"אני מכינה דמויות שעווה כדי לבקש מהאלוהות להפוך אותי ליפה", כך מתארת האמנית הפולניה עטורת הפרסים, מרתה ז'ג'ריסקה (33), את העבודות בתערוכה החדשה שלה שתוצג בפסטיבל הצילום הבינלאומי שייפתח היום בתל אביב. העבודות של ז'ג'ריסקה עוסקות באידיאל היופי ובפולחן שלו, וברבות מהן היא מככבת בעצמה. "אני חוקרת את אידיאל היופי הנשי ואני חותרת תחת הלחץ שהחברה העכשווית מפעילה על התדמית של האישה", היא אומרת בראיון ל-mako, "מעניין אותי לבחון איך הלחץ החברתי בנוגע לחיצוניות משפיע על ההתנהגות שלנו".
בצילומים שיוצגו בתערוכה נראית הצלמת כשחלקים מגופה מרוחים בשעווה, במה שמזכיר פרקטיקות טיפוח נשי מוכרות של הסרת שיער או טיפולי פנים. "אני מנסה לתאר את הקודים של תעשיית היופי כדי לספר על הדיכוי של הגוף נשי", היא מסבירה, ומתארת כיצד הכמיהה של האדם המודרני לנעורים וליופי היא בסך הכל תוצר של תרבות הצריכה. "הגוף והיופי הפכו להיות מצרכים. ההחצנה שלהם הפכה לדרך החיים שלנו ולעיסוק המרכזי של המון אנשים. בעולם המודרני יופי הוא אלוהים. זאת אלוהות שדורשת הקרבה תכופה. אני מתעניינת באדם, ביחיד, שכל העול הזה מונח על הכתפיים שלו".
באחת מהעבודות, למשל, נראית הצלמת כשגופה מכוסה בשעווה, ובצילום אחר השעווה מרוחה על פניה. תהליך היצירה היה לדברי ז׳ג׳ריסקה לא פשוט: "בניגוד לתוצאה הצילומית, העבודה עצמה מאחורי הקלעים לא הייתה יפה. השעווה צורבת, נכנסת לאף, תולשת ריסים ומדביקה את השיער".
לפני שבע שנים עברה האמנית תאונת דרכים קשה, ששינתה את מסלול חיה וגם את האמנות שהיא יוצרת מאז. "הייתי קרובה למות ולקח לי זמן להסתגל למציאות החדשה של הגוף שלי", סיפרה בעבר בראיונות, "עברתי ניתוחים וחוויתי חודשים של מגבלות גופניות קשות מלוות בחרדות". מאז קשורים הנושאים אותם היא מצלמת באופן ישיר לאירוע הזה. "תאונת הדרכים שינתה באופן בלתי הפיך את המצב שלי. לא מדובר בזיכרון או בטראומה נפשית בלבד - התאונה השפיעה על מצבי הגופני באופן קיצוני. מאז אני משתמשת בגוף שלי בתור חומר בתוך התהליך היצירתי, כבר אין לי היסוס לעשות את זה".
את עוסקת הרבה בדימוי גוף. הגוף שלך – כפי שהוא נשקף מהתצלומים – עומד בסטנדרטים המחמירים ביותר של אידיאל היופי.
"באופן אישי אני מאוד רחוקה מלהיות משועבדת לטיפוח הגוף, להפך, אני אפילו מזניחה את עצמי – שזה גרוע מהקיצוניות השנייה. למען היצירה האמנותית שלי כן עשיתי הקרבה מסוימת במטרה להפוך ליפה, בשביל ליצור שיח בנושא".
היא מספרת כיצד הכינה את הגוף שלה לעבודות, וכמה זה היה לא פשוט עבורה בתור מי שמתמודדת עם דיכאון וחרדה. "בתצלומים אני לא רק מדגמנת, אני בעיצומו של מאבק פנימי אמיתי. הייתי צריכה להשקיע הרבה מאמץ לקראת הצילומים, לרדת קצת במשקל, להסתפר, להתאפר באיפור פנים מלא ועוד, ואלה דברים שלא תואמים את היומיום הרגיל שלי, בו אני בכלל ממעטת לצאת מהבית ולא תמיד מוצאת את הכוחות לנהל אורח חיים בריא - ובוודאי שלא שגרת טיפוח".
View this post on Instagram
חלק מהעבודות שלך חושפניות. אילו תגובות את מקבלת עליהן?
"לא יצא לי להיתקל בהחפצה, אם כי אין לי ספק שהיא מתרחשת. בגלל הקורונה אין לי אפשרות להיות עדה לתגובות הצופים, אבל כשאני מפרסמת עבודות ברשתות החברתיות אני רואה בבירור איך הצופים מתייחסים בעיקר לעבודות שמציגות גוף שהוא גם עירום וגם יפה".
פסטיבל הצילום הבינלאומי יציג במהלך נובמבר ברחבי הארץ עשרות תערוכות של צלמים ישראלים ובינלאומיים מובילים