פרחים, שוקולד, שינה בתנוחה כפיות - אם נישאל מהי רומנטיקה עבורנו, סביר להניח שאלו יהיו המחשבות הראשונות שלנו בנושא, וזה כמובן אם אנחנו לא במצב רוח ממש גרוע או בדיוק אחרי פרידה קשה. לעומת זאת, אם נשאל חוקרים מתחום הביולוגיה מהי רומנטיקה עבורם כנראה ששמו של ההורמון אוקסיטוצין, אשר זכה לכינוי "סם האהבה", יוזכר לפחות פעם אחת בשיחה.
כן חברות, האהבה הרומנטית שכולנו חולמות עליה מגיל צעיר היא בסך הכל הורמון שמשתחרר אצלנו בגוף בזמן שאנחנו נוגעות, מתחבקות וכמובן גומרות, כדי לעזור להביא לרגשות של יציבות ואמון בנינו לבין בין הפרטנר שלנו. עם זאת, מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת הביולוגי "הורמונים והתנהגות" מוקדם יותר השנה, מגלה כי אותו "סם האהבה" משתחרר אצלנו בגוף גם במצבים הרבה פחות רומנטיים - דווקא כשהיחסים שלנו מתחילים להתקלקל.
"הרעיון מאחורי השערת המחקר הייתה ששחרור אוקסיטוצין בגוף נועד כדי להגביר את תשומת הלב והמוטיבציה ליחסים הרומנטיים, גם כשהם היו רציניים אך גם כשהם היו מאויימים", טען פרופסור סטיבן פנגסטד, פרופסור לפסיכולוגיה ואחד מכותבי המחקר בהצהרה שיצאה בסמוך לפרסום תוצאות המחקר. משמעות הדבר היא שבאופן מבלבל למדי, נראה שהמוח מעודד אתכן לעשות בדיוק את מה שהחברות הכי טובות שלכן אומרות לכן לא לעשות ברגעי משבר. כלומר, דווקא כאשר זה נראה שהיחסים נמצאים במשבר שאולי עשוי להביא לסיומו צריך לאהוב עוד יותר את בן הזוג ולהגדיל את המעורבות האישית וההשקעה בקשר.
המוח מאותת שאנחנו מאוהבות - בדיוק כשאנחנו במשבר
במסגרת המחקר ועל מנת להבין טוב יותר את תפקידו של הורמון האוקסיטוצין בגוף, החוקרים בדקו את המדדים שלו בגוף ב75 זוגות אמריקאיים ו-148 נורווגים נוספים שהיו במערכות יחסים. משתתפי המחקר התבקשו לחשוב על בן או בת הזו שלהם וכיצד הם רוצים שהפרטנר שלהם יתחבר אליהם באופן רומנטי. החוקרים מדדו את רמות האוקסיטוצין בדמם של המשתתפים לפני ואחרי שהתבקשו לחשוב על חיי האהבה שלהם. בצורה גורפת, כל האנשים הראו רמות גבוהות של ההורמון כאשר הם חשו השקעה ומעורבות אישית חזקה במערכות היחסים שלהם. במקביל, החוקרים גם מצאו רמת אוקסיטוצין גבוהה גם אצל נחקרים שהאמינו שרמת המעורבות וההשקעה שלהם בקשר הרומנטי היא גדולה יותר מאשר של הפרטנר שלהם.
מסקנות המחקר מציעות שבמקרים רבים "הורמון האהבה" משמש דווקא בתור "הורמון המשבר", כלומר, הורמון שאמור לעזור לשני בני הזוג להתגבר על המכשולים במערכת היחסים שלהם, למרות שהאהבה כנראה לא בשיאה. העובדה שהמוח שלנו מאותת לנו לאהוב יותר דווקא את אלו שאנו חוששים שהולכים לעזוב אותנו כל רגע, יכולה להסביר גם למה אנחנו נתקעות דווקא על מערכות יחסים כושלות ועל הבחורים האדישים שלא ממש נותנים לנו ביטחון במערכת היחסים שלנו איתם. עם זאת, יש גם חדשות טובות – ממצאי המחקר מראים שאם אנחנו ממש בטוחים שמערכת היחסים שלנו היא בלתי ניתנת להצלה, ההורמון כמעט ואינו משתחרר בגוף, מה שאומר שיש לנו עוד תקווה.
אגב, לטענת החוקרים, השחרור של ההורמון אולי אינו אידיאלי עבור בני זוג שמערכת היחסים שלהם שוקעת מהר יותר מהטיטאניק, אבל מדובר בתגובה טבעית שיכולה להועיל במערכות יחסים אנושיות אחרות, כמו למשל הקשר שבין אימהות וילדיהם. במקרים כאלו, זה יכול לאפשר לאימא להראות את אהבתה לילדיה, גם כשהיא מרגישה שהם מתרחקים או דוחים אותה.