בין אם את מחוברת לחדשות בחבל הטבור שלך ובין אם את מזגזגת בין ערוצים ומדי פעם נופלת על דיווח זריז של חמש דקות, ודאי הבחנת בארסנל השדרנים שמדברים אלייך. הם נמצאים שם בקור, תחת איום הטילים והשידור החי והם שם כדי להגיד לנו: "חברים, יש מלחמה ואנחנו ננצח". וגם אם אנחנו בעד המלחמה הזאת או נגדה, אז תודו שזאת לא בטח לא חוויה קלה במיוחד, גם אם היא לא קשה כמו להיכנס רגלית לעזה. והם עושים את העבודה שלהם טוב. חלקם יותר, חלקם הרבה יותר. ביקשנו מחמש צופות אקטואליות לתת כבוד לשדרן שעושה להם קצת שלום במלחמה. כי מעט אהבה ברגעים כאלו יכולה להאיר את היום. גם אם זה רק לדקה.
בשם האומץ לפחד: דני קושמרו
מתחת לבלורית הבלונדינית מביטות אליי זוג עיניים עצובות, מיוסרות ורציניות, שאומרות שמשהו לא כשורה. העולם לא כפי שהוא אמור להיות. אלה לא העיניים של מיקי חיימוביץ', אלא של מקבילה הגברי - דני קושמרו. השילוב הנדיר בין גבר רגיש, אנושי, ויחד עם זאת גם מסוקס וחזק הוא בדיוק מה שאני צריכה בימים מטורפים של מלחמה. דני הוא לא המאצ'ו האולטימטיבי; הוא נראה יותר כמו הרשג"ד מהצופים מאשר הסמג"ד מגולני, ודווקא כאן טמון קסמו. כשנשמעת אזעקה, הוא עושה בדיוק את מה שאני הייתי עושה – בורחת על נפשי. קושמרו הרי לא מפחד מסכנה: את זמנו הפנוי הוא מבלה על אופנוע ובמרוצי מכוניות, אבל מטילים הוא מפחד, כמו כל אחד מאיתנו. החוזק שלו הוא האנושיות שלו, היכולת לפחד ולהראות את זה בשידור. מה לעשות, אני את שדרני החדשות שלי אוהבת גבריים, בלונדיניים וחיים.
(קרן בר לב)
בשם המאצ'ואיזם: רוני דניאל
כל מה שאנחנו הצופים בבית רוצים זו יד מרגיעה. מישהו חזק שיאמר לנו שיהיה בסדר, אבל אחד כזה שגם נוכל להאמין לו. רוני דניאל, הכתב לענייני צבא ובטחון של ערוץ 2, הוא ה"נחמן שי" החדש בעיניי. על רקע תמונות מלחמה בלופ, נוכחותו של דניאל בשילוב ארשת הפנים הרצינית שלו הם אולי אחד הדברים היחידים שנוסכים בי בטחון. יהיו שיאמרו לי: "אם להיות מול המסך כל כך הרבה שעות, לא תעדיפי לצפות ב"בייבי פייס" של דני קושמרו?". אז לזה יש לי רק דבר אחד להגיד: מי שפספסה את ידו המרגיעה של דניאל על כתפו הרועדת ופניו החיוורות של קושמרו בעת הישמע אזעקה בשידור חי, לא ראה נונשלנטיות מימיו. דניאל, חדור שליחות ודבקות במטרה, אינו מתכוון לנטוש את העמדה, הוא מפיג מתח ברכות, שולח את כל הסובבים אותו לתפוס מחסה בעוד הוא ממשיך לשדר כרגיל כמו גיבור אמיתי. (ליזי כהן)
בשם האם: אורן וייגנפלד
אורן ויינגפלד הוא מסוג הבחורים שאמא שלי הייתה רוצה שאתחתן איתם. סוג של עודד מנשה של עולם החדשות, ובעיני אין מושלם ממנו בין שדרני ערוץ 2. הוא חתיך, מתוק, שנון ובעיקר נעים - אפילו חדשות קשות הוא מצליח להעביר בצורה רגישה ומרוככת. מי שהתחיל כארכיונאי בחדשות ערוץ 2, הוא היום שדרן עמוס במיוחד מול המצלמה. מלבד המהדורה הראשונה שהוא מגיש מדי ערב, הבחור עושה גם חיל בתכנית הבוקר. וייגנפלד מתייצב שלוש פעמים בשבוע, ב- 6:30 לפנות בוקר ומעביר בנעימים את זמן ההתארגנות לעבודה. בימים הקשים האחרונים, הוא הפגין אינטליגנציה רגשית מדודה וידע לשאול את השאלות הנכונות והמעניינות. רק חבל שלינוי בר גפן נכנסה למשבצת לידו ומתאמצת לגנוב לו את הפוקוס. בובה, אין לך סיכוי.
(רותם לייבוביץ)
בשם הכריזמה: עופר שלח
נתחיל בחידה: יש לו כריזמה, הוא מוכשר בטירוף והוא רוכב על אופניים. אני יודעת שזה לא קשור לתרומתו במלחמה, אבל אלו ללא ספק נתוני פתיחה מוצלחים לשדרן שמצליח להנעים את זמני עד כמה שניתן בעת צפייה בחדשות מזעזעות של מלחמה. לצד תכונות בסיסיות אלו (וזה עוד בלי לדבר על הקרחת הסקסית, החיוך השובב ועין הזכוכית), הדבר שאני הכי מעריכה בעופר שלח הוא העובדה שיש לו דעות מנומקות לעילא. כשהוא מפרשן בדרכו שלו את האירועים המתרחשים, אני מרגישה שהוא זורק אותי למקומות שלא חשבתי עליהם קודם לכן. מדובר בתכונה שבקלות יכולה להתפרש כמתנשאת ומתיימרת, אך לא אצל שלח. ניכר כי מכבד אותנו בנוכחותו איש מאוד חכם, אך גם מאד נגיש. וכשאני נאלצת להתבשר על חדשות רעות, זה האדם שאני רוצה לשמוע ממנו. כי תמיד ובכל מצב, אני אמצא שם גם תקווה, אי של שפיות.
(תמר שנבל)
בשם השידפון: יואב לימור
יואב לימור, הפרשן הצבאי של ערוץ 1, הוא לא גבר שזקוק להוכחה של הגבריות שלו. הוא לא מצויד בשרירי זרועות מתפקעים או בדיבורים מתלהמים. גם בלי זה, הוא יודע מה הוא שווה. יש לו מבט מיוסר ושידפון בנוסח המאה ה-17, ואלה רק מוסיפים לדמות הלא גשמית המרצדת אליי מן המסך בשעת לילה מאוחרת. הרי ברור שאדם שעסוק כל היום באנליזות מעמיקות של המצב לא מתפנה לפעולה פרוזאית כמו אכילה. לא לא, הוא נישא כרוח קלה אל הגדה, אל הרצועה, אל גדר הביטחון, אל אולפן החללית המוזר שברוממה ירושלים. ושם, באולפן הזה, מתרחש הקסם: בקול בס רגוע, בטון לא לוחמני, הוא מביא לי סיקור מקיף ולא אלים של מה שקורה בארצנו הקשה. בדיווחים שלו תמיד יש ערך מוסף. איזו הערה שגורמת לך לחשוב. לימור הוא לא אבי בניהו שמתחבא בגופו של כתב מכובד. הוא גבר שמאפשר לך לראות שגם לו לפעמים יש ספקות ושגם הוא לא תמיד בטוח וזה בדיוק מה שגורם לי לבטוח בו.
(נרי ג'ונסון)