בעידן שלנו מעטים הם הקשרים שמסתיימים ב"והם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה". בדרך לנחלה תיאלצו לעבור הרבה קשרים פחות משמעותיים עד שתגיעו לאחד (או לאחת) שלכן. אז אספתי עבורכן חיתוכים וסיומי קשרים שחוויתי בעצמי, בין אם ביוזמתי ובין אם ביוזמת הצד השני.
"נהג, תעצור לי את הזוגיות"
לפני כשש שנים יצאתי עם בחור לאחר שסיימתי מערכת יחסים ארוכה. הוא חיזר והשקיע, אז החלטתי לתת לו צ'אנס. אחרי ארבעה דייטים הבנתי שלמרות שהוא בחור מקסים ומוצלח, משהו לא עובד. אולי היתה זו ההשוואה לקשר הקודם, אולי זה היה הוא ואולי פשוט לא הייתי שם.
האסימון נפל בדייט האחרון שלנו. עלינו על מונית שירות, התיישבנו אחד מאחורי השנייה (כי הספסל האחורי היה תפוס) והוא לא הפסיק לדבר. ניצלתי את העובדה שאני לא יושבת בסמוך אליו, וכשהתקרבנו לבית שלי אמרתי לנהג לעצור, ולבחור אמרתי שזה נגמר. ירדתי ממונית השירות שעשתה לי שירות נהדר בכל מה שקשור לסיום קשר בצורה פחדנית. כן, לא מדובר ברגע מזהיר שלי, אבל ייאמר לזכותי שהייתי ממש צעירה וחששתי לפגוע בבן אדם, כך שלא ידעתי איך לסיים את הקשר. אופס.
למי זה מתאים? לאנשים ביישנים שנמנעים מקשר עין או מקשרים חברתיים, לאנשים שהמוטו שלהם הוא "לא נעים לי" ולתיכוניסטים.
מתי זה לגיטימי? בקשר קצר וקליל, ברמת העד 3 דייטים ולפני מעורבות אינטימית.
מתי זה מעליב? אחרי קשר ממושך.
המנוי אינו זמין
היעלמות, או כמו שאומרים בניכר ghosting, היא הדרך הכי נוראית לסיים קשר, אבל זה קורה. יצאתי עם מישהו, היה מגניב, חשבתי שזה לגמרי קורה, ואז הוא נעלם, התנדף. שלחתי הודעה, הוא לא ענה, והפסקתי לרדוף אחריו. בעת כתיבת שורות אלה, מתוודה בפניי בן זוגי, עומר, שזו הדרך היחידה בה אי פעם סיים קשר בחייו. אני מזועזעת, והטור הזה הוא הזדמנות לספר לו שכדאי לו מאוד לא לנסות את המהלך הזה עלי. סליחה בייב.
למי זה מתאים? לפחדנים, לאנשים שחוששים מעימותים ולדושבגס.
מתי זה לגיטימי? לעולם לא. מדובר במהלך מעצבן, מעליב ומזלזל. מה גם שאתם משאירים את האדם בצד השני אובד עצות, אין לו מושג אם הקשר נגמר או ממשיך, מה הוא עשה לא בסדר? למה זה נקטע? ואיך הוא יכול לקחת מזה שיעור למערכות יחסים הבאות שלו.
מתי זה מעליב? תמיד.
זה לא אני, זה לגמרי אתה
אני תמיד בעד כנות, גם אם לפעמים היא ממש קשה, מה גם שהקלישאה השחוקה "זה לא אתה, זה אני" היא במרבית המקרים שקרית ולא הוגנת. אז יצא לי לא פעם ולא פעמיים להגיד לבחור "סלח לי אבל זו לא אני - זה לגמרי, לגמרי אתה". היה מקרה אחד שבו בחור התעקש להבין למה זה נגמר, בעוד אני ניסיתי להימנע מפגיעה ברגשותיו באמצעות תשובות עדינות כמו "אנחנו לא מתאימים, אין חיבור וזה לא יעבוד" אבל הבחור לא ויתר עד שנאלצתי להגיד לו שזה נגמר כי הוא לא מישהו אחר, אלא הוא.
למי זה מתאים? לאנשים כנים שלא מרגישים צורך לצפות פרידה בסוכר, לנשים שכבר יצאו עם גבר או שניים, יודעות בדיוק מה הן צריכות ומה הן מחפשות ולא מוכנות להתפשר.
מתי זה לגיטימי? בתחילת מערכת יחסים, כשאת מבינה שהפרטנר שלך פשוט לא מתאים לך.
מתי זה מעליב? אחרי זוגיות ממושכת. אם חיית עם מישהו שנה פלוס, אין זו אופציה להטיל עליו את כל האשמה באומרך "זה רק אתה, אני ניסיתי הכל, ביי".
אופס, אני תפוס
מדובר במקרה קשה שלצערי קרה גם לי וגם לנשים וגברים סביבי. מדובר בבחורים חסרי לב שמסתובבים בקרבנו. אתם תצאו לדייט במקום נחמד, הוא אפילו יבוא לאסוף אותך, אתם תדברו בטלפון ותמשיכו להיפגש. בהמשך אפילו תזכי להכיר חלק מהחברים שלו, ולפתע תגלי שיש לו בכלל בת זוג. הסיפור הכי הזוי שיצא לי לשמוע בנושא היה של ידיד טוב שיצא עם בחור, ולאחר שבוע יצא עם בחור אחר, רק כדי לגלות שהם בכלל זוג. אלוהים ישמור.
למי זה מתאים? לזוגות במערכת יחסים פתוחה ומוסכמת על שני הצדדים! (לא להפוך מישהו לפילגש מבלי שהוא מודע, שהרי כנות זה שם המשחק) ולנוכלים.
מתי זה לגיטימי? אך ורק במצב של מודעות וכנות, כי בחייאת, רגשות של בני אדם זה לא משחק.
מתי זה מעליב? כשאתם משקרים. איכס.