מערכת יחסים היא דבר מורכב: צריך שיהיה זמן ביחד, זמן לבלות עם חברים משותפים, זמן לשבת בבית ולדבר, זמן לסקס, זמן למשפחה וזמן לאדם החשוב ביותר בחיים שלך – את. כי זה לא פחות חשוב שלכל אחד מכם יהיה את הזמן שלו עם עצמו ועם החברים שלו. בשביל להתגעגע קצת, להעריך את בן הזוג יותר ולעשות קצת פאן לעזאזל. שלא לדבר על מצב שבו נקלעתם לריב מטופש, סיטואציה שמחייבת ספייס הדדי יותר מאשר אוויר לנשימה. גם על מנת שהמשקעים והכעס הראשוני ישקעו, גם בשביל לתת לכם את האפשרות לדבר על הדברים ולא להמשיך להתכסח ובעיקר כדי שלא תשברי עליו את כל הצלחות בבית.
אבל לתת ספייס במערכות יחסים הוא לא משהו מובן מאליו. למעשה, הוא אחד הדברים הכי קשים לנו. גם כי כבר התרגלנו לעשות הכל ביחד, גם כי אנחנו יצורות תלותיות ואנאליות שלא יודעות לשחרר בקלות, וגם כי בשביל לתת ספייס, את צריכה להיות בטוחה בעצמך ובבן הזוג שלך, בדיוק כמו שהוא צריך להיות בטוח בעצמו ובקשר ביניכם. כשנמצאים בנקודה של חברות אמיתית במערכת היחסים, ולא של יחסי סוהרת-אסיר, עניין הספייס הופך לדבר טבעי.
חופרת? קודחת? חונקת?
כשמדברים על מרחב זוגי, אפשר לחלק מערכות יחסים לארבעה סוגים, וזה הזמן לשאול את עצמך כמה שאלות: האם את משתלטת על המרחב הזוגי מבחינת רגשות, כלומר – האם את תובענית ומצפה שהוא יהיה זמין כל הזמן בשביל לדבר על הבעיות שלך? האם את מסוגרת בתוך עצמך, משאירה את הדיונים הפנימיים לחברות שלך ולא משתפת אותו במה שעובר עלייך? האם את עושה משהו כדי להתקרב אליו כשאת רואה שהוא מרוחק? הנה שלושה מודלים לזוגיות שיש לה בעיית ספייס ושלוש דרכים לפתור כל אחת מהבעיות, ומודל אחד אופטימי במיוחד לזוגיות שצלחה את זה.
זוג ראשון: לספייס הרגשי יש שליט אחד
במערכת היחסים מהסוג הזה אחד מבני הזוג ממלא את כל החלל הרגשי. אותו בן זוג יכול להיתפש כרכושני, כנתמך, כסופר רגשני בכל הנוגע לזוגיות. הדבר יכול לנבוע מחשש שיש לאותו בן זוג שאם הוא יפסיק לחלוק ולשתף ברגשותיו, הקשר יילך ויגווע, כיוון שבן הזוג השני סגור בתוך עצמו. הבעיה בסוג כזה של קשר היא ששני בני הזוג יוצאים ממנו בסופו של דבר מתוסכלים. הפתוח מהשניים ירגיש שעליו מוטלת חובת הרגש בקשר וזה מתיש. בן הזוג השני ירגיש שאין לו מנוח לרגע מהדרמות שמספק הראשון, והאינטנסיביות הזו יכולה להיות מתישה ומעייפת. חשוב להבין שהחלל הרגשי בקשר צריך להיות ממולא על ידי שני בני הזוג, פחות או יותר במידה שווה.
שמעי לנו: אם את מהסוג שממלאת את כל החלל הרגשי בקשר, פשוט הפסיקי עם זה. מצאי לך לתקופה מוגבלת חוגים אחרים לחלוק איתם את הפחדים, המצוקות, רגעי האושר. בצורה ה זו תיצרי ואקום של רגשות ושיתוף במערכת היחסים, שגם בן הזוג שלך יחוש בו. ברגע שהוא ירגיש שיש גם לו מקום לחלוק ולשתף במסגרת המערכת, יכול מאוד להיות שהוא יקפוץ על ההזדמנות ויכניס אותך לתוך המחשבות שלו.
אם גם אז את לא זוכה לשיתוף פעולה, יכול להיות שהוא פשוט מרגיש נוח יותר לחלוק את רגשותיו עם אחרים. אולי זה בגלל פחד להיתקל במנה הגונה של ביקורת מצידך - אלו דברים שאת צריכה לברר מולו.
זוג שני: שניכם רבים על הספייס
במערכת היחסים הזו שני בני הזוג מעורבים וחולקים את הרגשות שלהם. הבעיה היא שאם בכל פעם מישהו אחר מוביל את המערכת הזוגית בכל מה שנוגע לדרמות, ובני הזוג לא מגיעים אף פעם לרגיעה ולמנוחה. בקשר מהסוג הזה יש כל הזמן עליות ומורדות דרמטיות שמקשות ומכבידות על בני הזוג בחיי היום יום.
תקשיבי טוב: הפסיקי להיות דרמה-קווין. במקום לדאוג לספק עוד ועוד דרמות לחייכם המשותפים, נסו לשים בצד את כל הפחדים והחששות. תשמחו לגלות שהקשר שלכם ממשיך להתקיים ואפילו עלה על פסים של שגשוג ופריחה.
זוג שלישי: מישהו צריך ספייס? קחו את שלנו
בסוג כזה של קשר שני בני הזוג הגיעו לרמה מסוימת של שיתוף, אבל לא התקדמו משם. אלה יכולים להיות זוגות שמכירים שנים ארוכות או אפילו זוגות נשואים שפשוט נוח להם שלכל אחד יש את הפינה השקטה שלו בקשר. זוגות מהסוג הזה לא עושים דבר כדי לחדור את מעטה השתיקה או הריחוק של בן הזוג. אם את חווה סוג כזה של מערכת יחסים וטוב לך, אין שום בעיה. אם את מרגישה בחסרונו של בן הזוג שבעבר היה החבר הכי טוב שלך והיום הוא סוג של שק תפוחי אדמה שנח מול מסך הטלוויזיה, יש כמה דברים שאת יכולה לעשות.
שימי לב: אם את רוצה להחזיר את הקשר ביניכם לימיו היפים, עשי זאת בצורה איטית והדרגתית. נסי להתקרב לאט לבן הזוג שלך, תוך חשיפת נושאים שונים שעד עכשיו שמרת בבטן. שימי לב לא ליפול למלכודת ולהפוך את הקשר שלכם לכזה שבו את שואבת את כל החלל הרגשי. כדי להימנע ממצב בו את שופכת את הלב והוא נותר חומה בצורה, לכי בהתחלה על נושאים שהם לא ממש בנפשך. קחי סיכונים רגשיים מחושבים וכך תוכלי לבחון אם בן הזוג משתף איתך פעולה או נשאר בשלו.
זוג רביעי: הזוג המאוזן
גם בזוגיות מילת המפתח היא איזון. קשר הוא פורה ומפרה כאשר שני בני הזוג משתפים אחד את השני, אבל לא בצורה תלותית, אלא חברית. כמובן שיש מצבים בהם אחד מבני הזוג נמצא בתקופה קשה, ואז מטבע הדברים הוא צורך תשומת לב רבה יותר ותמיכה גדולה, אבל זה מתאזן ולא נשאר קבוע למשך כל מערכת היחסים.
בני זוג שחווים מערכת יחסים כזו לא חוששים מריחוק פה ושם ומספייס שלוקח לעצמו אחד משניהם בצורה יזומה. כשזה מגיע מתוך חברות, הבנה והתחשבות, בן הזוג השני לא מאוים מן המרחק ומכבד את הצורך בו. הביטחון הזה של בני הזוג אחד בשני מקנה להם עוצמה וכוח להמשיך ולתת ידיים ולעבור את כל המכשולים וחוסר הוודאויות שהחיים עוד יציבו בפניהם. וכן, זה בדיוק המודל לשאוף אליו.