דבורי ויינר חגגה יום הולדת 35 והשנה היא מתכוונת למצוא את האחד שלה. שיהיה חתיך כמו מייקל סקופילד, חכם כמו איינשטיין, בשלן כמו שגב משה ומפנק כמו שמיכת פליז נעימה. לחילופין, שיהיה פשוט נשמה טובה. אנחנו כבר התאהבנו בה, עכשיו תורכם
גרה בתל אביב אבל הכי לא תל אביבית | צילום:
צילום ביתי
נעים מאוד, דבורי.
איך? דבורי. איך?? דבורי. כמו דבורה רק עם י' בסוף. ד-ב-ו-ר-י. כן כן, הורי היקרים שיבדלו לחיים ארוכים ולשלום קראו לי על שם סבתא של אבא שלי. לא קל אבל מה לעשות, אף אחד לא מושלם.
בת 35, רווקה.
לא, אין לי להקת חתולים בבית. כן, אני ממש בסדר עם זה. וכן, אני יודעת שהגיע הזמן. אני גם יודעת שתחושו צורך לומר לי "מה בחורה כמוך עושה לבד?", או "למה את לא מזדרזת?" והחביב עליי מכל: "נו...יש חדש?" אז כן, לפעמים יש חדש. ולפעמים כבר לא. אבל שמחה לבשר שב- 95% מהזמן אני רווקה שמחה וטובת לבב. הבעיה היא עם 5 האחוזים הנותרים.
גרה בתל אביב.
שימו לב שלא כתבתי "תל אביבית", שכן אין צמד מילים מתועב ושנוא עלי יותר מזה. ולכן, נבחר נוסח מעודן ונעים יותר שמתאר בסך הכל את עיר מגוריי ולא את אופיי האורבני, הנהנתני והבלייני כביכול. אני ממש לא ה"תל אביבית" המצויה אבל בהחלט קרועה על העיר הזאת. כן, אני יודעת שרבים לא מצליחים להבין ולהזדהות עם פרץ האהבה הזה. אני מניחה שצריך פשוט לגור בה, רצוי חמש דקות מהים, כדי להבין על מה כל המהומה.כל מה שאומרים על העיר הזאת שאין למצוא בה חנייה או לחלופין גבר רציני - זה נכון. זה נשמע שאני מגזימה, אני לא. לא מאוד.
קצת עליי.
אני חולת מוזיקה, חושבת שטיולים בעולם זו (ה)סיבה לחיות עבורה. מאוהבת באופן קשה באחיינים המושלמים שלי ומאמינה במשפחה כערך עליון. סובלת מתסמונת טורט קשה של כנות, מתעבת בננות, רואה ריאליטי וקוראת דברים קלילים כמו המינגווי לצד ביוגרפיות כבדות. חולת חדשות, מצלמת המון, חופרת דברי הלצה משעשעים (לדעתי, כן?) בפייסבוק שלי, כותבת את Beerburim - בלוג חתיך משלי, קרועה על בן כספית, בן דרור ימיני ושלל כתבים פוליטיים, משתינה סדרתית (מה אני אעשה? כל הזמן יש לי!) חובבת סטייקים, המבורגרים, סושי, סופגניות פחמימות באופן כללי. נקייה עד מאוד, מתה על הופעות, מתפעלת קשות מאנשים שיודעים לשיר/לרקוד/לצייר ממש טוב, צינית וקשוחה מבחוץ אבל חמאה נימוחה באופן פתטי מבפנים.
למה בעצם אני פה?
מחפשת אהבה ללא תנאים. מאמינה שיש כזאת | צילום:
צילום ביתי
כי עדיין לא מצאתי את ה-אחד. למרות שבתמימותי חשבתי כמה פעמים שכן אבל הסתבר לי שלא. אני כאן כי אני מאחלת לעצמי את כל החבילה השלמה ובהכרח בסדר הזה: זוגיות-חתונה-ילדים ומשפחה. כי לא טוב היות האדם לבדו וזה, למרות שזה דווקא כיף רוב הזמן. כי אחרי שנים של מערכות יחסים ארוכות ועוד כמה שנים של רווקות מבחירה - הגעתי למקום הבשל והמתגעגע לאהבה. כי תכלס הגעתי אליו כבר מזמן אבל בדרך היו כמה שאכזבו. כי למרות ניסיונות לא מעטים, חוויות שונות ומוזרות, דייטים מהנים, דייטים הזויים, מערכות יחסים מתעתעות ואכזבות אין ספור עדיין יש בי את האופטימיות הזו. כי אני רוצה להוכיח לעצמי ולכל החברות הרווקות והמיואשות קמעה שלי שעוד לא אבדה תקוותנו, שלא כולם לא-רציניים או לא-ממש-שפויים בדעתם, שהקסם הזה עוד קורה. שיש תקווה לאהבה. כי אני רוצה לשמח את ההורים המדהימים שלי, שמכירים את כל מה שעברתי ואת כל הסיפורים וכבר לא יודעים את הלב של מי לאשפז קודם, את שלהם או את שלי. כי אני רוצה להכיר כבר את בעלי ולא סתם עוד אחד. כי אני רוצה למצוא אהבה.
מה אני מחפשת:
ביקום מקביל, חלומי ומופתי: אחד שייראה כמו מייקל סקופילד מ"נמלטים", שיהיה חכם כמו אלברט איינשטיין, שיבשל כמו שגב משה ושיחבק כמו שמיכת פליז נעימה. ביקום המציאותי, הריאלי והממשי: נשמה טובה.
תכלס זה לא משנה איך הוא נראה, כמה כסף יש לו, במה הוא עובד או איפה הוא גר. גם לא רלוונטי באיזו מכונית הוא נוהג או מה הוא לובש. מה שמשנה זאת המהות. פנימיות. איכות. תכונות. סגולות. אופי. טבע. גרעין. מרכז. לב. תמצית. יסוד. בסיס.
לא ניתמם. ברור שמראה, משיכה וכו' אלו פרמטרים חשובים. גם לי. ברור שגם דברים אלו חייבים להיות, לקרות. אני פשוט משתדלת לתעדף אותם יותר מאחור. אני מחפשת מישהו עם ערכים, זיקה לדת, אהבה למסורת. מאמינה בקלישאת ה"אהבה ללא תנאים". מאמינה בלשים את אושרו ורווחתו של האחר לפני האושר והרווחה של עצמו. בדיוק כמו באהבה הזאת של פעם, כי אני סבורה שאהבה ללא תנאי זה לא משהו שניתן ללמוד. אהבה ללא תנאי זה הבסיס ממנו אתה מגיע, זה פשוט מי שאתה.
אהבה ללא תנאי משנה את העולם. את העולם שלך. אני רוצה לשנות את שלי.
חששות.
אני מתכוונת לבוא בראש פתוח ולהעז | צילום:
צילום: רוני פרל. איפור: יערית אליהו
תשמעו, זה מפחיד. מפחיד להחליט להיחשף ככה. מפחיד לשים את כל הקלפים על השולחן. גם עם עצמי וגם מול כל העולם. מפחיד לחשוב על הרמת הגבות, על ההערות, על הטוקבקים המתלהמים ועל הלחשושים שאולי יהיו. מפחיד לחשוב מה יחשבו מקורביי. טוב, אולי אלה פחות מפחידים אותי. אחרי הכול הם מכירים אותי. אבל מפחידה אותי יותר המחשבה על כל אותם אנשים רחוקים יותר והאנשים הזרים שימהרו לשפוט ולתלות אותי בכיכר העיר. מפחיד לחשוב שמה שאני אכתוב פה לא יעניין אף אחד. מפחיד לחשוב שזה יעניין את כולם. הכל מפחיד. מזל שיש לי (מטאפורית) ביצים.
המטרה.
_OBJממחר, אני מתחילה בעבודה הרצינית למען המטרה. כל התכלית היא לנסות כל דרך ראויה שממליצים לי עליה על מנת להכיר את בעלי-לעתיד-כפרה-עליו. בכל שבוע אכתוב כאן על משימה חדשה שאליה נשלחתי באדיבות ל' העורכת, המשמשת כמפקדת המשימה החשובה. היא לא תשאל אם בא לי או אם מתאים לי, היא פשוט תודיע לי לאן ומה אני הולכת לעשות.
אני מתכוונת לבוא בראש פתוח, להסתכן, לנסות גם דברים שפסלתי בעבר, להעז, להתלכלך, להזיע, להרהיב עוז, לבדוק, לבחון, לטעום, להרגיש, לחקור, להשתדל, להתאמץ ובעיקר להיות אמיצה ולפתוח את הלב ולתת את הנשמה. ולכתוב לכם על זה כמובן. בהצלחה לי. שאלוהים יעזור לי. ואולי גם אתם.
"רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע". אלברט איינשטיין.
