ירקות בתור כיבוד? מה, את מתקמצנת על האורחים?

"מה זה משנה מה חושבים עלייך, כל עוד את עושה את הבחירה הנכונה והבריאה בעבורך ובעבור משפחתך?" | צילום: mako

לפניכם שתי דוגמאות קלאסיות מתוך ים של דוגמאות ממצבים שבהם הפחד ממה יחשבו עלינו מונע מאיתנו לעשות שינויים, גם אם מדובר בשינויים טובים עבורנו ועבור משפחתנו.

דוגמה 1: באחת מההרצאות שלי השבוע פנתה אליי אישה בקהל. כך התנהלה השיחה:

אישה בקהל: אני מבינה שכדאי להחזיק בבית דברים בריאים, אבל מה לעשות כשבאים חברים של הילדים?
אני: להגיש להם דברים בריאים, פירות, חטיף בריאות.
אישה בקהל: אבל לילדים שלי זה לא נעים, יחשבו שאמא שלהם משוגעת.
אני: מה שם המשפחה שלך?
אישה בקהל (בחשדנות): שילוני.
אני: הילדים פשוט צריכים להגיד "במשפחת שילוני אוכלים בריא".
אישה בקהל: ואז הם בכלל יחשבו שלא רק האימא השתגעה, אלא גם כל המשפחה.

דוגמה 2: בשיחת טלפון עם חברה, התסריט הזה חזר על עצמו, אם כי בגרסה אחרת:

חברה: דן חוגג יומולדת 3 בשבת. תבואו, יהיה טעים.
אני: בוודאי. מה את מתכננת?
חברה: את הדברים הרגילים. יהיו פשטידות משובחות שקניתי, סלט פסטה עם שמנת, דגים מעושנים, גבינות טובות, בטטה ותפוח אדמה מוקרמים בשמנת, בורקסים קטנים, לחמים, קרקרים וירקות חתוכים.
אני: ובגזרת המתוקים?
חברה: לילדים כמובן ממתקים, רבעי פיתה עם שוקולד ולמבוגרים עוגות, עוגיות, ויש את עוגת יום ההולדת.
אני: מה דעתך להוסיף קצת יותר ירקות, פירות וסלטים בריאים ולוותר על הבורקסים והמוקרמים למיניהם?
חברה: השתגעת? מה יחשבו עליי האורחים? יגידו שאני מתקמצנת. אני חושבת כמוך ואני אוכל את הירקות, אבל מיכל, לא כולם כמוך בקטע הבריאותי.

"בעלה דופק בוכטות, אז יש לה זמן לספורט"

והנה תובנה שהגעתי אליה: אנשים חושבים עלינו מה שנוח להם, ברוב המקרים אין לזה קשר למציאות, אך זו המציאות שהם רוצים להאמין בה. מסובך? קבלו דוגמא נוספת: אני עובדת מגיל 13. בכל חופשה מבית הספר עבדתי: בייביסיטר, שטיפת חדר המדרגות בבניין, ובגיל מאוחר יותר עבדתי כגריפקאית בהוצאה לאור, מלצרתי, הייתי מזכירה, העברתי שיעורים פרטיים ומאז לא הפסקתי לעבוד לרגע. אני כותבת, משחקת בהצגות, מביימת ועורכת. אבל אנשים עדיין חושבים: "מיכל צפיר לא עבדה יום בחייה. בעלה 'דופק' בוכטות ולה יש זמן לעשות ספורט".

תחשבו כמה נוח לאותם אנשים לחשוב כך, כי אם הם יודו באמת - שאני אמא לשלושה ילדים, אני מבשלת ועושה את עבודות הבית, יש לי קריירה ועדיין אני מוצאת זמן לספורט... מה זה אומר עליהם? יותר קל להגיד "ברור שגם אני הייתי עושה ספורט, אם בעלי היה עושה כסף".

אז אם אנשים חושבים מה שנוח להם גם כך, לפחות כדאי שאנחנו נעשה את מה שטוב לנו.

לכי עם מה שאת מאמינה בו

ואם נחזור לדוגמאות: אם החברה שערכה יומולדת היתה בוחרת בתפריט בריא, יכול להיות שחבריה היו חושבים ש"התחרפנה", ויכול להיות שהיו מברכים אותה על התפריט הבריא והקליל. אבל האמת היא אחרת: מה זה משנה מה חושבים עלייך, כל עוד את עושה את הבחירה הנכונה והבריאה בעבורך ובעבור משפחתך?

ולאישה בקהל, אם את מאמינה שאת עושה את הדבר הנכון כשהילדים שלך מגישים לחברים שלהם פירות במקום חטיף מלוח ושמן, אז גם הילדים שלך ירגישו כך וגם החברים שלהם.

שיחשבו מה שהם רוצים

והנה דוגמא שלישית מתוך שיחה שלי ושל בתי ברכב, שאולי תמחיש בצורה הטובה ביותר את הנקודה שלי.

אני: אז איך היה בטיול?
בתי: מהמם. עשינו כיף חיים, רק הבנים האלה...
אני (בדאגה): בנים??? מה איתם?
בתי: הם חושבים שאני לא אוכלת רק בגלל שלא נגעתי בכל הממתקים והעדפתי את הפירות שהבאתי מהבית.
אני (בהקלה): הסברת להם שאת כן אוכלת, רק לא את מה שהם מעדיפים? את צריכה להסביר ש-
בתי: אמא, לילדים אין סבלנות להסברים האלה, ומצידי שיחשבו מה שהם רוצים.