להנות מכל רגע, גם בלי להתפרע | צילום:
mako
לצד אנשים שאומרים לי, "כל הכבוד, את מעוררת השראה", יש אנשים אחרים שאומרים דווקא שאני "מעוררת דאגה". כששאלתי פעם מה מדאיג במצבי, נעניתי: "העובדה שאת מתעסקת כל כך הרבה עם אוכל ובריאות. זה נראה קצת אובססיבי".
אני מודה: אני מתעסקת בזה הרבה. עשיתי שינוי בחיי וכמו כל שינוי, גם כאן יש זמן הסתגלות. יש את ההרגלים הישנים, הזכרונות שחלקם נעימים, ועדיין לפעמים בא לחזור לאותו מקום מוכר. בבסיסי, אני רחוקה מאוד מאורח חיים בריא, אבל הבנתי שזו הדרך הנכונה לחיות את החיים, וזו הדרך שגורמת לי אושר. ובואו נהיה כנים, רובנו מתעסקים בנושא הבריאות והמשקל. אם אני אובססיבית במשהו, זה דווקא ברצון העז שיש לי לעזור לאנשים נוספים להגיע למקום אליו אני הגעתי, כי אני מבינה ללבם ולקיבתם ורוצה לתת להם את התקווה ששינוי הוא אפשרי.
לשמור על המסגרת מחוץ למסגרת
אז לכל המודאגים, היו רגועים: אני חיה חיים מלאים ועשירים ומשתדלת להתפתח ולגדול, רק לא במידת המכנסיים. ואחת הדרכים לבלות וליהנות זה לשמור על המסגרת גם מחוץ למסגרת.
כשיש מסגרת ברורה, מוצאים את החופש בתוך המסגרת. לכן, כשאני אוכלת מחוץ לבית, אם במסעדה או בבילוי עם חברים, אני לא מרגישה צורך לשבור את הכלים ולהתפרע. הנה כמה כללים שאני שומרת עליהם, ומקווה שיעזרו גם לכם.
1. יודעים בדיוק מה יש במנה: לפני שאני מזמינה מנה מסוימת בחוץ, אני מבררת בדיוק מה יש במנה ומה שלא נראה לי, אני מבקשת להוריד או שיגישו בצד. למשל, חשוב לדעת שסלט הוא לא מילה נרדפת להורדה במשקל. בסלט לעתים יש שמן, אגוזים שהם בריאים אך עתירי שומן, גבינה שמנה, קרוטונים או בטטה מטוגנת. אז למרות החסה והמלפפון, הסלט הזה יכול להגיע גם ל-700 קלוריות בקלות.
לכן, אני קוראת בעיון את הרכיבים ומבקשת בנפרד את הרוטב, ואם הגבינה שמנה אני מבקשת להחליף אותה. הדברים הקטנים עושים את ההבדל הגדול.
2. נפטרים מסלסילת הלחם: אני תמיד מבקשת שיקחו את הסלסלה מהשולחן בתחילת הארוחה, או שיביאו אותה עם המנה. כך לפחות אוכל לאכול ממנו פחות. כאשר רק הלחם מונח על השולחן הריק אנו אוכלים יותר, מורחים חמאה וככה, בהיסח הדעת, אכלנו באיזור ה-200-300 קלוריות לפני שהגיעה המנה העיקרית.
ואם כבר לחם, אז רק לחם מחיטה מלאה או שיפון. בלי לחם לבן, ובטח בלי פוקצ'ות.
3. שתייה חמה לפני האוכל: בחורף אני מזמינה מים חמים עם נענע לפני הארוחה. גם נעים בבטן, וגם גורם לי לאכול פחות.
4. ירקות כתוספת: כשיש במנה העיקרית תוספת של ירקות, תמיד אשאל איך הם עשויים, ואעדיף ירק אפוי או מבושל ללא תוספות של שמן. גם את מנות הבשר או הדג אני מעדיפה בגריל ובשום אופן לא בטיגון.
5. לאכול לאט: לאכול בנחת וללעוס לאט זה נכון תמיד, ועוד יותר - כשאוכלים בחוץ.
6. מפית על הצלחת: כשאני מסיימת לאכול, אני מנגבת את הפה והידיים עם מפית ומניחה אותה על הצלחת כך שברור שלא אמשיך לנשנש, או שאני מבקשת מהמלצרית לפנות את הצלחת.
7. חולקים בקינוח: על קינוחים אני מעדיפה לוותר, אך אם ממש ממש בא לי - תמיד אחלוק אותו עם עוד משהו.
אם אתם שואלים את עצמכם "איך אפשר ליהנות ככה", חשוב לי להדגיש: אני נהנית היום הרבה יותר מבעבר, שכן אני לא מסיימת ארוחה בתחושת כבדות, נעים לי וטעים לי. עם קצת מחשבה ותשומת לב, אני מסיימת את הארוחה בקלילות , שומרת על ההישגים, וזוכרת: לרדת 30 קילו זה מאוד קשה, ולהעלות אותם - הכי קל בעולם. אז תגידו לי אתם: הבחירה לא ברורה?
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן