בפרק האחרון של "חתונה ממבט ראשון" היישירה אפרת מבט אל המצלמה והזכירה יותר מפעם אחת שהיא רוצה גבר חתיך. "ברור שחשובה לי הנראות של הבחור, דבר ראשון זה מה שאנחנו רוצות, זה החיצוני, אז הוא צריך להיות חתיך הורס". והתגובות ברשת? מהומה רבתי!
גם שירי אמרה אחרי החופה שלירן לא הטעם שלה, וברחה לדקות ארוכות לקרוואן כדי לנשום אוויר, מה שגרר זעם קדוש של הגולשים שתקפו אותה על זה ששפטה את לירן לפי מראה חיצוני וכינו אותה "שטחית", "רעה", "מגעילה", "מכוערת" ולמה בעצם?
דומה שכנשים, מצופה מאיתנו להכיל כל גבר שמזדמן לנו לפגוש. לא להסתכל בקנקן, לאהוב את האדם שמולינו לפי מי שהוא ולא לפי איך שהוא נראה. להיות האמהות הקדושות, המכילות והעדינות ששמות את הצורך בשידוך לפני הצרכים האישיים שלנו. גברים לעומת זאת מקבלים חופשי חודשי לפסול נשים לפי איך שהן נראות מבלי בכלל לתהות על אישיותן.
זה נתפס כמשהו לגיטימי, מובן אפילו. גבר? הוא הרי חייב להימשך למי שמולו. הוא חייתי, מיני, ייצרי, אם האישה לא מושכה בעיניו הוא יברח מהר מאוד ולקשר אין עתיד. לעומת זאת נשים שפוסלות בן זוג על חוסר משיכה או התאמה פיזית נתפסות כשטחיות, כרעות. הן נשפטות לחומרה וזוכות לשלל ביקורות שליליות מהסביבה. מה את פוסלת אותו על זה שאת לא נמשכת אליו? בסוף תמותי לבד עם החתולים.
כשבפרק הראשון יוגב חזר ואמר כמה שחשוב לו לקבל מישהי יפה ומושכת אף אחד לא הרים גבה - הרי ברור שגבר ירצה להיות עם אישה שהוא נמשך אליה ומקובל על כולנו שהיעדר משיכה או אישה שלא לטעמו הן סיבות לגיטימיות לפסילת הקשר.
אבל כשאפרת מדברת באופן ברור ולא מתחנחן על העובדה שהיא רוצה גבר חתיך או כששירי שופטת את לירן לפי המראה החיצוני שלו – הרשת משתגעת. כי לתפיסתינו נשים צריכות להתפשר, לנו אסור בטעות לרצות שהגבר שאיתנו לא יעשה לנו רק נעים בלב, אלא גם נעים בעין.
הגיע הזמן שנשבור את הסטנדרט הכפול והלא הוגן הזה הזה: מותר לנשים לרצות לצאת עם גבר חתיך, מותר לנו לצפות להימשך לבן הזוג שלנו ולהיכנס לזוגיות עם מישהו שעונה על הטעם שלנו. אנחנו לא צריכות להתבייש בזה. זו לא שטחיות וזה לא מפצה על אופי גרוע. זו פשוט העובדה הפשוטה שאין סיבה שנתפשר על פחות מהטוב ביותר שמגיע לנו.