הרומן של סער ואיילה ב"האח הגדול" נראה לנו פתאום כמו זיכרון עמום שלא ממש גורם לנו להתגעגע. הקשר הבעייתי-משהו שהסעיר את כולנו במשך מאה ימים, פחות או יותר, לימד אותנו לא מעט על זוגיות וגרם לנו לחשוב פעמיים על זו שיש לנו בבית - אך נדמה שיותר מהכל הוא הזכיר לנו את הפרק המיתולוגי של "סקס והעיר הגדולה", זה שבו נפל למירנדה האסימון: הוא פשוט לא בעניין שלה. כולנו מכירות את הסיטואציה – את יוצאת עם גבר, הוא לא מתקשר. את ממציאה תירוצים, חברות שלך מגבות אותך, חברות של חברות שלך מספרות שגם להן היה מקרה דומה ובסוף הם התחתנו, ובזמן שאת מתמוטטת תחת נטל המחשבות, כל מה שאת בעצם צריכה זה גבר נטול עכבות ורגשות שיאמר לך בפשטות מהולה בעצבים: "תתקדמי".
איזה להתקדם? אני רוצה לשקוע
אבל זה לא פשוט. כי כשאנחנו רוצות, אנחנו נתקעות. על כל פיפס, על כל מילה, על כל מבט. אנחנו מנתחות עד זוב דם, מייחלות שהוא יתהפך, שהוא ישתנה, שהוא יתפנה. וזה לא קורה. ואז, בניסיון נואש להקים את עצמנו מהריר של עצמנו, אנחנו מבינות שהיחידות שאנחנו יכולות להאשים זה, ובכן, האמהות שלנו, שלא אמרו דבר כשהיינו בנות 8 ואמרנו שאנחנו שונאות בנים.
לכל מי שלא מעוניינת למצוא את עצמה מרוחה על השטיח מוקפת טישו, או לחלופין נאלצת להתמודד עם צלמים כשהגבר שחשבת שבעניין שלך אומר "אני בוחר לא להתעכב על זה" – הנה כמה סימנים מטרימים שיפנו לך פרוז'קטורים לכתובת שעל הקיר. וכדי שלא תגידו שאנחנו מדברות בעלמא, דעי לך שהסימנים האלו הגיעו מגברים אמיתיים. אמיתיים, ומעצבנים אש.
"אני לא יכול להבטיח לך מה יהיה בחוץ"
המשפט הזה ממש צועק להתרחק. הוא רחוק מלהיות רמז, סימן או אפילו תמרור אזהרה - זו כבר התאונה בהתהוותה. גבר שמעז לומר מילים כאלו, למעשה אומר: "מה? את עוד כאן?". סער למשל עשה זאת בהצלחה יתרה והצליח ללכוד את איילה ברשתו. שניים בבית אחד, משתוקקים למגע. גם הרומנטיקנית והאינטליגנטית מכולן תעדיף להתעלם ולחשוב שהיא שמעה: "נהיה יחד תמיד". ועל אף הטענה שחזרה על עצמה לא פעם, שאיילה דהרה על גבו של סער בניסיון להגיע למיליון, האביר דמיקולו הוכיח שמי שדהר כאן על מישהו זה הוא ולא אחר. ולא, אנחנו לא משחקים כאן בכפל משמעות.
"זה מה יש"
גבר שלא מוכן להשתנות זה עובדה קיימת. אבל גבר שמצהיר על כך מראש ואומר זאת במילים נחרצות, זה כבר גבר שלא בעניין שלך. מה ההבדל? בעוד הראשון יעשה מאמצים בתחילת הדרך, השני אפילו להוריד זבל לא יטרח. "אני זה אני. תתמודדי" היא דרך גברית ונפלאה לומר: "אני לא מעוניין להתמודד איתך". ובפשטות - הוא מגלגל אלייך את הכדור בנונשלנטיות מבאסת, כזו שתגרום לך לסיים את הסיפור. הבעיה היא שאם כבר התאהבת, את מתמודדת. ואם את בדרך לשם, את מתעלמת.
"היה לי יום מטורף, סליחה חודש"
עובד נפלא גם עם: "צפוי לי חודש עמוס. אח שלי מגיע מחו"ל, יש לי פרויקט היסטרי וטיפול 10,000 לאופנוע". מצד אחד, יש לנו עסק עם גבר שמסוגל להצהיר על כוונות עתידיות. רק מה רבה עוגמת הנפש שהן לא איתך. לא שאנחנו מזלזלות בכישורים של גבר (טוב, אנחנו קצת כן), אבל העתיד הוא לרוב משהו עמום עבור הזכרים. הם חושבים על היום ועכשיו. אחד שמתאר לך את הלו"ז הצפוף שלו הוא אחד שאין לו שום דבר בלוח השנה, הוא פשוט לא מעוניין למלא אותו איתך. או במקרה הפחות גרוע: הוא לא רוצה להתחייב על כלום. עלייך להיות האישה החכמה שאת ולהבין: יש לו פלאפון והוא יודע לנהל שיחות דרכו, לשלוח סמסים ואפילו להשאיר הודעה. אם הוא לא עשה את זה יומיים, זה כי הוא לא רצה. פשוט, הא?
"אה, גם את כאן?"
מכירה את זה שאת מעוניינת לעמוד בראש סדר העדיפויות של הגבר שלך, כשם שהוא ניצב אצלך? ובכן, אחד שלא ראה אותך במשך שבוע ועדיין נותן לך לחכות לחיבוק אחרי גברים כמו, נגיד, בנצי ואביב, הוא אחד שככל הנראה לא יזכור את שמך בעוד שנייה. וכשכל זה קורה בשידור חי מול מיליוני צופים, יש להניח שהוא כבר לא זוכר אותך. ובדיבור כללי יותר: זה מעט יומרני לצפות להפוך לכל עולמו של אדם אחר, אבל לגמרי הגיוני לצפות ליחס ראשוני ומועדף ברגעים אקוטיים בחייו: כשהוא חוזר מטיול מחו"ל, כשהוא מקבל קידום או כשהוא מתעורר בבוקר. בחור שיעדיף לחלוק את הרגעים האלו עם חבר רחוק שיודע רק לעשות פרצופים ולנפוח, הוא אחד שפשוט לא בעניין שלך.
"בואי נזרום"
ובפשטות: בואי נשגל אחד את השני ונשכח מכל הסיפור יום אחרי. עובד יופי גם עם: "הרגע יצאתי מקשר, לא סגור על עצמי". מדובר באח המגניב, שלא לומר הקורבני עלק, של "אני לא יכול להבטיח לך מה יהיה". גבר זורם הוא גבר שלא נשאר באף מקום. אם את גם מעוניינת לזרום, מה טוב. אם את מעוניינת להיתקע איפה שאת, בדיונת החול שרק הולכת ומטביעה אותך עמוק בתוך זוגיות, ילדים, משכנתא – חפשי לך עוגן אחר שלא מכיר את השורש ז.ר.ם.
"לא מאמין בחתונה"
גרסאות נוספות: "לא מתכוון להתחתן בחמש שנים הקרובות", "לא מבין מה המהומה הגדולה סביב ערב אחד", "לא מאמין ברבנות", "מה הלחץ? אני רק בן 40". האמת? אפשר לחלוטין להבין את כל הגברים האלה שלא רוצים חתונה. היי, יש אפילו כמה נשים שלא מאמינות ברעיון. אבל הצהרת הכוונות הזאת למעשה מסמנת לך שהוא לא רואה בך חומר שהוא יכול לרוץ איתו לאורך זמן. וכן, אם הוא אומר לך שהוא לא מתכוון להתחתן, זה נכון. לא איתך לפחות. מכירה את הסיפורים הנוראיים האלה על בני זוג שהיו ביחד חמש שנים וברגע שהם נפרדו, הוא מצא מישהי ותוך חצי שנה הם התחתנו? ובכן, את עלולה להפוך למשחק מקדים, שק אגרוף שעליו הוא ילמד את כל הטעויות, ואז תבוא פקאצה שהוא יכרע לה ברך עוד לפני שהיא תספיק לעשות גוונים. ברחי, אחות, ברחי.
המסר לא הועבר? הנה עוד כמה סימנים שהגיעה העת להפסיק לטמון את הראש בחול, ולצאת בחזרה לשוק הפו"פ:
* הוא לא מתקשר, או שהוא מתקשר רק בלילה
* הוא לא יוזם דייטים או שהוא יוזם אותם בספונטניות, רק בלילה, ומגביל אותם בזמן
* הוא לא מחזיר טלפונים ולא, זה לא בגלל שהוא מת באופן פתאומי בלילה
* הוא עושה תכניות עם חברים בלי לעדכן, ולא כי הוא שכח, הוא דווקא זכר. לא לעדכן אותך
* הוא מתאהב בך באופן חייתי ובלתי נשלט אבל ממשיך לדבר על הרגשות לזו שיש לו בבית
* הוא מתבאס עלייך קשות ועושה לך סרטים כשאת לועגת לבחורה מהבית
* הוא קורא לחברה שלו בולבולון. לא כינוי טוב
* הוא לא יוזם סקס ולא, הוא לא הומו