כך הוא סיים את המשפט.
הבטתי בו בעיון והמשכתי להקשיב לדבריו. הוא היה באמצע מונולוג המסביר מדוע לדעתו זה סופר לגיטימי שגבר בעל ממון ונכסים יצפה מבת זוג פוטנציאלית לחתום על הסכם ממון. מבחינתו חתימה על הסכם מלבב שכזה היא הצהרת אהבה משמעותית ביותר הבאה להמחיש כוונת מניעים טהורים כאגלי טל בבוקר אביבי ולהראות קבל עם ומשפט שחלילה היא לא מעוניינת בכספו המיוחס.
תחתום לי בבקשה כאן וכאן וכאן וכאן
רצה הגורל (מסכנה שכמותי) והבחור החדש עמו אני יוצאת בחודש האחרון בעל ממון. זה ישמע לכם מוזר, אבל לא פשוט לצאת עם מישהו עתיר נכסים וכסף. ייתכן שזה החלום של כל בחורה, אבל לא שלי. אני חושבת ההיפך - יותר מדי כסף גורם לבעיות. ולראייה - השיחה הזו שהתקיימה. איך בדיוק אני אמורה להגיב לבחור ששואל אותי על הסכם ממון בשלב כזה התחלתי של קשר? הובלתי את השיחה למקום אחר ועד מהרה שכחנו מהנושא.
כשחזרתי הביתה, חשבתי שוב על צמד המילים הזה ומשמעותו. הנה בחור שעומד מולי ומבהיר שהוא יצפה מבת זוגו לחתום על הסכם שכזה, והדרישה הזו מובנת מאליה לכלל העולם. לא יכולתי שלא לתהות האם הוא, או כל גבר אחר, היה מוכן לחתום על הסכם רשמי, רציני ומכובד בנושאים אחרים החשובים לאישה בשלב שלפני איחוד כוחות והמשך חיים משותף? במקרה הכינותי מראש כמה רעיונות להסכים כאלה, שהייתי שמחה להחתים עליהם את הגבר שלי.
הסכם ריקבון
הסכם בו הגבר מתחייב על כך שהקשר לעולם לא יגיע למחוזות הריקבון המתקדם, הווה אומר, הגבר מתחייב מראש להשקיע, להתאמץ, להשתדל, להקדיש זמן ומשאבים, לטרוח ולעמול על מנת לספק לאישה המקסימה שלצדו שמחה, התרגשות, התלהבות ובאופן כללי חיים מלאי עניין.
אין הכוונה ללו"ז שבועי הכולל קפיצות בנג'י, צלילה עם כרישים ושופינג בכיכר המדינה, אלא לדברים הקטנים שהם-הם מגדלור האור הקטן בחיים מלאי שיגרע. גבר יקר, אוץ רוץ כבר עכשיו ומהר לרכוש את חבילת המחוות הסימבוליות המיוחדת שלנו, הכוללת דיל ובו שובר למסעדה חביבה, שובר למתנה קטנטנה ואת שובר הבונוס הפופולרי שלנו צימר נאה בארץ ניכר (צפונה מחיפה נחשב כבר חו"ל, לא?).
הסכם עילפון
אחרי עוד יום עבודה מלבב בתפקיד בו את ממצה את מירב הפוטנציאל שלך, מרוויחה משכורת עתק ובאופן כללי משאירה חותם בעולם המבוגרים חזרת הביתה, אספת את הילדים מהגנים, בישלת להם ארוחת צהריים, עשית סלטות באוויר על מנת שיואילו בטובם לאכול אותה, הספקת לקחת אותם לגן שעשועים, חוג מקרמה והאכלת יונים ברחבה שבמרכז העיר שלכם, חזרת איתם הביתה, קיווית שהם כבר מספיק עייפים בכדי להיות מעוניינים לאכול, להתקלח ולהיכנס לישון, הבנת שאת טועה, הכנת ארוחת ערב תוך כדי הפסקות חוזרות ונשנות על מנת להפריד ביניהם בזמן מריבה על עוד כדור/בובה/חלון/בלון/דאון/דגלון, הבנת שכבר לא באמת אכפת לך אם הם יעקרו זה לזה איזו עין, חזרת להכנת ארוחת הערב, חשבת על זה שוב וחזרת בך כי למי יש כוח לכל הדם הזה עכשיו, חזרת אליהם, הצלחת לגרום להם לאכול ביצה, אבל רק את הלבן כי על הצהוב אין מה לדבר בכלל, התחננת בפניהם שיכנסו למקלחת, שמעת כמה שהם שונאים להתקלח, רדפת אחריהם בכל הבית, הצלחת לתפוס אחד מהם ולסחוב אותו בשערות לעבר חדר הרחצה תוך כדי המצאת סיפור מרגש על דרקון ונסיכה, גילית שהצלחת יותר מדי במשימה שלך כי עכשיו גם הילד השני מתלהב ולא מוכן להמתין לתורו במקלחת, הכנסת את שניהם יחד למקלחת משותפת, נרטבת כולך, ייבשת, הלבשת והכנת את המתוקים שלך לשינה, סיפרת סיפור, עברת ממיטה למיטה כשכל מה שאת רוצה זה להגיע לארץ המובטחת - המיטה הפרטית שלך, הצלחת במשימת ההרדמה, יצאת מהחדר, נכנסת לסלון - וגילית שבאיזה שהוא שלב הגבר שלך חזר מהעבודה.
את עומדת שם בבגדים רטובים, שיער מהוהה, לק מתקלף ומבט של כלב מוכה שחין בעיניים וקולטת שהוא שוכב על הספה. ישן. עמוק. מאוד. שלא נאמר במצב של עילפון מתקדם.
הסכם העילפון יכפה על הגבר לחזור הביתה מעט יותר מוקדם' על מנת להיות שותף מלא לעונג הצרוף שבהכנת הילדים לשינה. במידה והאישה תמצא אותו במצב העילפון המתקדם, יאפשר לה ההסכם לנקום, לנטור ולגרום לו לשלם. וכן, אתם יודעים היטב במה.
הסכם שיחון
הסכם קריטי שיכול לתרום המון לשלום הבית שלכם. ההסכם יבהיר לגבר שכל מה שנשים רוצות הוא לשוחח על כל דבר. בכל זמן. תמיד.
אתם נוסעים ברכב וברקע מתנגן שיר שקט, רומנטי וקורע לב, והאישה שלצדך פתאום מתחפרת בעצמה תוך כדי בהייה בחלון הרכב בעודה משחקת אותה מביטה כביכול על הנוף המופלא של קירות המנהרה שלתוכה בדיוק נכנסתם? שים יד בוטחת על ברכה ואמור לה בגבריות שקטה, רגישה ומתפרצת, "מאמי, מה קרה? מה זה מזכיר לך? רוצה לדבר על זה? שוחי עמי".
היא נעלבה ממך? במצב כזה עליך לדעת שזה הזמן לשבת דקה עם עצמך, לעצום את העיניים, ללחוש לעצמך מנטרה מרגיעה ומחזקת כל שהיא ולקום חדור מטרה על מנת לפייס את האישה שלך. קח בחשבון שתצטרך לעשות כל מה שצריך על מנת להעלות שוב חיוך על פניה. אין לך מה לדאוג, בסך הכל מדובר על מעט דיבור, ליהוג קל, קורטוב קדיחה וקמצוץ חפירה. נו, הסעיף הזה שחתמת עליו - לשוח. ושים לב: בחיים, אבל בחיים, אל תאמר לה שהיא חופרת. בחיים אל תגלגל את עיניך השמיימה בהפגנת לאות ומיצוי. בחיים אל תצא מנקודת הנחה שיעבור לה. זה לא. זה רק יגדל, יכפיל וישלש ממדים, ובסוף יתפוצץ לך בפרצוף.
אז נכון, ההסכמים הנלווים פיקטיביים לחלוטין. אבל מי יודע? אולי אם זוגות היו מחויבים יותר להצלחת הזוגיות והנישואים בימינו, ולפני מיסוד הקשר היו חותמים לא רק על הסכם ממון – אלא על הסכמים נוספים המתארים בפרוטרוט את הציפיות של כל אחד מהצדדים מהצד השני – אולי דברים היו נראים מעט טוב יותר? אחרי הכל, חתונת כסף/זהב היא לא מילה גסה, להיפך.
* דבורי ויינר היא בעלת הבלוג beerburim