מדי שנה בעונה הזו, החום מתחיל לרדת והשנה החדשה עולה ומתקרבת. כל בתי העסק המקומיים כבר מוכנים לראש השנה, מבצעים הקוראים לנו להתחיל את השנה ברגל ימין משתקפים מכל שלט חוצות ובתוכנו מתחיל שיח פנימי: איך אנחנו מתחילים את השנה החדשה הזו? בשמחה? בסיפוק על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו? באילו תחושות אנחנו הולכים להגיע לערב החג המשפחתי?
נדמה כי הערבים הללו הם נקודות ציון קטנות מול עצמנו, צ'ק-אפים של ההתקדמות בחיינו עד כה. דווקא בשל התדירות הנמוכה יחסית של ההרכב המשפחתי הגדול הזה, אנחנו כאילו מתבקשים, באופן לא מילולי, להציג את מה שהספקנו עד כה, מה שהתקדם מהשנה החולפת. לפנויים שבינינו ערב החג עלול להיות תזכורת לצורך שלנו בזוגיות והשאלות של הדודות החמודות שמתות לראות אותנו מתחת לחופה - בטח לא עוזרות. אז מה עושים? לוקחים נשימה עמוקה, קוראים את המדריך שלפניכם ועוברים את החג בכיף ובשלום.
טרום היציאה מהבית
אם האוטומט שלנו הולך לכיוון הרחמים העצמיים, זה הזמן לעצור רגע, להקדיש לעצמנו 5 דקות של שקט במרפסת/חצר ולשאול: מה היה טוב השנה? במה אני גאה? באיזה תחום גדלתי? אם נמתין כמה שניות, התשובה תגיע. כשהתשובה תגיע- הפוקוס ישתנה! משיח פנימי הדן ב"מה שעוד לא קרה לי" נעבור לחשוב על מה שכבר מתרחש וגדל היום. הסרט שמוקרן לנו בתודעה מהווה חלק מהותי מאוד מהבעת פנינו, מהביטחון שלנו וממה שנשדר. כאשר אנחנו נשדר תחושת מלאות - השיח יהיה בוודאות נעים יותר והשאלות המציקות - יפחתו.
הכניסה למקום הארוחה
מעבר להלך הרוח שלנו, החיוך והאנרגיה אתה נפתח את הערב יתנו את הטון לארוחה כולה. החיוך הרחב איתו ניכנס ישכנע גם אותנו שמשהו טוב מתרחש והוא יעזור לנו להתחבר לאווירה קלילה ונינוחה. אפשר לגשת לכל הנוכחים, לאחל להם שנה טובה ולברך אותם לשלום. קיים סיכוי לא מבוטל שמישהי מהדודות תגניב שאלה עם קריצה לעברכם נוסח "אז מה חדש? את/ה מחויכים היום"... כדאי לזרום עם העניין, לענות שהכל מעולה ואין סיבה לא לחייך.
מענה אלגנטי לשאלות
יגיע שלב בארוחה בו אחד מבני המשפחה יגלה עניין במצבכם הזוגי. לגיטימי או לא? זו שאלה נפרדת ועדיף להתרכז בתגובה לסיטואציה שכבר מתרחשת בצורה המיטבית. לצורך העניין, לתגובה על שאלת ה:"נו, ומה עם זוגיות...?" יש כמה גרסאות פופולאריות שעובדות בכל פעם מחדש:
המסתורית: הגישה הזו מנדבת כמה שפחות מידע בכמה שיותר חיוכים לא מובנים שמשתיקים את השאלות והיא נשמעת בערך כך: "יש משהו מעניין, זה כל מה שאני יכול/ה להגיד עכשיו..." מתבקש להניח לנשאל לאחר תגובה כזו, מרצון לשמור על פרטיותו ולכבד נושא אישי שכזה ויחד עם זאת יש מעין רמיזה לכך שדברים מתבשלים, מה שנכון, במובן זה או אחר.
האופטימית: כאן יש לנו הצהרה מלאת ביטחון לכך שזה ממש בדרך. זה נשמע משהו כמו: "זה הולך לקרות השנה. ללא צל של ספק - זו השנה שאמצא את אהבת חיי! זה ברור לי". גם כאן הביטחון והאופטימיות המתפרצת לא משאירים הרבה מקום לחיטוטים ועוד תוצר לוואי נחמד יהיה שגם אנחנו קצת נשתכנע.
החד משמעית: תשובה ברורה וחדה שסוגרת פינות: "כרגע אין, אבל הכל בסדר. כשיהיה משהו חדש מבטיח/ה לעדכן. מישהו יכול להעביר את הסלט"? יכול להיות שאחרי התשובה הזו ישתרר שקט של כמה שניות אבל הוא יחלוף במהרה וכולם יחזרו להתרכז באוכל.
ההומוריסטית: "ברור שיש זוגיות, הוא בדיוק מחפש חניה את הרכב ועולה. אתם הולכים לאהוב אותו!" יהיו כמה דודים מבוגרים שאכן יביטו אל עבר הדלת ולא יבינו כמה זמן לוקח לו למצוא חניה. השאר יחייכו וגם כאן, הנושא תם ומשלם.
חשוב לזכור
השאלות שמופנות אליכם בערב מסוים בשנה הן רחוקות מלהיות העניין החשוב ביותר. החיים שלנו הם עבורנו - ועבורנו בלבד; הם אינם פלטפורמת סיפוק סקרנות או כל יצר אחר של אנשים, גם אם אהובים ויקרים לנו. אם אנחנו בזוגיות כרגע או לא, זו לא האינדיקציה לכמה שחיינו נהדרים. למערכות יחסים יש עיתוי מסוים, כמו לעונות השנה. ומה שעוד לא קרה עוד יגיע – ובגדול.