מארק רונסון: הגבר שהחזיר לי את היצר המיני
מה שכוכב רוק אחד קלקל בי, הצליח כוכב רוק אחר לתקן. הימים הם ימי רווקות, מדבר ציה של שממון שבו ריבאונד הוא רק לשם ההתאוששות הרגשית, ויחסי מין הם רק משהו שעושים כדי שיהיה על מה לדבר עם החברים. כבר חלפה למעלה משנה מאז הפרידה הממש לא כואבת ממערכת יחסים רקובה עם מוזיקאי ששמו שמור במערכת, ויצר מיני הוא בגדר זיכרון רחוק. יודעת כל מי שחוותה תסכול של זוגיות כושלת – אין רוצח קטלני יותר לליבידו מאשר ריבים בלתי פוסקים ומחסור באהבה.
וכשחשבתי שלעולם אהיה רומנטיקנית פריג'ידית, הגיע מארק רונסון להופעה בארץ. משהו בעמידה שלו על הבמה, במבט שלו בעיניים כשהוא מנגן, ובאנרגיות שהיו באוויר גרמו למערכת ההורמונים שלי לאתחל את עצמה, ותוך שעתיים הפכתי לרעבה כמו ילדה בגיל ההתבגרות שלא חוותה אכזבה מימיה. כמחווה ליצור המיני ביותר שראיתי על במות קניתי משקפיים כמו שהיו לו דאז, ריי באן שחורים וגדולים, עוד הרבה לפני שכל ילדונת הסתובבה איתם ברחובות. עד היום הם מזכירים לי את ההקלה שהרגשתי כשחזרה אליי התשוקה. ולחבר שלי היום אני קוראת: תכין את הסדינים – הערב מארק רונסון חוזר להופיע בתל אביב.
(מעין רודה)
אמיר דדון: לימד אותי שתמיד יש מקום לעוד
"אומרים שככל שמתבגרים, קשה להכניס אנשים חדשים לחיים שלך. זה תופס גם לגבי מוזיקאים. עד גיל 31, הייתי מעריצה נאמנה וגאה של תנועות האגן דייב גאהן (דפש מוד), תנודות הרגליים של אדי וודר (פרל ג'ם) ולפיתות הלב של אביתר בנאי. ואז קרה משבר טראגי במשפחה, ונחשפתי לאלבום הבכורה של אמיר דדון. אז גם הבנתי אהבה עיוורת מה היא, וכמה כוח יש למילים, קול ולחן. לאמיר דדון יש קול שפורץ כל מחסומים ומתיישב לך על עצב עמוק עמוק. לא משנה באיזה מצב רוח אני נמצאת, הוא תמיד מצליח לרגש אותי ולגרום לי לבכות. כל השירים באלבום הבכורה שלו (שנכתבו בעיקר על ידו) מזכירים לי קצת סטנד אפ, אבל מלנכולי. במקום "יש כאן מישהו מבת ים?" זה נשמע כמו "יש כאן מישהו כואב?" - הוא מדויק, הוא גורם להזדהות, והוא נותן לך תחושה שהוא מספר את הסיפור שלך. הגדולה היא שלצד העצב שבמילים, יש גם עוצמה ואופטימיות שעושה כוח לגדול וללמוד. התאהבתי בו עוד לפני שידעתי מי הוא. אחרי שהייתי בהופעה שלו, גם הבנתי שהוא גם אחד שממש לא קשה להסתכל עליו. ולפנטז. ובכך מצליח דדון להיכנס לרשימת הזמרים שעושים לי את זה, גם בגיל 32. כנראה שאף פעם לא מאוחר מדי לפתוח את הלב".
(לילי שרצקי אלמליח)
רובי וויליאמס: גורם לי לשכוח מהכול
"הרומן שלי עם רובי וויליאמס התחיל אי שם באמצע שנות התשעים, כשהוא היה הילדון החמוד מטייק ד'את, ואני הייתי הילדה המחוצ'קנת מישראל. מהרגע הראשון ראיתי ברובי "סטאר קוואליטי", הוא תמיד בלט מעל לשאר חברי הלהקה בזכות ערמות של הומור וקסם אישי. כשעזב את טייק ד'את היה נחשול של מעריצות שבורות לב ברחבי הגלובוס, אך מהר מאוד הבנו שהוא בסך הכל רצה לפרוק קצת עול, לשתות קצת, לעשן סמים, לצאת עם ערמות של בחורות ולעשות את כל שאר הדברים שהפכו אותו לילד הרע של הפופ הבריטי. היום, כשהוא כבר נושק לעשור הרביעי בחייו, הוא עדיין אחד הבחורים הסקסיים, משעשעים והמלאים בכריזמה בפופ העולמי. כמו יין טוב, רובי רק משתבח עם השנים ואני תמיד אהיה מוכנה לזנוח הכל כדי להיות ה"אנג'ל" שלו"
(דנה נפתלי)
אדי וודר: גם חתיך, גם לוחם
נולדתי בתקופה לא נכונה. זה לא שביקשתי להיוולד בשנות החמישים כדי לחזות בוודסטוק, כולה לצאת מהרחם כמה שנים קודם לכן. אבל האמת היא ששלהי הניינטיז היו תקופה חרבנה למוזיקה, כל זפזופ לערוץ MTV הוכיח שהרוק נדחק הצידה לטובת מכונות כסף משומנות כדוגמת הילדה הצפצפנית ובעלת הקוקיות בריטני ספירס. אז למדתי את רזי המוזיקה מאחי ואחותי הגדולים, הרי התקופה שלהם הייתה הכי שווה. הם הכירו לי את הרומן עם אדי וודר, סולן פרל ג'ם. התמכרתי לקול שלו - רך וענוג או גברי ומחוספס, אך בעיקר מלא עוצמה. התאהבתי בלחנים המדהימים המעידים על כשרון בלתי נדלה, וקראתי בשקיקה את הליריקה של שיריו. אדי הוא לא רק חתיך הורס, עם עיניים נבונות ולוק שלא נשחק על הכביש כבר 46 שנה. אדי הוא גם לוחם. לוחם למען עולם טוב יותר, פוליטית וחברתית. אם זה לא סקסי אש, אז מה כן?"
(הילה יחימוביץ')
דארן הייז: אחרי כל הפנטזיות, גיליתי שהוא הומו
"דארן, הו דארן הייז. לא ביקשתי לבת מצווה דיסק של היי פייב, או של באקסטריז בויז, או של בויזון (מה שלא מנע מחברים לקנות לי בכל זאת), אלא דיסק של האליל הפראי שלי, סולן להקת Savage Garden. עיניו התכולות הטריפו את ההורמונים שלי בכל פעם ששודר ב-MTV הקליפ של Truly Madly Deeply. לשמחתי, הוא שודר בכל רבע שעה. פנטזתי שמתישהו, כשאני כבר לא אהיה קטינה, נעמוד על הר, נתרחץ ביחד בים ונשתה צ'רי קולה בשקיעה. ואולי נעשה ביחד עוד כמה דברים שהוא שר עליהם. כשמלאו לי 18, התחוור לי שהוא בכלל גיי, ושהוא התחתן עם גבר. מאוכזבת ונבגדת, נפלתי לזרועותיו של אדם לוין, סולן להקת מארון 5. אולי אין לו את העיניים של דארן, אבל יש לו כאלה קוביות!".
(ענבל סינגר)
ג'ון פרושיאנטה: הופך כל צינית ממורמרת לשלולית
"בכל היסטוריית הרוקנרול נשברו עשרות גיטרות, התפזרו צרחות ונתלשו שערות, אבל אני מוצאת שמי שמצליחים באמת לחדור ללב שלי, הם אלו שחורטים על דגלם גם את אמנות דגש המילים והפואטיקה בשירים שלהם. כזה הוא ג'ון פרושיאנטה, שבגיל 17 בלבד עשה את הבלתי אפשרי, ונקרא להחליף את הגיטריסט הישראלי המנוח של הרד הוט צ'ילי פפרז ומאז הפך לסמל סקס. יחד הם כבשו בסערה את העולם: אם בזכות עיני השקד האינסופיות שלו, המנעד הקולי הרחב והכמעט בלתי אפשרי או הגנים האיטלקיים, אין ספק שמדובר בצ'רמר. פרושיאנטה עזב וחזר ללהקה עד פרישתו הסופית לפני כשנתיים. אלבומי הסולו הרבים והכל כך אישיים שלו הכריעו בעיני סופית את הכף, כי מי לא הייתה רוצה שיכתבו עליה ולה כמוהו. גם מי שלא תמצא את עצמה מתחברת לסגנון שפיתח, די בכך שתחפש ביו טיוב את אחד הקאברים שלו לביג'יז ואפילו אלטון ג'ון,שיהפכו כל ציניקנית ממורמרת לשלולית תיכוניסטית בת 16 שמשליכה חזיות על הבמה".
(מור קומפני)
ברי סחרוף: לא מפסיק להפתיע
"כל פעם שאתה חושב שלא תוכל להעריץ את ברי יותר, הוא בא ועושה עוד מחווה שגורמת ללב שלך לתפוח בהנאה, ולהגיד, מה יהיה עם האיש האדיר הזה? אם לא מספיק שהוא הכי רוקנרול, שהוא כותב בחסד, גיטריסט פיצוץ, זמר כריזמטי שלא רוצה לרדת מהבמה ומחמם את הלב בקולו, אז יש עוד כמה נקודות לחיוב: החיוך הנעים שלו לא יורד מהפרצוף ומדביק את מי שמסביבו, הוא בחיים לא יאכזב קהל, גם אם זה אומר לתת הופעה מלאה בגשם שוטף, ותמיד ימצא את הפרויקט הכי מעניין להתעסק בו. בין לבין ככה בצניעות, בלי יותר מדי רעש ודיבורים, הוא גם יגיע למאהל המחאה ויישב עם העם לשיר שירים עד הלילה. כי ככה זה מלך אמיתי. הוא חלק מהעם, רק זוהר באור קצת מיוחד יותר וזה לא מפסיק. זה רק גדל ומשתבח. כן ברי, ככה זה לאהוב אותך"
(ליזט דנן)
טיילור הנסון: סקס אפיל לא מפוענח
"כשעברתי את גיל 15 נשבעתי שלעולם לא אגלה לאף אחד שפעם היה לי קראש על טיילור הנסון. כן, אני מדברת על הבלונדיני שנראה כמו בלונדינית ושר בלהקה עם שני האחים שלו. אבל האמת היא שבשנות ה-90 המאוחרות הוא גרם לי להתנהג כמו טינייג'רית צווחנית ומאוהבת. למה דווקא הוא? לא ממש ברור. הוא היה דומה מאוד לבחורה, והיה גם מקום לתהות אם פניו היפות נראות כאלה על רקע שני אחיו זאק ואייזיק, שניחנו בתווי פנים סוסתיים. אני גם מסרבת להאמין שכל אהבתי הגדולה הייתה מושתתת רק על המוזיקה, ועל הקול שלו שסירב להתחלף. מסתורי. כנראה שסוגיית הסקס אפיל שלו תישאר מסתורית כמעט כמו משמעות המילים של "ממבופ". אבל גם עשר שנים אחרי, כשהוא כבר הספיק להסתפר, להתחתן וללדת שלושה ילדים, הוא עדיין גורם לי להחסיר פעימה".
(לימור אברהמי)
ג'ים מוריסון: הפך אותי לנוזלית
"אני עדיין זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי אותו על הבמה, או יותר נכון על הבמה דרך שידורי MTV הצעירים. הימים הם תחילת שנות ה-90, אני הייתי בתחילת גיל ההתבגרות, והערצתי את הנערים החדשים בשיכון. ואז ראיתי את ג'ים מוריסון. לא דומה לשום דבר שראיתי לפניו - במכנסי עור צמודים ובלי חולצה, מזיע ומשתולל על הבמה בשפתיים משורבבות על המיקרופון, וכל מבטו אומר מיניות מתפרצת. עצמותיי הפכו נוזליות וכל מה שרציתי היה בו זמנית להפוך להיות כמוהו, ולהיות עם מישהו כמוהו. לנצח אצטער שלא הספקתי להיות גרופית שלו בשנות ה-60. בכל אופן מכאן כבר לא היתה דרך חזרה, ניפוץ גיטרות ואיבוד שליטה הם מה שאני מחפשת במוזיקה ובמיטה"
(ליאת גלבוע)