יכול להיות ששכחנו איפה החנינו את הרכב, או באיזה שנה בדיוק סיימנו את הלימודים, אבל אם ישאלו אותנו מה לבשנו בדייט הראשון עם האחד שלנו, אין מצב שלא נשלוף זאת במהירות שיא. בכלל, שיחות "אז איך הכרתם" הן קרקע פורייה לפוסטים ארוכים ומפרטים בכל קבוצת בנות שמכבדת את עצמה. אנחנו יכולות לדבר על זה שעות. אנחנו זוכרות את הפרפרים, ההתאהבות הראשונית, ואפילו את הרגע בו הבנו שזה יותר מסתם דייט. אלה מאפיינים מוכרים של כמעט כל התחלה של מערכת יחסים. כמעט, כי יש קשרים שהתחילו אחרת לגמרי; דווקא מתוך משבר, מתוך תקופה קשה וכואבת, שהולידה זוגיות עמוקה ומפתיעה. שלושה סיפורים כאלה, מוטרפים ומלאי השראה, לפניכם.
דנה ואור: "היו כאלה שאמרו לי שברגע שאני אבריא הוא יעזוב אותי"
"את אור הכרתי כשהייתי מאושפזת במצב קשה, בין חיים למוות", מספרת דנה קלייו-עזר, 27, שרק בחודש שעבר נישאה לאור אחרי זוגיות של שלוש שנים. את אור, שהיה סטודנט לסיעוד באותה תקופה, היא הכירה כשעבד ככוח עזר במחלקה בה הייתה מאושפזת.
"עברתי הליך רפואי שהסתבך בפתאומיות ומצבי התדרדר", היא מספרת. "הייתי מאושפזת זמן רב ובמהלך אחת המשמרות אור התחיל לדבר איתי, סתם כדי להעביר לי את הזמן. אני מודה שקצת נדלקתי עליו, אבל במצבי זה משהו שבכלל לא יכולתי לדמיין. בכל משמרת שהתחלפה קיוויתי שיגיע".
הימים חלפו ודנה עדיין הייתה מאושפזת. תקופת האשפוז הייתה לא פשוטה, מציפה ומטלטלת. "יום אחד, כשהרגשתי שאני כבר לא עומדת בזה, יצאתי לתחנת האחיות והוא היה שם. שאלתי אותו עם מתחשק לו לצאת איתי להפסקה. הוא הסכים ויצאנו החוצה. לא יכולנו להפסיק לדבר. זה גם היה הרגע בו שנינו הבנו שיש פה משהו. כבר למחרת הוא נשאר איתי אחרי המשמרת שלו ובמשמרת הבאה הוא הגיע מוקדם יותר, בשביל להיות איתי. היינו מתחבאים כדי שלא יראו אותנו יחד", היא נזכרת בחיוך.
ממשמרת למשמרת הקשר שלהם הלך והתהדק, על אף נקודת הפתיחה הלא הגיונית בעליל הזו. מצבה הרפואי של דנה לא איפשר לה לצאת יותר מדי, בטח שלא למקומות אליהם יוצאים לדייטים. "במהלך שלושת החודשים הראשונים ובשנה הראשונה בכלל, היינו יוצאים לטיולים בפארק שהיה סמוך למקום האשפוז שלי. היו רגעים שזה היה מאוד מתסכל אותי - רציתי לצאת, לבלות, לחגוג. אבל מצבי הרפואי לא איפשר לנו לעשות יותר מזה, ואור הבין וקיבל את זה". הפגישות האלה, היא מתארת, השפיעו רבות על הקשר שלהם, כי דווקא בגלל שהתקיימו במקומות כאלה לווו בהרבה שיחות שהעמיקו את הקשר שלהם בזמן קצר מאד.
דנה מספרת שבמהלך כל התקופה המטלטלת הזו, בה נלחמה על חייה ובמקביל ההחלה לרקום קשר זוגי חדש, היא לא הרגישה לרגע שאור נמצא איתה בגלל הסיבות הלא נכונות. "לרגע לא חשבתי שהוא מרחם עליי, אבל היו קולות כאלו בסביבה שלנו. היו כאלה שאפילו אמרו לי, ספק בצחוק ספק ברצינות, שברגע שאני אבריא הוא יעזוב אותי. אני יכולה להבין למה ניתן לחשוב ככה, אבל אני ידעתי שמה שיש בינינו זו אמת".
לטענתה, דווקא התקופה הקשה והשחורה הזו בחייה הפכה את הקשר שלהם לחזק ואמיתי יותר. "במערכות יחסים שמתחילות 'רגיל' שלב ההתחלה מעורב תמיד גם במשחקי כוח, באגו ופוליטיקות. אצלנו זה מעולם לא היה. אור היה מאד רגיש אליי. הוא ראה אותי כמו שאני, בלי מסיכות. חשופה, פגיעה. הוא התאהב במי שאני ולא בדמות שאנחנו לפעמים רוצות לעטות על עצמנו. בתחילת מערכת יחסים. הקשר שלנו, דווקא שנבנה מתוך מקום מורכב כזה, מושתת היום על ביטחון ואמון הכי חזקים שיש".
דנה התאוששה לאיטה וחזרה לשגרה. היא ואור עברו לגור ביחד ולאחר שלוש שנים של זוגיות אמיצה התחתנו בחתונה מרגשת ביותר. "מצחיק שגם בצילומי החוץ בחתונה נחתכתי ושוב, הוא טיפל בי", היא צוחקת.
מורן ואלון: "רציתי שהוא ימצא לו בחורה אחרת, בריאה"
גם מורן רכטר-אוסט, 33, שהכירה את בן זוגה דאז ובעלה היום, תוך כדי שחלתה בסרטן, מתארת את הקשר שלהם כחזק ואמיתי לאין שיעור. "דילגנו על תקופת ההתאהבות וקפצנו ישר לתוך מערכת זוגית, עמוקה מאד מחד, אך גם מורכבת מאידך, שמאפיינת אנשים שחיים שנים ביחד", היא נזכרת בחיוך.
הם הכירו באתר היכרויות וכבר באותו יום החליטו לצאת. "היו לנו דייט ראשון מושלם. דיברנו שעות ושנינו הרגשנו שיש פה פוטנציאל אדיר". הם יצאו במשך חודש שלם, עם לא מעט דייטים לוהטים ומרגשים, שבמהלכו מורן גם הבחינה לראשונה בגוש מטריד בשד.
"הייתי בתקופה מאד מבלבלת בחיים שלי והגוש הזה לא נתן לי מנוחה. הרגשתי שאני לא בנויה כרגע לקשר, ואחרי חודש החלטתי להיפרד ממנו", היא מספרת. אלון לא הבין את התפנית המפתיעה ביחסים, ואחרי שלא הרפה היא החליטה לשתף אותו בגוש בחזה. הוא דווקא הציע לתמוך בה, אך מורן, מתוך תחושת בטן, הרגישה שהיא צריכה לרכז את כל הכוחות שלה כרגע בדרך שחיכתה לה.
"הלכתי לכירורג שד, שלא התרשם שמדובר במשהו מדאיג, אך הפנה אותי לממוגרפיה. בממוגרפיה כבר אמרו לי שמדובר בסיכוי של 50-50 והפנו אותי לאולטרסאונד. לא הייתי בקשר עם אלון חודש, אבל בגלל שביקש שאעדכן אותו, שלחתי לו הודעה עם הבשורה".
אלון התקשר מיד, נסער. הם חידשו שוב את הקשר והוא ביקש להצטרף אליה להליך הביופסיה. חודשיים לאחר מכן, קיבלה את הבשורה שהפילה מסך שחור על חייה: מדובר בגידול סרטני ממאיר. "ההחלטה הראשונה שקיבלתי הייתה לנתק את עצמי רגשית מהמצב" היא נזכרת. "הרגשתי שעל מנת שאוכל לנהל את המאבק הזה אני צריכה לנתק ממנו את הרגש ובמצב כזה אני בטח לא יכולה לנהל מערכת יחסים".
היא החליטה להיפרד מאלון שוב, הפעם מתוך מחשבה עליו. "היינו רק בתחילת הקשר ולא רציתי שהוא יצטרך להתמודד עם אישה חולה. רציתי שהוא ימצא לו בחורה אחרת, בריאה. הוא מצידו רק אמר לי שהוא אוהב אותי ואני פשוט התחלתי לבכות. הבנתי שמדובר פה בבחירה – הוא בחר להמשיך להיות איתי, למרות שהיום אני מבינה שלשנינו לא היה ממש ברור לאן אנחנו נכנסים".
מורן החלה מסע מורכב ותובעני, במהלכו התמודדה עם טיפולים כימותרפיים, תופעות לוואי מהגיהינום, ניתוח והקרנות. "אלון היה איתי לכל אורך הדרך, אבל הדרך הזו הייתה קשה וכואבת. היו תקופות בהן הייתי כמו זומבי, לא הצלחתי להביע רגש, הייתי בדיכאון, כאב לי, עליתי במשקל מהטיפולים, הייתי קירחת – הרגשתי הכי נורא בעולם, ומהמקום הזה הייתי צריכה לנהל גם מערכת יחסים".
באותה תקופה הם יצאו רק ארבעה חודשים וכבר הפכו מזוג טרי לזוג שמנהל זוגיות לא הגיונית, "הרגשתי כאילו אנחנו נשואים כבר 10 שנים", היא צוחקת. ההתמודדות הלא פשוטה הזו הביאה עימה גם לא מעט מחלוקות, סימני שאלה לגבי הקשר ואף מריבות. "כשהיינו רבים הרגשתי שזה לא כוחות. לא הייתי אני, לא היה לי כוחות להגיד מה אני חושבת, מה אני רוצה. בנוסף, לא יכולתי לתמוך, לפרגן, להפגין רגש כמו שמצופה מבת זוג. היו לא לי לא מעט מחשבות לסיים את הקשר הזה, שגבה ממני אנרגיות שלא היו לי".
מי שעזרה למורן ואלון לנווט את הקשר שלהם למקום מבטחים הייתה מנהלת המחלקה הסוציאלית של המחלקה האונקולוגית בבית החולים, שהתרגשה מאד מהסיפור הבהחלט לא טריוויאלי שלהם, ובתוך כל הכאוס הזה הם מצאו את עצמם גם בטיפול זוגי. דבר נוסף שעזר להם להתמודד היה פשוט לעשות כמה שיותר דברים כיפיים והם היו יוצאים לחופשות, בתי מלון וצימרים בהתאם למצבה. ההפוגות האלה הכניסו אור לזוגיות שלהם והצליחו לאוורר אותה.
מורן ואלון נלחמו על הקשר שלהם במשך שנה וחצי מטורפות, במהלכן מורן נלחמה גם על חייה. אחרי שנה וחצי מורן סיימה את הטיפולים והוגדרה "כנקייה" מסרטן.
ההחלטה על החתונה הייתה החלטה משותפת, אך רק לאחר שכבר החליטו על החתונה, אלון הציע לה נישואים קבל עם וקהל – בהופעה של אריק קלפטון בניו יורק. "הכל הפוך אצלנו בקשר", היא צוחקת. "היום אני יכולה לומר שאני יודעת שהקשר שלנו עמוק ואמיתי., ואם עברנו את זה, אנחנו יכולים להתמודד עם הכל. אין בולשיט, כל אחד רואה את השני כמו שהוא באמת. הבנתי גם שהרצון מתגבר על הכל – ואם שני בני הזוג רוצים, אבל באמת באמת רוצים להיות ביחד, אז זה מה שיהיה, לא משנה באילו נסיבות".
הודיה: שניים מהבנים קיבלו את שמות האב והאח שנרצחו
הסיפור של הודיה (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת) רווי גם הוא כאב ועצב, וקשור קשר הדוק לטראומה כואבת ושכול, אם כי הסוף אצלם היה שונה.
"גדלתי בבית שהוא דור שני לשואה. חלק ממשפחתי נרצח ברוסיה ונקבר בקבר אחים שלא היה לו זכר. כשהייתי בת 11 שמענו שיהודי אחד החליט להקים אנדרטת זיכרון ליהודים שנרצחו שם. הסיפור הזה היה ממש מיתוס במשפחה שלי, והוא עבר בין כל הדורות במשפחה".
שנה לאחר מכן, היא שמעה שאותו אדם נהרג בפיגוע בחברון, יחד עם בנו שנהרג גם הוא. "הייתי בת 12 בסך הכל, אבל אני לא יכולה לשכוח את הזעזוע שחוויתי. בכיתי ימים שלמים על אדם שכלל לא הכרתי. התאבלתי עליו כאילו אני מתאבלת על אבא שלי". מה שהיא לא ידעה אז, שאותו אדם שהקים את האנדרטה לזכר משפחתה ונרצח בפיגוע, יהיה בעצם חמה לעתיד.
הודיה מספרת שהקליטה את כל התוכניות והסיקורים שעסקו בפיגוע הזה, באופן שהיא אפילו לא יכולה להסביר. "אספתי באדיקות את כל קטעי העיתונות, הייתי כולי בתוך הסיפור הזה. אני לא יכולה אפילו להסביר את ההשפעה האדירה שהייתה לו עליי, אבל כבר אז הבנתי שהאירוע הזה היה אירוע מכונן בחיי, שהחיים שלי התחלקו ללפני ואחרי בעקבותיו". אירוע נוסף שהיא זוכרת מהתקופה ההיא היה ההספד שכתב הבן על אביו ואחיו שנרצחו. "ראיתי תמונות שלו מהלוויה בעיתון ואני זוכרת שקראתי את ההספד שהוא כתב וזה ריגש אותי כל כך, שאמרתי לעצמי שזה הבן אדם שאני רוצה להתחתן איתו". מאותו יום היא לא הפסיקה לחשוב על אותו בחור, על אף שכלל לא הכירה אותו.
קצת פחות משנתיים לאחר הפיגוע, הוזמנה משפחתה של הודיה לציון אזכרה ממלכתית בבית הקברות, בו הסתבר לה שקבורים גם האב והבן שנרצחו. "הוא היה שם, וזיהיתי אותו מיד מהתמונות. יצרתי איתו קשר וכך התחלנו לדבר בבית העלמין, בינות הקברים, כששנינו הגענו לשם לאזכרה".
הודיה עוד לא הייתה בת 14 באותה תקופה והתברר שהוא היה בן 22, פער משמעותי לכל הדעות. "סיפרתי לו את הקשר שלי לאבא שלו וסיפרתי לו גם שיש לי את כל קטעי הווידאו והעיתונים שהיו קשורים לפיגוע. למחרת הוא פשוט הופיע בפתח הדלת שלי, ושאל אם יוכל להתבונן בחומרים".
אחרי כל השנים האלה בהם חשבה עליו ודמיינה אותו, הוא ישב כעת בסלון ביתה והתחושה הייתה מוזרה ומרגשת במקביל. "דיברנו המון, הראיתי לו את 'האוסף' שלי והוא הראה לי שירים שכתב בעקבות המקרה. באותו יום החלטתי את מה שכבר ידעתי אז- הוא יהיה בעלי".
פער הגילאים המשמעותי ביניהם הוביל לכך שעד גיל 16 לא קרה ביניהם כלום, חוץ מיחסי חברות אמיצים ורק כשהייתה בת 16 הפכו לזוג. כשהייתה בת 18 הם התחתנו. עם השנים נולדו להם 4 ילדים, כששניים מהבנים קיבלו את שמות האב והאח שנרצחו. לאחר עשר שנות נישואים התפרצה אצלו לפתע פוסט טראומה מאוחרת, ממנה הוא לא הצליח להשתקם. מצבו הנפשי הקשה הוביל בסופו של דבר לפרידה שלהם וכיום הוא מוכר כפגוע נפש של פעילות טרור.
"אני זוכרת שאחי הגדול אמר לי בזמנו, בתחילת הקשר, שאני מכניסה ראש בריא למיטה חולה וקשר שרווי בכל כך הרבה מוות וכאב לא יוכל להצליח באמת.. אבל זה היה חזק ממני, הסיפור הזה הוא קוסמי ממש, וידעתי שזה הנתיב שעליי לעבור. לצערי אצלנו הכאב ניצח את האהבה והמוות היה חזק יותר מהחיבור".
"זוג כזה לעולם יחזיק בכוח משמעותי"
השאלה המתבקשת היא מה כוחה של זוגיות כזו, שהתחילה מתוך משבר והאם בכלל אפשר לשער שתהיה עמידה יותר בפני משברים עתידיים. כמו תמיד, ואולי אף כמו בכל קשר, התשובה היא שאין תשובה אחת חד משמעית. "זוגיות אמורה לתת לנו כוח ולאפשר לנו להיות גדולים יותר יחד מאשר לבד", מסבירה אפרת פוגץ', פסיכולוגית, מטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת שירות "מעטפת" לטיפול ושיקום מותאם אישית. "באשר למערכת זוגית שנבנית על משבר – זוג כזה לעולם יחזיק בכוח משמעותי".
אך יחד עם זאת, מציינת פוגץ', חשוב לראות מה קורה בתום המשבר. "אחד האתגרים שעומדים בפני זוגיות כזו היא הניסיון לייצר איזון במקום בו הסימטריה לא הייתה מעולם – שכן בן זוג אחד היה נתמך והשני תומך. בני הזוג צריכים ללמוד לאזן את המערכת הזוגית - האם בן הזוג המתפקד יודע להיות גם הוא במקום המקבל? האם בן הזוג שחווה משבר יכול להביא גם כוחות למערכת היחסים? בני הזוג יצרכו ללמוד מחדש להתנהל בשגרה, דבר הטבעי גם לזוג שהחל את דרכו המשותפת בנסיבות 'רגילות', והלמידה המשמעותית כאן היא למידה חדשה עבור הזוגות עליהם אנו מדברים, שכן במובן מסוים זוהי למידה מחדש שלהם את עצמם".