ליעל רגב, עיתונאית, בלוגרית אופנה ואישה גדולה, נמאס. נמאס לה להתלבש בגזרות שק ופרינטים פרחוניים ענקים, נמאס לה להיראות כמו יאכנע בת 50 כשהיא עצמה רק בת 27. נמאס לה להיות קורבן של עיצובים רק בגלל שהיא לא נכנסת למידה 38 או 42 אלא רק למידה 48. אז היא החליטה לעשות שינוי. היא פתחה קבוצה בפייסבוק ופצחה בקמפיין: "רשת ml, קחו אותי ואני אראה לכם מה נשים גדולות באמת רוצות". באזז נאה וכמה חודשים אחרי, ויעל רגב היא המנהלת הקריאטיבית החדשה של רשת ml.
קהל הנשים השמנות הוא קהל חבוט ומנוצל
הסיפור של רגב נשמע כמו יופי של סיפור ילדים לפני השינה עם מסר ברור: רוצה להשיג משהו? תחשבי גדול, צאי מחוץ לקופסה, תעמדי מאחורי מה שאת מאמינה בו ותילחמי עד הטיפה האחרונה (וגם עושה אחלה יחסי ציבור לכוחה של פייסבוק). אבל סיפורה של רגב לא הגיע ממקום של גבורה ואומץ, אלא ממצב של תסכול יומיומי. "קהל הנשים השמנות הוא קהל חבוט ומנוצל. קהל שבוי ונטול ברירות, אם תרצו. גם היום, עדיין", כותבת רגב בבלוג האופנה שלה Kalba in Glam Town. "אני באמת מאמינה שמעולם, לא ברמה הארצית ולא ברמה הבינלאומית, מישהו טרח לקום ולנסות למצוא פתרונות אמיתיים עבור הקהל הזה. ואני לא מדברת על פתרונות של טשטוש ופתרונות של כמעט".
רגב, עיתונאית אופנה שמעצבת לעצמה בגדים מגיל 17, מאמינה שנשים גדולות זכאיות לקבל את אותו היצע של נשים רזות רק ביותר גדול. "ההבדלים צריכים להיות כמעט בלתי נראים לעין הבלתי מזויינת. ואני מאמינה שהמעצבים צריכים לשבור את הראש כדי לגרום לזה לקרות, ואני מתכננת לשבור את הראש בשביל לגרום לזה לקרות".
מה גרם לך לפתוח את הקבוצה בפייסבוק ולבקש את המינוי לתפקיד?
"הרגשתי ששום דבר לא משתנה בגזרת המידות הגדולות - לא הגישה, לא העיצוב ולא הווייב, והחלטתי לקחת את העניין לידיים שלי. כבר בגיל ההתבגרות הבנתי שאם אני לא אייצר לעצמי בגדים, אף אחד לא יתייחס אליי. פשוט הרגשתי שהגיע הזמן להעביר את הגישה והיכולות האלו שלי לכלל אוכלוסיית הנשים הגדולות. שמחתי מאוד לגלות את התמיכה האדירה בצעד שעשיתי ואת הפרגון האדיר. היה מרגש מאוד להיחשף לכל התגובות".
"אני לא גימיק ולא סיפור סינדרלה"
ההצלחה של הקמפיין עוררה סערה ברשת והגיע עד למשרדו של בעלי רשת ml, אבי מלכה. זה החליט שיש על מה לדבר. "חשוב לי לציין ש-ml לא שלפו אותי בתור איזו סינדרלה היישר מהבלוג אל המשרדים שלהם", מסבירה רגב. "עברנו תהליך של מספר חודשים, שבו הצגתי בפניהם בדיוק מה הייתי רוצה לעשות ומה לדעתי צריך לשנות. הגשתי תוכניות עבודה, נפגשתי עם כל בעלי התפקידים. לזכותם יצוין שהם ממש לא העניקו לי את התפקיד בקלות עיוורת כדי לרצות את דעת הקהל, הם וידאו טוב טוב שאני האדם המתאים למשימה".
רגב מונתה לתפקיד מנהלת קריאייטיבית. במסגרת תפקידה, תכוון ותפקח על המתנהל בקו הנשים של המותג בכל הרמות. "אין אספקט של היצירה והעשייה שאני לא מעורבת בו, גם ברמת הפרסום, בחירת החומרים ויחסי הציבור".
מהם השינויים שאת מבקשת לעשות במותג?
"אני רואה את תפקיד הבגדים עבור נשים מלאות כיותר מסתם אמצעי פונקציונאלי שנועד לכסות את מערומיה או לקשט אותה מעט. אני מאמינה שהבגד של האישה הגדולה נועד לפסל אותה ולהפיק את המיטב מהגוף שלה, ולכן אני דוגלת, בניגוד לקלישאות של המידות הגדולות, בבדים מפסלים ובפרינטים זוויתיים וגיאומטריים. בנוסף, אני מאמינה שלנשים גדולות מגיעה את אותו רפרטואר טרנדי ורלוונטי שהרזות יכולות למצוא ברשתות כמו זארה ו-H&M. מטרתי היא פשוט להעניק בגדים נפלאים לנשים גדולות. כמה פשוט, ככה חשוב".
יש דברים לדעתך שנשים גדולות לא יכולות ללבוש?
"אני אישית לא הייתי הולכת על חולצת בטן או על מכנסונים בגובה המפשעה, גם לא עם גרביונים מתחת. אבל אני בהחלט אתמוך באישה הגדולה שתחליט שזה מה שבא לה ללבוש ולעזאזל עם כולם".
מה דעתך על בשורת הקימורים באופנה: אמת או גימיק שלא נתמך במציאות?
"זה גימיק כמובן. סף הגירוי של עולם האופנה הוא מאוד גבוה, וחייבים כל עונה להמציא ריגושים חדשים. אבל מילא, כרגע זה משרת את המטרות שלנו הנשים הגדולות, אז למה לא? עם זאת, יש לקחת בעירבון מוגבל את מה שעולם האופנה מכנה 'מידות גדולות'. דוגמניות כמו לארה סטון או נשים כמו ביונסה, שנחשבות למודל של קימורים, הן רחוקות מלהיות מידה גדולה. והדבר פוגע מאוד באומדן לגבי מידות גוף, בעיקר אצל נערות צעירות. אז אם אתן שוקלות יותר מביונסה, ואני משערת שאתן שוקלות יותר- אתן עדיין לא נחשבות שמנות, קאפיש?"
מה המסר שלך מכל החוויה הזאת?
"מבחינת התהליך שניהלתי מקצועית - מי שלא לוקח סיכונים לא מתקדם קדימה, ובכלל, תיזמו יותר, תחכו פחות".