כבר בשיחה הראשונה, אילת לבנון הייתה ממש נחמדה, מה שבעיקר הלחיץ אותי. אני יודעת שתהליך אימון אישי הוא אינטימי, עמוק ומצריך פתיחות טוטאלית מצד המתאמן, הווה אומר מואה. דמיינתי לעצמי מישהי שרגילה להיכנס לעובי הקורה הנפשית עם המטופל שיושב מולה ושלל דאגותיי נעו בין החשש שלא אצליח להיפתח לבין החשש שאפתח אולי יותר מדי. החלטתי להתייחס לזה בדיוק כמו לדייטים: אני אהיה עצמי.
זה עבד.
אילת גרמה לי להרגיש בנוח מיד, היא דובבה אותי כאשפית ובאופן כללי גרמה לי לחשוב על דברים רבים. היא הסבירה לי שאימון הוא תהליך ממוקד ומעמיק של שותפות בגובה העיניים שאמור להעצים ולאתגר אותה ואת המאומן (היי! אני בפנים! שותף זה בדיוק מה שאני מחפשת). היא הסבירה לי שמי שמגיעה אליה הם אותם אלה שחשים שיש פער בין המצוי לרצוי (תכל'ס- סיפור חייהם של הרווקים). ושהמטרה במפגשים האלה היא לסייע לאדם להבין שמשהו צריך להשתנות (בינינו, לא יודעת על מה היא מדברת. אני מושלמת ותחת הערך "כליל השלמות" במילון מונחת התמונה שלי. בארור).
האם באמת רווקי העולם זקוקים לקואצ'רית?
מכיוון שאני יסודית ופרפקציוניסטית מיסודי, גם התעמקתי במאמר שכתבה אילת על זוגיות ומצאתי שם משפט שלא יצא לי מהראש. היא כתבה: "כדי להשיג תוצאות בחיים שלנו, חשוב שתהיה התאמה בין מה שאנו אומרים ובין מה שאנו עושים". התחברתי לזה כי בדיוק בזה אני מאמינה, משתדלת ליישם ולכן אני כאן.
ובכל זאת, האם מפגש כזה באמת נחוץ לכל רווק בעולם? ובכן זה בטח לא יכול להזיק למי שמרגיש תקוע. אני חושבת שצריך מודעות עצמית גבוהה כדי לטפל בעצמך ולגרום להתקדמות ועבור מי שמתקשה- אימון אישי יכול לעזור.
יצאתי מהמפגש הזה מסוחררת קלות. בלילת מחשבות מתרוצצות בדיסוננס משוגע שנעה בין "אבל נראה לי שאני מתנהלת בסדר דווקא" לבין "אני חייבת ניתוח דחוף להחלפת אונה בדרך להתנהלות הנכונה". כל הסשן הזה והחפירות האלו בנבכי עצמי, גרמו לי להיזכר בכתבה שקראתי כמה ימים לפני, על שתי ילדות מארה"ב, בנות שש ותשע שכתבו רשימה של "30 דרישות מהחבר המושלם".
מצד אחד קומם אותי לחשוב שילדות קטנות מתעסקות ב"דרישות של חבר מושלם" בגיל כה צעיר (אגב, זאת הסיבה העיקרית שמונעת לרוב מאנשים למצוא זוגיות – לדברי אילת). מצד שני, באופן מדהים יש ברשימה הזאת כמה סעיפים שגם אני ורוב הרווקות מסביבי בנות ה-30 פלוס מסכימות לגביהם. אם כך, הבשורה הטובה היא שהקטנות האלה מבינות עניין. הבשורה הרעה היא שמסתבר שאני לא מאוד שונה מבנות שש למיניהן. מה לעזאזל? הנה הרשימה של הקטנטנות וכמה תובנות משלי .
שיהיה חמוד. חמידות לדעתי היא המקבילה לקסם אישי וזה, לגמרי קריטי. הוא לא חייב להיות חתיך וגם לא דוגמן הורס. אבל חובה שתהיה בו חמידות כובשת לב המעידה על אופיו ה...חמוד.
שיאהב הורים. חשוב מאוד. גבר ש"מפחד" ממפגש עם ההורים ועם המשפחה בשלב הנכון לכך בקשר, הוא נמושה נפולה ולא מעבר. מישהו הסביר לי לא מזמן שהוא ישמח להכיר את ההורים של בת הזוג החדשה שלו "כי בעיניו הם חלק חשוב ממנה, והוא רוצה להכיר את כל כולה." זאת חמידות!
אחד שלא גר עם ההורים. פעם יצאתי עם מישהו בן 32 שגר עם הוריו. וישן בחדר עם אחיו. הצעיר. על מיטת נוער. אני באמת צריכה להוסיף בעניין?
בעל נימוסים טובים. אם הן התכוונו לכך שלא יאכל בפה פתוח עם רעשים כאחרון הדוחים, עם הידיים כקופיף בהתקף, יטפטף זרזיף טחינה מזווית פיו בלי להרגיש, יקלל ויגרבץ כבהמת משא - אני איתן!
שיהיה אמן מוכשר. הוא לא חייב לצייר או לכתוב הוא יכול להיות גם אמן בתחום ה"לשמח אותך ולרצות לגרום לך להרגיש טוב". גם זו אמנות חשובה שלא תמיד מוערכת.
שיתלבש יפה. נכון. מכנסיים של סבא משנות ה-80 שמגיע קומפלט עם חולצה מכופתרת בריח נפטלין ונעלי התעמלות שאפילו הומלס לא ייקח זה לא הכי הכי. אין ספק שכל אחת רוצה מישהו בעל טעם. מאידך זה בהחלט דבר שיכול להשתפר עם הזמן. בעזרתנו הנשית החיננית כמובן.
שייקח אותך למקומות שווים. אם הכוונה לטיולים, לצימר מפנק או סתם לגיחה חוצת שיגרה זה תמיד דבר מבורך להשבחת הקשר בכל עת ובכל זמן.
שיאהב וירצה ילדים. חשוב מאוד. אני בת 35 ומציאותית, אין לי זמן לחכות שמישהו רק יתחיל להבשיל בעניין וירגיש שהוא ילד שלא רוצה ילד. טרן אוף בריבוע.
שיהיה לו תכשיטים יפים. Hell No.
שיידע להקשיב. מכיוון שגברים חושבים שאנחנו חופרות, קודחות, מקשקשות ומלהגות למוות על כל דבר. כדאי מאוד שמישהו יקשיב לכל זה, לא?
שלא יחטט באף. בכל אופן לא בפרהסיה אם ניתן. וגם בלי טעימות רחמנא ליצלן.
שלא ינסה לנשק בדייט הראשון. במיוחד לא אם הוא הרגע אכל משהו הכולל שום, בצל או עמבה עסיסית.
תתחתני עם מישהו שמכבד אותך. איך שתי ילדות קטנות בכלל חושבות על הסעיף החכם הזה? ברצינות, מישהו?
שיהיה חכם. אוי, כמה שאתן חכמות.
שיידע לבשל. גבר מבשל זה חלום. תחשבו על זה- יש לו את כל הנתונים הנכונים, הוא כישרוני, יודע מה הוא עושה עם הידיים ובסופו של דבר מספק אותך. החלום הרטוב בהתגלמותו.
שתהיה לו עבודה טובה. אני אסתפק בעבודה.
שיהיה תמיד שמח. לשמוע ממך. ולראות אותך. ולהיות איתך. ולכל דבר שהוא את.
שיהיה נקי. בארור! חובה. ואם יורשה לי לנצל את הבמה הזאת ולומר- גברים יקרים! תבינו שבית נקי באמת, כולל גם אפס שיערות #@&ים שלכם.
שיכבד דתות שונות. ואנשים שונים, וגזעים שונים וצבעים שונים ויצורים חיים באשר הם. חובה.
ששם המשפחה שלו לא יהיה מוזר. כל עוד שם המשפחה שלו הוא לא היטלר או בן לאדן - אין לי בעיה.
שיצחיק אותי. שיהיה ברור, אני לוקחת מצחיק על פני חתיך או עשיר בכל רגע ובכל זמן.
שיאכל אוכל בריא. צמחוני או טבעוני – הכול הולך, רק שלא תהיה לו בעיה עם כמה המבורגרים מצדי.
שיטפח את הגוף שלו. למה בדיוק התכוונו בנות השש והתשע במשפט הזה? והאם יש משהו שאני צריכה לדעת על ילדים בגיל הזה?!
שיצחצח שיניים וישתמש בחוט דנטאלי. וינקה מאחורי האוזניים. ויקצוץ שיערות עודפות מהאף. ויטפח את העור הקשה שעל המרפק השמאלי שלו. ושידאג גם לכפות הרגליים. אחר כך, שייפנה אלי כי הרשימה עוד ארוכה.
שיאהב את העבודה שלך. הן בנות שש ותשע גאונות!!! איך הן יודעות שזה חשוב?
בסופו של יום "רשימת מכולת" היא עניין מיותר. כולנו מורכבים, לכולנו יתרונות וחסרונות והדברים הם אף פעם לא כמו שהם נראים על פני השטח במבט ראשון. צריך לתת לאנשים הזדמנות, הזדמנות אמיתית. אם נתתם אותה והייתם שם באמת וזה לא קרה - זאת כבר אופרה אחרת. אני למדתי שלעתים קרובות החיים מזמנים שלל הפתעות.