שבועיים אחרי שנעמה הכירה את אורי, התקשרתי אליה לשיחת "יחסיכם לאן, איך ומתי. פרטים מיסיס". אחרי שני צלצולים ענה לי קול גברי. "היי, אתה בטח אורי", גמגמתי. "כן", הוא ענה בלקוניות מפוארת. "נעמה פשוט לא יכולה לענות עכשיו. היא תתקשר אלייך?". הספקתי להוציא "כן" מקרטע וחלוש ומיהרנו לנתק. חשבתי שמדובר באירוע חד פעמי, הנחתי שנעמה נקלעה למצוקה קשה בחדר השירותים או השד יודע מה. אחרת, למה שהגבר הזר הזה יענה בשמה? חמש שיחות טלפון מאוחר יותר, הבנתי שמדובר בתופעה: הבחור נהנה לענות לטלפון שלה. עם כל הכבוד למקום החדש שלך בחייה של חברה שלי, מר אורי, אם הייתי רוצה לדבר איתך הייתי מתקשרת אליך. רבאק, אין לך נייד משל עצמך?
אבל נעמה היא ממש לא היחידה. הרבה פעמים, כשאנחנו הופכים לחלק מזוג, לצד התאהבות גדולה ואנרגיות מופלאות - מתרחשים דברים מאוד מאוד מעצבנים. הנה הם כמה מההרגלים הזוגיים היותר מאוסים שנתקלנו בהם.
להחזיק כרטיס פייסבוק משותף
אנחנו מבינים את הרצון לחלוק חיים שלמים, אבל חיי פייסבוק? תמונות מהילדות? התכתבויות? פוסטים? שורת סטטוס? האין גבול לזוגיות? בדומה לסיפור הבחור שעונה לטלפונים לא שלו, גם בזוג שאוחז כרטיס פייסבוק אחד אין שום דבר נחמד. לעזאזל, זה חינם. אז תפצלו, תפתחו שני כרטיסים שונים ותתפשרו על תמונת פרופיל משותפת. לנו זה נשמע אחלה סידור, שלא ינפח לנו את הווריד ולא יגרום לכם להיראות חסרי חיים.
לשבת אחד לצד השני במסעדה
יש לא מעט זוגות שמגיעים למסעדה, בוחרים לעצמם שולחן פינתי ובאופן לא ברור מתיישבים האחד בסמוך לשני. כך יוצא שאם הם רוצים לנהל שיחה, זה צריך להיעשות דרך הפרופיל, בזווית. אם הם רוצים לחלוק מנה, היא חייבת להתחלק בצורת מאוזן. בקיצור: זה לא נוח בשום צורה: לא מבחינת שיחה, לא מבחינת ארוחה ולא מבחינה זוגית. אם תוסיפו לזה חיבוק שנמשך לאורך כל הארוחה, גם איבדתם יד אחת - וזה כבר סתם בזבוז, פשע ופגיעה בכבוד המנה שהזמנתם. ובדבר הטענה: "אז מה את מציעה – שנשב האחד מול השני כאילו אנחנו ממשפחת האצולה"? אני אומרת כן. מה רע? תרגישו כמו מלכת אנגליה כשאתם יוצאים לדינר.
להשתמש בכינויים מגוחכים בפומבי
עניין הכינויים הוא ללא ספק מבורך ומעיד על זוגיות בריאה. יש משהו נעים בכך שמישהו אהוב ממציא לנו ורק לנו שמות מיוחדים, שלרוב משקפים בדיחה פרטית או סיפור זוגי. אבל כינוי זוגי לרוב טומן בתוכו חוויה אינטימית שלא בטוח שכולנו מעוניינים לקחת בה חלק. מה גם שלקרוא לחבר שלך "יפה שלי", "מירי" או "ביץ'" (כפי שהחברה של לי עוז מכנה אותו), זה משהו שיכול בהחלט לבוא לשימוש כנגדך בבוא היום. וזה יקרה. אין ספק בכלל.
לריב בנוכחות אחרים
זוגות רבים. זה קורה, וזה בעיקר מאוד אנושי. אבל כלל ברזל שלמדנו מאמא: את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית, ורק שם. אף אחד לא אוהב לשבת על הפוך ולשמוע את זוג החברים שלו מכפיש, מטנף ופותח תיבות פנדורה עשירות בתיאורים ובמטענים. זה גורם לנו להרגיש לא נוח, לעתים אף מאלץ אותנו לקחת צעד, ובטח שלא עושה חשק להיפגש שוב. מצד שני, ריבים מסוג זה לרוב גם גורמים לך להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמך. ועדיין, מיותר ולא אסתטי.
להתעלם מכולם
יש גם זוגות שנפגשים עם אחרים ומנהלים שיחות שלמות - בינם לבין עצמם. מסוג השיחות שלא נותנות לך אפשרות להיכנס באמצע, כי הן לרוב נעשות בלחישות ובמבטים צפופים. נעים לנו לדעת שיש לכם תקשורת נפלאה, אבל אם קבעתם עם חברים, תעשו כבוד ותדברו גם איתם.
להתחרמן
זה לא שאנחנו ממשמרת הצניעות, או שחלילה כואב לנו לראות אתכם מתלפפים ומאבדים נוזלים מול עינינו. אבל כשזוג מתחרמן מול חברים שלו, זה יוצר כמה בעיות: ראשית, זה גורם לנו לחוסר נוחות מובהק. שנית, זה מעורר בנו חששות שמא אנחנו פחות מאוהבים, או השם ישמור - בעלי חשק מיני פגום. שלישית, נשיקה צרפתית נראית נפלא על מסך קולנוע כשכוכבי הסצנה הם בראד פיט ואנג'לינה נניח, לא כשמדובר באודי ומאיה מבאר שבע מעל צלחת הפסטה שלנו.