הוא מביא איתו הקדמה מבטיחה של הבחור הביישן, המתוק, האמיתי, ואת מתרשמת שהנה, סוף סוף – אחד שלא משחק את המשחק. הפגישה קולחת, מבטים מצטלבים, את נוגעת בו קלות על היד, על הכתף. הוא נוגע לך ברגל. החיוך שלו מקסים אותך, ונעים לך לידו. הרגשות מציפים אותך. את רוצה במגע שלו.
הוא מלווה אותך הביתה כי הוא ג'נטלמן, ואז מבקש להיכנס. את מסכימה כי גם את מתגעגעת לליטוף, לקרבה, למגע. את מבקשת שלא תשכבו בפגישה הראשונה והוא מסכים, אבל בבית היצרים מתלהטים, החיבור חם וטוב ואת כבר לא מתביישת, את רוצה אותו איתך ואת מתמסרת. הוא עוזב למחרת בתחושת קרירות קלה, אבל הוא דואג לסמס לך בערב ולשאול לשלומך. את נרגעת, את מאושרת.
עוד בערוץ הנשים:
קובעים שוב והוא מציע להגיע אליך הביתה. מדברים ושותים, ואז הוא מציע לעבור למיטה, מוציא את הקונדום שדאג להביא מראש, ותוך כדי ההתרחשות האינטואיציה מכה בך חזק בבטן ובלב. רק לראש היא ממאנת להגיע, ואת בוחרת להתעלם, ושוכבים שוב. ואז קור עז שחודר לעצמות, חודר למיטה, מתחת לשמיכה. הוא שוכב על ידך וידיו מלטפות, הוא מסתכל עלייך במבט כלבלבי מלא רחמים ואומר לך שזה לא ילך. זו לא את זה הוא, הטיימינג לא טוב לו, יש מבחר גדול מדי והוא מבולבל. הוא גם מבקש ממך שלא תחשבי עליו רעות, הוא לא מהבחורים שדופקים וזורקים. הוא הולך.
רגע, אתה בכלל עוד לא מכיר אותי
הלב מתכווץ לך בתוך החזה, הנה זה קרה שוב. הראש מתמלא מחשבות, הטחות. השאלות הקשות חוזרות ונשנות, ואת רוצה שיחזור רק לעוד רגע נוסף כדי להגיד, כדי להבהיר - אתה עוד לא מכיר אותי. אני הייתי איתך בסערת רגשות, לא אותי פגשת.
ונפגעת. והאגו דופק לך חזק מבפנים, זורם בוורידים מהר אל הלב, ממלא כל פינה בגופך. וכל המילים שרצית להגיד לו ולא מצאת את האומץ לא נותנות לך לישון, וחנוק לך בגרון.
כמה פשוט לו לחדור אל גופך, להיכנס ולצאת, לגמור. הוא לא יכול להבין את הצד הנחדר. החדירה אל הגוף, אל עמקי הנשמה, משאירה בך חותם. סימן שאת נשארת איתו בפנים בזמן שהוא מתלבש והולך.
ואין לך למי לבוא בטענות. האחריות היא עלייך, כי את יודעת, בלי קשר אליו, שאת נתת את עצמך. את רצית להכיל, לקבל ולתת. את נסחפת בדמיונות, נתת לעצמך לרדת מהשביל. את כל החוסן שפיתחת הנחת לרגע בצד. אז תני לעצמך רגע להכיל את הפגיעות, חמלי על עצמך. את לא הקורבן פה והוא לא הנבל.
אל תערערי את ביטחונך, את חוזקך, את יופייך. שמרי נפשך מן השורף, מן החותך, שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידייך. כי את הנך מה שהנך. אמצי את רגשותייך והכילי אותם באומץ. פסעי בבטחה בדרך והובילי את עצמך למבטחים. התשובות שלך יגיעו, עוד חלק בפאזל יונח במקומו, הנסיך על החמור הלבן עוד יפציע. השקט עוד ישוב.
הלב שלכן נשבר? יש לכן סיפור טוב על דייט מהגיהנום, או סיפור על אהבת קיץ מושלמת? נשמח לקרוא! women@mako.co.il