אין לך סבלנות ואת רוצה לקרוא הכל עכשיו? את יכולה לרכוש את הספר המלא ב-5 שקלים
פרק 5: קייסי
השעה שתיים בלילה ואני מתעוררת בבהלה מחלום, שבו אנשים במסכות בד ובחלוקים לבנים פולשים אל הבית ומפרידים אותי מסופי ומאית'ן.
אני ממהרת לחדרה של סופי, מקווה שאמצא אותה שם, שאלטף אותה ואצליח להירגע, אבל הבהלה שלי מתעצמת כשאני מביטה על מיטתה הריקה.
הוא לא עשה את זה! הוא לא הלך ולקח אותה איתו! הלב שלי פועם בחוזקה. אני נושמת נשימה עמוקה וממהרת אל חדרו של אית'ן.
"בבקשה, אית'ן, אל תעשה לי את זה..." אני ממלמלת כשאני מבחינה במיטה הריקה.
אני רצה אל הסלון ונעצרת בבת אחת בזמן שהלב שלי כמו מחסיר פעימה נוכח המחזה שנגלה לפניי; אית'ן שוכב על הספה בתחתוני בוקסר בלבד כשעל חזהו הרחב ישנה סופי הקטנה.
אני מתקרבת בצעדים מהוססים, משתדלת שלא להעיר אותם. למה הוא חייב להיות יפה כל־כך? למה אני לא יכולה לשנוא אותו? מגיע לו שאשנא אותו! מגיע לו שאקח כרית ואחנוק אותו! אז למה כל מה שאני רוצה לעשות כרגע הוא לרכון ולנשק אותו? ידי כמו נשלחת מאליה ומסיטה קווצת שיער מעל מצחו. אני מביטה בהם, ישנים יחד, והלב שלי כמעט עולה על גדותיו. איך אפשר לאהוב מישהו ולשנוא אותו באותו זמן. אני מצמידה במהירות את ידי אל החזה שלי כשאית'ן מתחיל להתעורר. אני מנסה להתרחק לפני שהוא יפקח את עיניו ויבין כי צפיתי בו ישן, אך לרגליים שלי יש רצון משלהן והן לא נשמעות לי.
"היי," האגמים הכחולים נחשפים מול עיניי. הוא בוהה בי במשך כמה שניות, מצפה שאשיב לו, אבל נתקל רק בשתיקה. אית'ן מושיט את ידו אל זרועי החשופה והעור שלי, שזוכר את מגעו, מצטמרר.
סופי מרימה את ראשה הקטן ומשפשפת את אפה בחזהו, ואני לא יכולה לעצור את החיוך שמתפשט על פניי.
"אקח אותה בחזרה למיטה." הוא מתיישב בזהירות, תומך בגבה של סופי ונושא אותה אל חדר השינה.
"חשבת שברחתי איתה, נכון?" הוא מניח את סופי במיטתה ומסתובב אליי, משלב את זרועותיו על חזהו. אני לא מצליחה להוריד את עיניי מהקעקוע המעטר את לוח ליבו, מהדיו שצרב על עורו כשהציע לי נישואים. אני מביטה בשתי הטבעות שמשתלבות זו בזו ועליהן כתובים שמותינו. מעל לטבעות, באותיות מסולסלות, כתובות המילים שלא משנה כמה פעמים אקרא אותן, הן עדיין יגרמו לליבי להחסיר פעימה: הלב שלי שייך לך, האם תיתני לי את שלך?
מתחת לקעקוע המעוטר בוורדים, ממש מעל ליבו, כתוב באותיות קטנות: המקום של קייס.
"זה עדיין בתוקף, את יודעת." עיניי מזנקות אליו וליבי מנתר בין צלעותיי.
עוד לפני שאני מצליחה לעצור את עצמי, אצבעותיי נשלחות אל המילים 'המקום של קייס'.
"מה קרה לנו, קייס?" אני מושכת את ידי כאילו נכוויתי, שומעת את התחינה בקולו וליבי מתכווץ. הייתי אומרת לו ש'היא' זה בדיוק מה שקרה לנו, אבל אני בטוחה שזה לא מה שהוא רוצה לשמוע, שלא לזה התכוון כששאל.
"את חסרה לי," הוא פולט בנשיפה והכאב בליבי מתעצם. שלא יגיד לי את המילים האלה, אני מעדיפה שיהיה עוקצני וחסר רגישות, כי רק כך אני מצליחה להצדיק את מה שאני מרגישה, את הכעס ואת העלבון, אבל כשהוא מדבר כך ומביט בי באותן עיניים יפות ועצובות, אני מתקשה לזכור כמה פגע בי. ואסור לי לשכוח!
אית'ן ריסק לי את הלב. נתתי לו הכול והוא פשוט הרס אותי. אז למה, לעזאזל, אני רוצה אותו כל־כך? הוא עומד כאן לפניי, חזהו החשוף עולה ויורד ועיניו הכחולות מתחננות שאגאל אותו מייסוריו, שאסלח לו, אבל אני לא יכולה. אני לא אתן לו לפגוע בי שוב. אם אחרי כל מה שעברנו יחד הוא יכול היה לגעת במישהי אחרת, אז אסור לי לפתוח שוב את הלב שלי בפניו. אני לא אתן לזה לקרות, כי בפעם הבאה אני לא אעמוד בזה, אני בטוחה.
"בבקשה, תגידי משהו." הוא שולח את ידו אל פניי, אך אני נרתעת ממנו שוב.
"לילה טוב." אני נועצת בו את עיניי, מתאמצת לעצור את הדמעות. שילך, אני לא רוצה שהוא יראה אותי בוכה.
"קייס... אני..."
"לילה טוב, אית'ן," אני אומרת שוב ומפנה לו את גבי, מחכה שיתרחק ורק אז מאפשרת לדמעות לשטוף את פניי.
הרומן "אהבה בבידוד" יעלה בלעדית במאקו, בכל יום פרק אחד. אין לך סבלנות ואת רוצה לקרוא הכל עכשיו? את יכולה לרכוש את הספר המלא ב-5 שקלים