כשהייתי בת 12, לא הפסקתי לנדנד להורים שלי שיקנו לי את המשחק "חתום בנשיקה". בעידן האייפון זה אולי לא אומר לכן הרבה, אבל בשלהי הניינטיז זה היה משחק קופסא לילדות על סף גיל ההתבגרות. מטרת המשחק הייתה להזיל ריר על תמונות של חתיכים מסוגננים עם תספורות מעודכנות דאז, ולמלא אותן בחותמות בצורת נשיקות. אם הצלחת להדביק על החתיך שלוש נשיקות – הוא היה שלך. מה אני אגיד, עשר שנים אחר כך והמציאות לא שונה בהרבה.
למשל החתיך מהעבודה. זה שכל פעם שיוצא לך לתייק לידו תיקי לקוחות, להפוך במחיצתו המבורגרים או לחלק לו הוראות בישיבה. את מסמיקה, חיוך טינאייג'רי נמרח על פרצופך והשליטה המוטורית שלך מתערערת. אז הוא אמר לך שאת היחידה בעבודה שמצחיקה אותו, החמיא לך על הלוק פעמיים בשבוע שעבר (או פעם אחת. בשניה את לא בטוחה) ושאל אותך אם כבר ראית אווטר, בלי לצרף הזמנה מפורשת לצפייה משותפת. אז מה? העובדה העצובה היא שאחרי חודשיים של פלרטוטים את עדיין לא בטוחה שהוא באמת בקטע שלך, והדבר היחיד שיכול להפריך את חששותייך שהוא סתם פלרטטן או פשוט גיי, זו נשיקה.
נשיקה היא הצהרת הכוונות הראשונה בקשר, והפעם הראשונה שאת נושמת לרווחה ואומרת לעצמך שכנראה שעשית משהו כמו שצריך. ולגברים שקוראים את זה עם העכבר בהיכון על חדשות הספורט למקרה שמישהו במשרד יראה – כן, אחרי הנשיקה הראשונה רמת הציפיות שלנו בקשר לקשר עולה בהכרח. אתם אולי חושבים שזו "רק נשיקה", אבל בשביל הרבה נשים ואנשים נשיקה היא אפילו יותר אינטימית מסקס. אחריה מתחילות דילמות שברומו של עולם כמו אם להתקשר, לחכות שהוא יתקשר, ומה זה אומר אם הוא נישק בלי לשון או עם יותר מדי.
אבל יש גם מקרים שבהם יש דרך חזרה מנשיקה. בדרך כלל זה קורה בין ידידי נפש מילדות שהתפלקה להם איזו צרפתית אחרי פרידה מכוערת או לילה של טו מאץ' אלכוהול, ואז, אם אנחנו מחליטות להיות בוגרות, אפשר לעזוב את זה ולצחוק על הכול.
נשיקות, בסך הכול, הן מהתענוגות הקטנים של החיים, ולמרות שלא תמיד מדובר בהצהרת כוונות של שני הצדדים, הן בהחלט כיף אמיתי. אבל לרוב, הנשיקה היא בסך הכל הטריגר שמשחרר את "הורמוני הקשר" שלנו, מה שמביא לעלייה חדה במפלס הפנטזיות על העתיד המשותף. אם אין לך עניין בכזה מלכתחילה, גברבר יקר, שים לב בפעם הבאה לפני שאתה נסחף בספונטניות ומנשק אותנו, ואל תשכח את ההשלכות.