מי שמוצגת כעת בתקשורת בתור ביצ'ית חסרת רגשות כלפי עובדיה זכתה לביקורות נוקבות מצד בלוגריות אמהות שתהו איזו מן אמא יכולה לעשות צעד שכזה לאמהות אחרות, כמו גם מנכ"ל חברת וירג'ין, ריצ'ארד ברנסון. אין ספק שכמו מאייר, נשים שנמצאות בעמדות מפתח זוכות ליראה, אף לא פעם גם לסטיגמה בדבר הכוחניות המוגזמת שלהן (ע"ע: "השטן לובשת פראדה") אבל מה בין זה לבין המציאות? ביקשנו לבדוק עם בכירות בחברות ישראליות מה דעתן על ההחלטה שנקטה, והאם זה נכון שבוסית היא בהכרח ביצ'ית?
"יש הנחה מוטעית שאשה לא יכולה לעמוד על שלה"
בניגוד למאייר, קוטליצקי-מאוזנר בהחלט מעסיקה אנשים שעובדים מהבית: "בעסק שלנו, אנחנו מנהלים מפעל יצרני, רוב העובדים פועלים בתחומי ייצור, גזירה, תפירה ועוד. כמנהלת בעסק משפחתי, העובדים הם לב ליבו של העסק וכל תוצרתו נשען על פעילותם, אנו מעסיקים עובדות הן בתוך המפעל והן מחוץ למפעל. יש לנו עשרות תופרות אשר עובדות מהבית".
לטענתה, אין כל הבדל בין גבר לאישה במקום העבודה: "שניהם צריכים לבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר, להיות פרפקציוניסטים, אחראיים ונאמנים למקום העבודה. הדבר נכון גם לחובות במקום העבודה וגם לזכויות, גם לאבות וגם לאימהות מגיע לצאת הביתה מוקדם להיות עם הילדים, או לקחת יום חופש בחגים או להיות עם הילד בבית בעת מחלה". כמו כן, היא מוסיפה שהסטיגמה לפיה נשים מצליחות נוטות להתנקל לנשים אחרות בדרך לפסגה, איננה נכונה. "אני בעד דרך ארץ ולעשות הכל עם חיוך ונימוס. אני תמיד אומרת שפרגון לא עולה כסף, ותמיד מחמיאה ומחזקת. נשים יכולות להיות החברות הכי טובות אם רק ימצאו משהו קטן במשותף. כיון שאני עוסקת באופנה קל לי להתחבר עם אנשים. החברה שלנו מצליחה בזכות היחס האישי וערך המשפחתיות שאנחנו מקנים לעובדים ולסביבה".
"ברומא התנהגי כרומאי"
כץ בת ה-35 נמצאת בתפקידי ניהול בענף ההשכלה מזה 9 וחצי שנים וכיום מנהלת צוות של כ-100 איש כשרובו נשי. לטענתה לנשים יש הרבה יותר כוח ממה שהן חושבות: "העוצמות הייחודיות לנשים הן רבות. נשים רגישות לאחרים, בעלות יכולת הבעה והכלת רגשות, יכולת ליצור שיתוף פעולה ועבודת צוות, תקשורת בין אישית טובה, יכולת לטפל בדברים רבים במקביל, ענייניות וכן הן פחות מכוונות אגו מגברים. עוצמות אלו נחוצות מאד לניהול בעולם המודרני. ניהול תהליכים ומשימות בארגונים כיום חשוב שיבוא ממקום של שיתוף, ענייניות, ראיית המטרה המשותפת תוך ויתור על אגו ומטרות אישיות".
בעיניה אין הבדל בין עובד לעובדת: "מי שטוב וראוי יצליח בעבודתו, ללא קשר למין". כמו כן, היא אומרת שהמחשבה שנשים מתאכזרות זו לזו על מנת להתקדם גם היא מוטעית: "זוהי סטיגמה נוספת שכן נשים בתפקידי ניהול הן במינון נמוך יותר ואישה אסרטיבית נחשבת לכוחנית. אנחנו מעדיפות להשלים מטרה משותפת, ולא להפגין בעליונות".
לגבי החלטתה של מאייר, כץ מאמינה שלא מדובר בהחלטה חד משמעית. "ישנן משרות שמאפשרות עבודה מהבית, וכן כל עבודה היא מועילה לבעליה. במידה ואופי ו/או סוג המשרה מתאימים לכך אין מניע שזה יהיה. אצלנו אין אפשרות לעבוד מהבית מהסיבה הפשוטה שהעבודה מתבצעת בעיקר פרונטאלית עם המועמדים ללימודים אבל אם מורה מעוניינת לכתוב חומר מהבית ולשלוח לי במייל לא אתנגד לעניין והיא אף תתוגמל".
"דברים שמתאימים ל'יאהו' לא מתאימים לכל מקום"
לטענתה קיימים הבדלים בין עובדים לבין עובדות אבל אלה אינם הבדלים לשלילה או לחיוב. "לנשים יש רמת רגישות גבוהה כשמדובר בשירות. הן מביאות יותר צבע למשרד ובאות לידי ביטוי בדרכים רבות. היכולת של נשים לראות תמונה רחבה ולעבוד לרוחב על הרבה פרטים וארגונים/עסקים מסוימים למדו להעריך את היתרון הזה דווקא אצל נשים".
לגבי מאייר, בטש אומרת ש"אם ישנה סיטואציה שאדם יכול להגיע לאותם הישגים מהבית וזה מתאים לאופי הארגון, אני לא רואה מניעה. דברים שמתאימים ל'יאהו' לא מתאימים לכל מקום. עבודה מהבית יכולה להיות מקלה וחסכונית לעובד או לעובדת, זה לא נושא מגדרי. אם מקום העבודה דורש עבודת צוות או חשיבה משותפת, עבודה מהבית היא לא פרקטית".
מתוקף תפקידה, היא מעודדת נשים להתקדם ו" לא לראות את עולם העבודה כחד מימדי, אלא כמקור לסיפוק אישי". בטש מספרת כי לפני כמה שנים, הוקמה השלוחה החרדית של "הבצפר", אז גם גילו שנשים רבות מתקשות לרכוש מקצוע כיוון שהמלגות במגזר מיועדות ברובן לגברים. "התעקשתי על פתיחת מסלול לנשים שיקל על הנרשמות הן מבחינת תנאי המימון והן מבחינת שילוב הלימודים עם עולם הבית והמשפחה. תמיד אפשר למצוא את שביל הזהב בין הבית לעבודה וכל מי שיגיד אחרת, טועה".
"אני לא מסכימה עם מאייר בכלל"
אמסלם, אם לילדים וסבתא לנכד אחד, חושבת שהעובדה שכל הנשים שעובדות איתה הן אמהות מעוררת הערצה. "בעיניי, החיים בבית הם כמו קריירה שנייה, לכן תמיד אהיה גמישה מבחינת שעות ומצבי חירום ואתן יד חופשית בנושא, מה שלא רואים היום בהרבה מקומות. לגביי קידום בתוך החברה, כמובן שקודם כל אטפח את האנשים שלי, ובמידה ומתפנה משרה אדחוף אותן מכיוון שאני יודעת שהן טובות ונאמנות".
בנוגע למחשבה שנשים מצליחניות הן אגרסיביות, אמסלם מסתייגת: "יש בזה משהו, מכיוון שנשים הן בטבען יותר אסרטיביות מגברים, מה שעלול להתפרש כקשות או ביצ'יות, והדרישות שלהן מאוד גבוהות. חשוב לציין שנשים מסוגלות לעשות מספר דברים בבת אחת וגברים לא מסוגלים, לכן מה שהן יכולות ומסוגלות לעשות בעצמן, הן מצפות מהסביבה שלהן. אני דורשת מעצמי המון, הרבה יותר מכל אחד אחר, וזה מה שאני מצפה גם מהצוות שלי". עם זאת, היא טוענת שנשים שהולכות מאחורי הגב של השנייה בניסיון להרשים או להצליח הן הביצ'יות. "זה לא האופי או הסגנון שלי וזה בטח שלא קורה אצלי".