאני שומעת סיפורי משבר של חברות שלי. יש לי חברה שכל שני וחמישי חולקת איתי ויכוח חדש עם בן זוגה. באופן עקבי, היא מגוללת בפניי את העניינים האחרונים איתו, בין אם זה בגלל שהוא אף פעם לא יודע להתנצל, או להפתיע, או להשקיע או סתם לעזור בבית. בזמן שאני מקשיבה לה, מבליחה בי התובנה שיש לי דבר מדהים שרחוק מלהיות ברור מאליו שמחכה לי בבית".
ענת, 31, תל אביב
"כשהוא משקיע בי אני מתעלמת מהכל"
"בעלי אוהב לבשל, אבל שונא לסדר אחריו. אפילו כשהוא מכין קפה הוא מצליח באופן מפלא להפוך את המטבח. כשעברנו לדירה משותפת, בישלנו המון ביחד. כלומר, הוא בישל. אני תמיד הייתי עסוקה בלנקות אחריו, מה שגרם לי להפוך לטיפוס די עצבני. הוא זיהם את הרצפה, וכל הכנת אורז אומללה הסתיימה בשתי שקיות זבל מלאות. אבל אז, בערב אחד סתמי ולא מיוחד, הוא הגיש לי צלחת חגיגית, מעוצבת להפליא ועליה חתיכות חזה עוף על מצע של כדור אורז ועיטור של עגבניות שרי. ההגשה הייתה מקסימה עם המון מחשבה, מה שגרם לי ברגע אחד להתעלם מכל הבלגן ולהבין שזה לא מה שבאמת חשוב".
גליה, 33, אזור
"כשהוא ממש משתדל להשקיע"
"חבר שלי לא בשלן בעליל. הוא לא אוהב את זה, לא יודע, לא רוצה. יום אחד, באתי גמורה מהעבודה והייתי מורעבת. הוא ראה את מצבי הקורבני ושלח אותי לרבוץ על הספה. שעה אחר כך, הוא ניגש עם צלחת פלסטיק שעליה מונח שניצל טבעול מחומם במיקרו לצד נקניקיות וירקות חתוכים גס. זה לא היה טעים במיוחד, אבל גרם לי להבין שהוא משתדל בשבילי, ושאני באמת חשובה לו וכמה הוא מקסים".
תמר, 24, הוד השרון
"הוא ממש יודע להפתיע אותי"
"אני נשואה לאדם מקסים ורגיש, אבל מה לעשות, רחוק מלהיות רומנטי. ביומולדת 30 שלי ניסיתי לרמוז לו שאני מצפה למשהו שיגיע ביוזמתו, מבלי שאצטרך לומר לו איך ואיפה להשיג את זה . הוא ביטל את הרמיזות שלי באדישות מעצבנת, מה שהוביל לריב די גדול בינינו. לא יכולתי לעמוד בזה ודחקתי אותו לפינה, התברר שהוא תכנן לקחת אותי לראות את מטר המטאורים במצפה רמון באותו לילה. כמות רגשות אשם שאכלתי באותו ערב הייתה מטורפת. אבל ככה הבנתי שאם הגבר שלי רוצה להפתיע, הוא עושה את זה בגדול. וחשוב יותר – למדתי שאולי עדיף שאשתוק לפעמים".
חגית, 30, תל אביב
"כשהוא נוגע בי מהמקום הכי עמוק שלו"
"בעלי הוא לא מהאנשים שנוגעים. אם אני רוצה חיבוק, אני צריכה לבקש. אם אני רוצה נישוק, אני צריכה לנשק. אם אני רוצה ליטוף, אני צריכה לקחת את ידו, להניח אותה על כתפי ולהדגים קיצי-קיצי. היום אני יכולה לצחוק על זה, אבל בעבר זה הרתיח אותי. מצד שני, הוא יודע לעשות דברים מדהימים אחרים שגורמים לי להבין שהוא אוהב. אבל אחת לכמה זמן, כשאני קצת עצובה, הוא מעביר בי יד מלטפת, ככה בלי שאמרתי או ביקשתי או הדגמתי, ואני יודעת שזה בא מהמקום הכי עמוק והכי נכון של הקישקעס שלו, וזה ממלא אותי בחום אדיר והבנה שזכיתי. זה לא אומר שאני מפסיקה לבקש, להגיד ולהדגים, אבל אלו הנקודות שאני נרגעת ומעריכה".
נינה, 28, גבעתיים
"יש רגע שפתאום אני רואה אותו אחרת"
"עשר שנים ביחד לא הולכים ברגל. גם לא בטיסה. אם בדייטים הראשונים שכחתי איך הוא נראה, הרי שהיום אני מכירה כבר כל וריד בגופו או שערה סוררת באפו. אני יכולה לזהות אותו מקילומטרים בזכות ההליכה הייחודית והמעט גמלונית, הריח שלו, המבט. אני מכירה את כל הבגדים שלו, עד למגירת התחתונים. יודעת באיזה מהם יש חורים, מהם גרבי המזל שלו ואיזה חולצה עושה לו כרס. אנחנו מתלבשים יחד ומתפשטים ביחד, וכבר אין את הריגוש הזה של להיפגש באמצע הדרך ולהתרשם אחד מהשנייה. אבל אחת לכמה זמן, ואני לא יודעת להצביע מתי ואיך, אני מעיפה אליו מבט ופתאום רואה שם משהו אחר. זה יכול לקרות כשהוא התגנדר לחתונה, או סתם בישיבה מול הטלוויזיה. אבל יש רגעים קטנים כאלה, שאפשר לפספס בקלות, שפתאום אני קולטת שהוא ממש חמוד, או חתיך, או מתוק".
אביה, 30, הרצליה
"הוא יושב לידי על המיטה"
"חבר שלי אוהב לקום מוקדם, ואני אוהבת לישון עד מאוחר. כל פעם שאני באה לישון אצלו אני מוצאת את עצמי מתעוררת למיטה ריקה וזה מבאס לאללה. כשזה קורה, הוא כבר אחרי מקלחת, אוכל ושאר עניינים. בהתחלה עוד ניסיתי לשכנע אותו להישאר במיטה בשבילי, אבל יש לו קוצים בתחת. מדי פעם, ולא בצורה עקבית, כשאני מתעוררת, אני מגלה שהוא יושב לידי. סתם ככה. ואני יודעת שזה הדבר שהכי קשה לו לעשות – לחזור למיטה וסתם לשבת. כל פעם שזה קורה, זה משמח אותי שהוא עושה את זה רק בשבילי"
דנה, 22, תל אביב