הזוגות סביבי אומללים או מתגרשים
עד לפני שלוש שנים תחזקה ליהב ויינשטיין (42), מנהלת אדמינסטרטיבית מרמת גן, מערכת יחסים בת 5 שנים. "כשזה נגמר הבנתי שזה לא היה שווה את הטרחה. כל הזוגות סביבי נורא אומללים או מתגרשים, אז אני לא תופסת מזה יותר מדי". אם תשאלו אותה, הרווקות היא דווקא כיף שלא נגמר: "אני עושה מה שבא לי ומתי שבא לי בלי לתת הסברים ובלי להתחשב. אני יכולה לבזבז כסף כמה שאני רק רוצה מבלי שיעבירו על זה ביקורת ואין לי צורך לדווח כמה ישנתי, מה אכלתי ועם מי דיברתי".
גם למשפחה שלה לא צריכה ליהב לדווח יותר מדי: "אנחנו שלוש אחיות. הקטנה בת 33 והשנייה בת 36, ושלושתנו רווקות. אימא שלי נפטרה ואבא התייאש, הוא פשוט השלים עם המצב". לרצון בילד מבחינתה אין כל קשר עם זוגיות. "הסיבה שאין לי ילד עד עכשיו היא בריאותית, אבל אני שלמה לגמרי עם הרעיון להיות רווקה עם ילד".
כשהייתה בת 25, חן, היום בת 34, כמעט התחתנה. היא תל אביבית ובעלת תואר שני במגדר, ומאז שנפרדה מאותו החבר חוותה מערכות זוגיות שלא החזיקו מעמד. היום, היא אומרת, טוב לה לבד. "החיים שלי יותר שלמים ומלאים ככה. בשבילי לחלוק אותם עם מישהו זה סוג של עול, להתחשב ולהתפשר כל הזמן. אני סוליסטית וקשה לי לראות את עצמי חיה במערכת שכוללת יותר מאשר רק אותי. אישה בלי גבר זה כמו דג בלי אופניים, פשוט לא צריך אותם".
ומה לגבי ילדים? "זו לא הסיבה שאני לא רוצה זוגיות. אני לא רוצה ילדים, אף פעם לא רציתי. פעם חשבתי שאולי זה ישתנה, היום אני כבר לא מאמינה". תחושת החסר בבן זוג אמנם מפציעה לרגעים, אך רק לעיתים רחוקות. "קורה שהיה לי יום מחורבן ובא לי להניח ראש על מישהו או לקבל חיבוק ואז זה חסר. אבל זה לא קורה הרבה. אני באמת מאלה שמאושרות ברווקות שלהן".
המחיר של זוגיות כבד מדי
"אני זוכרת שבגיל 16 אמרתי שאני לא אתחתן ולא יהיו לי ילדים", מספרת ע' (43), אוצרת העוסקת באמנות וגרה בתל אביב. "בזה שיש לי את החירות להיות המחליטה היחידה על חיי, והיכולת שלי לקום וללכת לכל מקום שארצה - זה הדבר הכי חשוב לי, וזה מה שנותן לי את השקט ואת החיות בחיים".
ע' משקיעה בלימודים ואקדמיה, צרכנית גדולה של תרבות ומסתובבת הרבה בעולם. "אחרי שחזרתי משנתיים בפריז, אנשים כאן נראו לי עייפים וחסרי חיים, משכנעים את עצמם שטוב להם ומביאים עוד ילד. אחר כך לא נשאר להם על מה לדבר ובסוף הם מתגרשים. אני אוהבת את פרפורי הבטן וההתרגשות של ההתחלה, אבל תמיד מגיע רגע שהמחיר נעשה כבד לי מדי. יכול להיות שאכיר מישהו ויהיה כייף להיות ביחד, אני רק לא מבינה למה אני צריכה לחבר את עצמי איתו לכל החיים".
ע' יודעת שבמקום העבודה שלה מלחששים מאחורי גבה, ושזרים תמיד ינסו לברר את גורם הבחירה שלה. המעגל המקורב דווקא מניח לה. "יש לי אח גדול, גם הוא לא נשוי וללא ילדים. אימא שלי מרגישה שזה פאק שלה בחינוך. היא כבר לא מנסה לשדך לי מישהו, אלא מכבדת את הבחירה שלי, יודעת שאני מאושרת ולמדה לחיות עם זה".