אחרי שנים של עבודה כשכירות עם חלומות גדולים, החליטו תשע הנשים הצעירות הבאות לצאת לדרך חדשה, אמיצה ועצמאית. לרגל שנה חדשה, בה כל אחת מאיתנו עורכת רשימה של פנטזיות משל עצמה, הנה כמה מקורות להשראה שיאפשרו גם לך אולי לאזור אומץ לעשות שינוי אמיתי השנה. מה שכן, חשוב לזכור שלא תמיד הכל דבש אבל הרגעים הקשים רק מובילים לנחלה.
"החלומות שלך יכולים להיות ברי ביצוע"
מי אנחנו: מורן מדר, נשואה פלוס 1 בת 29, ואורית שלי, רווקה בת 29, שתי חברות ילדות מרמלה
העסק שלנו: מעצבות של מותג האופנה "מיס גיישה".
השתיים פתחו את העסק המשותף לפני 6 שנים, כשהיו רק בנות 22. "מיד לאחר שחרורי מצה"ל למדתי אופנה ותדמיתנות באופן פרטי ופתחתי את העסק שלי", מספרת שלי. "ידעתי שאהיה מספיק טובה כדי לעבוד בשביל עצמי".
האתגרים שבתהליך: "להיות עצמאיות זה בהכרח להיות אחראית כל הכול ובכל רגע נתון, והמשא הזה על הכתפיים גורם לך להסתכל על העולם בצורה בוגרת. הקלילות, הספונטניות והילדותיות שאמורות ללוות אותך בגילאים צעירים, עלולות להיעלם", אומרת שלי. מורן מסכימה: "האחריות והעבודה של 24/7, אין מנוחה למחשבות, לשאיפות והתכניות לעתיד. התלות שלך בספקים קשה, את צריכה לחיות בפער יום יומי בין הפנטזיה והרצונות שלך, לבין מה שקורה בפועל. כאמא, אני לומדת לחיות בפיצול אישיות: כשאני בעבודה אני מדחיקה את היותי אשת משפחה, כשאני בבית, אני משתדלת להתנתק במידת מה מהעבודה. הדבר לא תמיד מצליח בשני הכיוונים. הקריירה גובה מחיר כבד בחוסר בזמן עם משפחתי".
רגעי האושר: "הדבר הכי טוב בלהיות עצמאית זהו החופש והיכולת להכתיב לעצמך את החיים, לפי רצונותיך. את לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד. החלומות שלך יכולים להיות ברי ביצוע, מאחר ורק את אחראית על סדר החיים. בגלל שאת עצמאית ומגיעה להישגים בכוחות עצמך, רף הציפיות מעצמך תמיד עולה וכך את יכולה להבטיח לעצמך את ההתקדמות שלך, שתלויה רק בידייך", אומרת שלי. מורן מוסיפה גם יתרונות משל עצמה. "אני לא צריכה לבקש לצאת לחופשים, הפסקות וסידורים. ברגע שבחרתי להיות עצמאית, הבנתי שאני טובה במה שאני עושה ויכולה לקחת את גורלי בידיי ולא צריכה לסמוך על אף אחד אחר. אני מרגישה עצמאות כלכלית בזה שאני חיה במרכז תל אביב, נוסעת במוניות ומרשה לעצמי לרכוש 2 זוגות נעלי פראדה בשנה".
"היום זה 'היום הנכון'"
מי אני: ליהי גורלניק, 32, רווקה.
העסק שלי: אשת ובעלת משרד יחסי ציבור "גורלניק יחסי ציבור", מת"א.
איך הגעתי להקמת עסק: "עבדתי בשלל עבודות מזדמנות אבל תמיד בער בי הרצון והיתה לי השאיפה לעשות יותר בתחום יחסי הציבור, להתפתח בצורה עצמאית. אף פעם זה לא הרגיש כמו 'הזמן הנכון'. לאחר שעזבתי את משרד היח"צ בו עבדתי, פנה אלי מנהל השיווק של אחת החברות ואמר, 'אם תפתחי משרד נהיה הלקוחות הראשונים שלך'. כנראה שהייתי זקוקה לטריגר הזה כדי להחליט שהיום זה 'היום הנכון' ובשבוע יום הולדתי ה-31 פתחתי את משרדי 'גורלניק יחסי ציבור'. מנהל השיווק עמד בהבטחתו והם מלווים אותי מתחילת דרכי"
האתגרים שבתהליך: "המילה 'עצמאות' מצטיירת לרוב בצבעים ורודים ולא כך הדבר. להיות עצמאית זו עבודה קשה שלא נגמרת לעולם. היא תובענית מבחינה פיזית, נפשית וכלכלית. נדרש כח רצון ואמביציה בלתי יתוארים משום שאין קביעות בשום דבר, צריך להשיג לקוחות, אין ערבים לכך שמצב הלקוחות יישאר יציב לאורך זמן, אין תלוש משכורת ב-10 בכל חודש ובמקרה שלי אין רשת ביטחון כלכלית. הכי נורא זה שאין את מי להאשים בטעויות או כישלונות. רק את עצמך".
רגעי האושר: "אני מצליחה לחיות בעיר הכי יקרה בארץ, באופן שלא אצטרך לבקש עזרה משום גורם. אני תמיד ממליצה ללכת בעקבות הלב שלך. המוח תמיד יהיה שם, אבל רבות הפעמים שהוא מנצח את הלב ומהווה מכשלה בשיקולים".
"העבודה מסביב לשעון 24/7"
מי אני: מיטל יעקב, 32, נשואה ושירין כהן, 32 נשואה.
העסק שלנו: TWO – בר גבות ואיפור מקצועי בקניון דיזינגוף סנטר.
איך הגענו להקמת העסק: מיטל הגיעה מתחום משאבי האנוש, שירין התפתחה בעולם המכירות והשיווק, עבור שתי החברות הטובות האלה ההחלטה להיות עצמאיות נבעה ממקום של צורך במימוש, עשייה והגשמה עצמית. "רצינו מאוד שלא להיות במסגרת ש'קוצצת את הכנפיים' וסוגרת את היכולות והפוטנציאל הטמון בנו ובעיקר בזכות אמונה עצמית שאפשר להגיע הרבה יותר גבוה והרבה יותר רחוק ולהיות מתוגמלים על כך בהתאם".
האתגרים שבתהליך: "העבודה היא מסביב לשעון 24/7 ולעולם אינה נגמרת, זו אחריות גדולה והראש כל הזמן חושב מה לעשות, איך לשפר, איך לגדול ולצמוח".
רגעי האושר: "כיף לקום בבוקר כל יום ולעשות משהו שאנחנו מאמינות בו ובנינו אותו במו ידינו. כל יום חדש שונה ומאתגר, יש המון סיפוק אישי ועניין ובעיקר תחושה עצומה של הגשמה עצמית".
"מה שיש לי, זה מה שיש לעסק"
מי אני: אלקסה רזניק, 38, מעצבת אופנה ב-AXELA
איך הגעתי להקמת העסק: אלקסה עלתה ארצה לפני 13 שנים לאחר שהתאהבה בבעלה שמוליק, לשניים שתי בנות. לפני היכרותם, עבדה בשלל עבודות ביניהן הייתה מארחת במסעדה בזמן לימודיה בניו יורק, מצילה בבריכת שחייה ובמשך שנים עבדה כדוגמנית בינלאומית. את ההחלטה להפוך לעצמאית לא עשתה במודע. "לא ממש קיבלתי החלטה כזאת. אני עצמאית משנת 2002. מעולם לא חשבתי ללכת לעבוד עבור מעצב אחר".
האתגרים שבתהליך: "העובדה שאני לא מקבלת משכורת מאף אחד. הכנסותיי תלויות רק בהצלחה האישית שלי וזה לא תמיד פשוט וקל. יש לי רק את עצמי (ואת בעלי שעוזר ותומך כמובן בי ובעסק), בלי עוד שותפים או גב כלכלי מאחורי. מה שיש לי, זה מה שיש לעסק".
רגעי האושר:"אני לא חייבת כלום לאף אחד. אני יכולה לבחור לבד ובעצמי את שעות העבודה, העיצוב שאני אוהבת, את האנשים שאני רוצה שיעבדו איתי ואת הכלים שאני צריכה לעבודה שלי. אני לא צריכה לתת לאף אחד דין וחשבון לגבי ההחלטות העסקיות שלי".
עד כמה את מרגישה עצמאית כלכלית? "לגמרי. העסק מפרנס אותי יפה ואת העובדות שלי ואת הספקים הרבים שיש לי בארץ. העסק בגדילה וצמיחה מהיום שפתחתי אותו ושרק ימשיך ככה".
"לקום בבוקר לעבודה שהיא שלך"
מי אני: מוניקה לנטה, 32, רווקה מתל אביב פתחה לפני כשנה את בית הקפה "קופי האוס".
איך הגעתי להקמת העסק: לפני כן, עסקה מוניקה בבנקאות, הייתה מנהלת שיווק ומכירות ברשת מלונות וניהלה בר. על ההחלטה לפתוח בית קפה, היא אומרת,"מגיל צעיר היה לי חיבור לתחום המסעדנות. צברתי ניסיון תעסוקתי וניהולי לאורך 10 שנים ותמיד רציתי מקום משלי. יש קסם בענף הזה, האקשן, האדרנלין וחדוות האירוח".
האתגרים שבתהליך: "בתור עצמאית יש חוסר וודאות, אין כמעט חיים אישיים, עברתי להתגורר מול בית הקפה שפתוח כמעט 24/7, נסגר בכל יום כשאחרון הלקוחות יוצא ממנו ובו אני נמצאת בכל יום, כל היום. יש גם מחסור בחופשים והתמודדות מול גורמים שונים וניהול והתייחסות לכל עובד באופן אישי
שמדובר ב-25 עובדים".
רגעי האושר: "לקום בבוקר לעבודה שהיא שלך, החופש ליצור דברים, למרות הקושי. ההגשמה העצמית בייחוד כאשר רואים אנשים נהנים מהמקום, מהאוכל ומהשירות. אז נכון שכרגע אני לא יכולה להרשות לעצמי כל מה שהייתי רוצה, אבל אני כן מאמינה שהרגע הזה יגיע".
"תמיד רציתי לעסוק בתחום שקשור לאופנה"
מי אני: מורג מנטל וליהיא צבילינגר, בנות 29
העסק שלנו: אתר למכירות נעליים SHOEZ WEB STORE .
איך הגענו להקמת העסק: טרם פתיחתן עסק משותף, מורג ניהלה מחלקה במשרד פרסום וליהיא עיצבה שמלות כלה למותג "מירה צבילינגר". "תמיד רציתי לעסוק בתחום שקשור לאופנה", אומרת מנטל. "באותו הזמן היינו גם אני וגם ליהיא, מאורסות ולא מצאנו נעלי כלה שיקיות ומגניבות, כאלה אשר ישמשו אותנו גם אחרי הערב הגדול. מהצורך הזה פתחנו את SHOEZ WEB STORE שלימים הרחיב מנעד הקולקציות ומוכר כיום נעליים לכלות ובכלל קולקציות עכשוויות".
האתגרים שבתהליך: "יש ימים טובים יותר וימים טובים פחות. הקושי הגדול הוא בלהטמיע תרבות צריכה חדשה בישראל, הליך קנייה אונליין בפרט של נעליים, עדיין אינו נחשב כמשהו מובן מאליו עבור הישראלים, בעוד שהעולם כולו, מותגי בוטיק והן רשתות, עשו את האדפטציה לחנויות מקוונות. אבל אנחנו בהחלט מרגישות שאנחנו בדרך לשם".
רגעי האושר: "כשהעסק שלך עובד ואת מרגישה מסופקת, עסק שבנית במו ידייך, המילה החמה והמפרגנת מהלקוחות וההבנה שמילאנו צורך שהיה חסר פה", אומרת מנטל. את העסק בנו לבד וללא סיוע מגורם חיצוני. "אנחנו בצמיחה כלכלית ומקוות שהיא רק תלך ותגדל".
>> מבירה ועד שוקולד צ'יפס: המצאות שנשים הגו
>> "אני נאלץ לפטר אותך כי יש לך רחם"
>> מנכ"לית בית הנשיא חזרה לעבודה יום אחרי הלידה