- מדור סאטירי -
אישה יקרה שלי, איך את מצליחה להיות הכול? גם אשת קריירה, שמנהלת צוותי עבודה בביטחון ובחוכמה שלא נופלת מזו של גבר, גם אימא מסורה לילדיה שנמצאת שם תמיד בשבילם, וגם בת זוג מפנקת שלא משנה איזה יום עבר עלייך, תמיד תקדמי את פניי בחיוך אוהב.
"בלעדייך הבית היה קורס"
בעולם הקדמון היה שבט נשים לוחמות שנקראו אמזונות. הן היו חזקות, עצמאיות ועם הספק עבודה גבוה מאוד, ותאמיני לי שאין דבר יותר סקסי מזה. את, אישה יקרה, גם את אמזונה. מנהלת את הבית ביד רמה, דואגת שהכול יהיה מתוקתק ובמקום, בעוד אני – נעבעך, גבר... – סרוח על הכורסא מול הטלוויזיה. אין לי את הכוחות שיש לך ללהטט בכל כך הרבה מטלות ותחומי עניין.
כשאומרים לי שהגברים שולטים בעולם, אני מגחך: הרי הבית הוא הממלכה שלך, בלעדייך הוא היה קורס. הרי אני בסך הכול גבר ילדותי ומבולבל שלא יודע לסדר את הגרביים שלו, ואילו את היא המלכה הלוחמת שיודעת איפה כל דבר צריך להיות. לפעמים אני עוזר קצת, אבל אני יודע לא להגזים בעזרה כי זו הטריטוריה שלך, ומיד תגרשי אותי מהחדר כדי לנצח לבדך בעוד קרב עם הכביסה... ועל כך אני מעריץ אותך, אמזונה שלי.
ולא משנה אם את שמנה, רזה, זקנה או צעירה, בעיניי את תמיד יפה וסקסית, כמו כל הנשים בעולם. לא משנה מה תעשי, זה יהיה מושך בעיניי. כי בכל אישה יש קסם יצרי ואת הדרך הייחודי שלה לעורר בך תשוקה, בין אם היא ברבורה שברירית או חיה פראית או פסל מסותת ושמנוני של שרירים מבהיקים, כל צורות הגוף הן סקסיות בדרכן. אני מביט בך – ענוגה, נועזת, אצילית, פראית, שובבה, חושנית, מבוישת, מפתה, שמיימית, שגיבה, מיוחדת כל כך, את, כל אישה. ואני – בסך הכול גבר, חלשלוש, אפרורי, פאתטי, לא מסוגל אפילו לקחת את הילדים מהגן, נאלץ לחכות לך שתכיני ארוחת ערב כי בתור גבר מטומטם ועלוב אני לא מסוגל לעשות כלום ואני רק מדדה משועמם לספה ונרדם עליה, איזה אפס אני! בלי לסדר את הבלגן שלי ורק את, אמזונה לוחמנית שכמותך, פושטת כמו סופה חושנית על הסלון ומסדרת בשבילי.
האם אוכל אי פעם להביע את כל הערצתי כלפייך? בשירה, בהלל, במאמרים ליום האישה? אני בספק. מה אני לעומתך, אני עכבר מטונף ומפגר, נכסף אל דמותך המושלמת והעל-אנושית, איך שאת סופגת הכול בלי לקטר, איך שאת עושה הכול בלי להישבר, איך את נותנת הכול בלי לקבל, והכול עם אותו קסם נשי מיוחד שמעמיד לי בטירוף.
