"אשתי רצתה מערכת יחסים פתוחה, ואני הייתי צריך לבדוק אם זה מתאים לי״, מספר נעם (שם בדוי). ״בפעם הראשונה שהיא היתה עם מישהו אחר היה לי קשה מאוד. אחרי כמה חודשים הכרתי מישהי שסקרנה אותי. עשינו סקס שהיה אינטימי מאוד, ומערכת היחסים התפתחה לקשר רגשי עמוק. בסופו של דבר חתכתי את זה כי הייתי כמו זומבי וזה הפחיד אותי נורא. כשהייתי עם אשתי או עם הילדות שלי, הראש שלי היה במקום אחר. הסכנה לא היתה שאפרק את המשפחה אלא שלא אהיה עם המשפחה. חוויתי פרידה ובכיתי, אחרי שלא בכיתי כבר עשרות שנים. לאורך כל הדרך אשתי תמכה בי, דיברנו על איך היא מרגישה, והיא אמרה לי ליהנות מהחוויה הזו״.
במציאות הישראלית הסיפור הזה עדיין נשמע חריג, אבל אשתו של נעם, כמו גם נשים אחרות, כנראה יודעת מה טוב לה. מחקרים שונים מראים כי מערכת יחסים הכוללת ריבוי פרטנרים בונה מחדש נורמות זוגיות שמערערות על חלוקת תפקידים מגדרית בזוגיות – ומעניקה לנשים הזדמנות ליטול שליטה על חייהן. היא גם מפחיתה את הסיכוי של נשים לחוות אלימות מצד בני זוג קנאים. האם ניתן להסיק מכך שמונוגמיה, מערכת יחסים רומנטית ומינית עם בן/בת זוג אחת, שנקשרו לה כתרים של יציבות, ביטחון אישי וביטחון כלכלי, אינה השיטה הטובה ביותר עבור נשים?
קראו גם: יחסים פתוחים הם המונוגמיה החדשה
כדי לענות על השאלה, כדאי ללמוד קצת מההיסטוריה. לפי ההיסטוריון קייל הרפר, המונוגמיה היא המצאה של גברים – ובאופן ספציפי, של גברים יוונים. לדבריו, במערכות יחסים פוליגמיות, שהיו נפוצות בעולם העתיק, גברים חזקים נישאו לנשים רבות, ולגברים החלשים לא נשאר דבר. כאמצעי ליצירת שוויון (עבור הגברים, כמובן) הוחלט על משטר זוגיות וילודה אחר, שבו כל גבר אזרח מקבל אישה.
הרומאים העתיקו את המודל מהיוונים והפיצו אותו ברחבי האימפריה. הנצרות שהתפתחה באימפריה הרומית אימצה את המודל המונוגמי, הפיצה אותו וכפתה אותו בכל מקום שרגלי צלבניה דרכו בו. הקולוניאליזם האירופי המשיך את הנצרות ואת הפצת המונוגמיה באמצעים אלימים יותר או פחות. במקומות מסוימים, כמו יפן וסין, לא היתה מונוגמיה עד לפני כ־200 שנה. היתרון החשוב ביותר של המונוגמיה עבור גברים פטריארכליים הוא השליטה ברכוש. כשמגיע הזמן להוריש לצאצאים את השדה החקלאי או מניות החברה, גברים רוצים לוודא שהרכוש יעבור לילדים הביולוגיים שלהם.
יתרון נוסף של המונוגמיה עבור גברים פטריארכליים הוא השליטה בנשים ובמיניות נשית בפרט. כשאישה נדרשת להישאר נאמנה לגבר אחד, וכחלק מהנאמנות הזו גם ללדת לו ילדים, לבשל לו אוכל, לטפל במשק הבית, לנקות ולקיים איתו יחסי מין – ולעשות את כל אלה על הצד הטוב ביותר, כדי להיחשב רעיה טובה – אין לה זמן להשוות את מצבה לזה של הגברים ולהתעניין בשכר שווה, ייצוג פוליטי, חלק ברכוש או אורגזמה משלה. החלוקה הפטריארכלית של נשים ל״טובות״ – הרעיות שבבית, וה״רעות״ – הזונות או הפמיניסטיות, מתאפשרת בזכות המונוגמיה.
עם זאת, גם הצד השני, היעדר מונוגמיה, הומצא בידי גברים פטריארכליים. פוליגמיה (מערכת של ריבוי מערכות יחסים רומנטיות ומיניות), מתבטאת לרוב בנישואים של גבר אחד לכמה נשים (למעט מקרים נדירים כמו הרי ההומלה בנפאל, שם מתקיימת פוליאנדריה – נשים הנשואות לכמה גברים). גם הנישואים הללו משרתים גברים, כי הם מקבעים את שליטתם בנשים כבאובייקטים לסיפוק צורכיהם. כמעט שליש מהבדואים בישראל, לדוגמה, מנהלים אורח חיים פוליגמי. הפוליגמיה בחברה הבדואית מונעת מנשים ללמוד ולעבוד, יוצרת תחרות על משאבים בתוך משפחות ומביאה לסכסוכים משפחתיים.
פוליאמוריה, או צורות שונות של מערכות יחסים אלטרנטיביות, יכולות גם לשמש גברים כדי ללחוץ על נשים לפעול בניגוד לרצונן. יעל כהן מרדכי, יועצת זוגית ומאמנת לזוגיות בריאה, מזהירה מפני מצב שבו בן הזוג לוחץ לפתוח את מערכת היחסים וגורם לאישה לפגוע בעצמה. במקרים שבהם אישה נדחפת לחילופי זוגות למרות שהיא לא רוצה בכך, היא עלולה לחוות את האירוע כאונס.
לדבר על הפנטזיות
מונוגמיה, פוליאמוריה, מערכות יחסים פתוחות וחילופי זוגות יכולות אם כן לספק הזדמנות לשחרור נשים – אך גם לשעבד אותן. הכל תלוי באופן שבו מתנהלים היחסים בין בני הזוג. כדי שנשים יוכלו לראות בהן אקט של שחרור, חשוב לשמור על עקרונות מפתח בסיסיים בכל זוגיות – גם מונוגמית: כנות, תקשורת פתוחה וחמלה. כלומר, הדרך לאפשר למערכות היחסים הזוגיות שלנו, על כל גווניהן, לסייע ביצירת חברה שוויונית יותר מבחינה מגדרית, וגם לאפשר לכל פרט בה לממש את עצמו רגשית ומינית, היא לפתוח את הסודות הכמוסים ביותר והפנטזיות הפרועות ביותר, אבל גם לגלות חמלה כלפי בן או בת הזוג.
״זו לא דרך של שקרים או מערכת של סטוצים״, מחדדת דניה, ביסקסואלית פוליאמורית. ״חשוב להיות קשובה לצרכים של בן הזוג. אם הוא עובר משבר או צריך אותי, זה לא הזמן המתאים לפתח עוד קשר. חשוב שתהיה תקשורת טובה ושאנשים ירגישו בנוח לומר 'עכשיו זה לא מתאים לי', או 'עכשיו זה כן מתאים לי'. בסופו של דבר מדובר בקשרים שמבוססים על אהבה ורגשות".
בהנחה שמערכת היחסים פתוחה וכנה, האם המערכת המונוגמית עדיין עדיפה על פוליאמוריה? לפי מחקר של ד״ר אלי זיגלר וארבע חוקרות נוספות מאוניברסיטת מישיגן, מ־2014, לפוליאמוריה, כשהיא מיושמת בצורה שוויונית, יש יתרונות ברורים עבור נשים – מאחר שנשים במערכות זוגיות מונוגמיות סובלות יותר מגברים מחשק מיני ירוד. לפי אותו מחקר, נשים במערכות יחסים פוליאמוריות נהנות מסיפוק מיני גבוה, שנובע בין השאר מהאפשרות להביע את המיניות שלהן, שמודחקת ומדוכאת יותר במערכות יחסים מונוגמיות.
האתגרים של מונוגמיה הם לא רק מיניים. מונוגמיה מייצרת לחץ בחברה המודרנית, שבה הצרכים שלנו מתחדדים ככל שהאינדיבידואליזם גובר. ״מלמדים אותנו לצפות מאדם אחד למלא את כל הצרכים שלנו. היא או הוא אמורים להכיל את כל הדברים הטובים והרעים, ללוות אותנו במצוקות שלנו ובפחדים שלנו, להיות שותפים בתחושות שלנו, לספק אותנו מינית, לנהל איתנו משק בית ולהביא ילדים לעולם. זו הבטחה למשהו שפעמים רבות לא מתממש. עובדה: אני מסתכלת סביבי ורואה בגידות, שקרים, הסתרות, חוסר אמון וגירושים", אומרת ענת ניר, יזמת תרבות שמעבירה עם בת זוגה הרצאות על פוליאמוריה, שמתבססות על מערכת היחסים שלהן.
לא רק בחירה - אלא גם זהות
אפשר להכין טבלה עם היתרונות והחסרונות של כל שיטה, ואז לזרוק אותה לפח. זאת, מאחר שמדובר לא פעם בחלק מהזהות האישית – ולא בבחירה. אלה, אקטיביסטית טרנסית קווירית, שחיה לדבריה באנרכיה של מערכות יחסים, מספרת שהיא נמשכת ל"המון אנשים". "כשיש לי קליק לבן אדם זה מה שמדליק את המשיכה שלי. זו יכולה להיות שיחה טובה, כותרת מעניינת באוקיי קיופיד או סקס טוב. אני נמשכת לסוגים של מערכות יחסים יותר מאשר לתכונות מסוימות של בן אדם״. דניה מעידה כי ״מגיל צעיר אין לי צורך שהאדם שאני איתו יהיה רק שלי ונראה לי טבעי שאם יש לי משיכה למישהו זה יתממש, גם אם אני בזוגיות״.
כנראה שלא צריך לדבר על הדרך הנכונה לחיות, אלא לאפשר מגוון של בחירות. כפי שאומרת מיקי קילשטיין, אקטיביסטית ביסקסואלית, ״לא צריך ללמד פוליאמוריה, כמו שלא צריך ללמד מונוגמיה. צריך ללמד גיוון, לנרמל את כל האפשרויות ולהפסיק להגיד לאנשים שהדחפים שלהם הם פגומים או לא נכונים. צריך לדבר על צרכים, ולהבין מה נובע מצורך רגשי או פיזי אמיתי, מה מטראומה ומה מפחד״.
כמו במגדר וכמו בנטייה מינית, רוב האנשים כנראה נמצאים על הספקטרום שבין מונוגמיה מוחלטת לבין פוליאמוריה. אחד הפתרונות שמציעה הסקסולוגית ג׳סיקה או׳ריילי הוא מודל של Monogomish, או בתרגום פחות אלגנטי לעברית, ״די מונוגמי״. או׳ריילי מציעה לדוגמה לאפשר בתוך זוגיות פרקטיקות שנחשבות בקרב רבים כבגידה, כמו להכניס אחרים לתוך הפנטזיה המינית בזמן קיום יחסי מין, לאפשר לבן הזוג לדבר כל הלילה בהודעות טקסט עם אישה אחרת ואפילו ללכת ביחד לפלרטט עם אדם שלישי. הכל מקובל – כל עוד הדברים נשארים בגבולות שהזוג הסכים עליהם.
אחת המסקנות החשובות ביותר עבור נשים בזוגיות היא הצורך להביט פנימה, לבחון את הצרכים שלהן ולבדוק את האופציות העומדות בפניהן. אולי המונוגמיה מתאימה להן עכשיו, אבל משהו ישתנה עוד חמש שנים? אולי חילופי זוגות נשמעים דווקא כמו רעיון טוב – אבל רק פעם אחת? ואולי מונוגמיה היא הדרך היחידה שהן מוכנות ללכת בה? תמיד עדיף להטיל ספק, אבל רק כאשר נמצאים במרחב בטוח.
הכתבה מתפרסמת במגזין TheMarker
עוד ב-TheMarker:
הערבים הם היאפים החדשים של ישראל
ארבעה זוגות מגלים למה עברו לגור יחד
