מי אני: הדר מרקס, שדרנית רדיו. נשואה +1, בת 27, גרה בצפון תל אביב.
עיסוק: "אני שדרנית רדיו. זה קצת מצחיק שזה הטייטל שלי, כי מדובר בעבודה שלוקחת רק שעתיים וחצי מהיום שלי. בנוסף, אני קריינית פרסומות. אלו שני כובעים שאני מאוד אוהבת, ברדיו אני נהנית לשדר מה שבא לי, והקריינות היא עולם אחר לגמרי. בקריינות אני בעצם לוקחת טקסט ונותנת לו את האינטרפרטציה שלי, ממש כמו במשחק. אני גם אוהבת את האינטרקציה עם לקוחות ועם משרדי הפרסום".
איפה לומדים את המקצוע? "בתיכון הייתי במגמת תקשורת, בבית הספר "אשל הנשיא" בדרום. שידרתי ב106 FM. התגייסתי לגלי צה"ל והייתי קריינית ושדרנית, גם בתור חיילת עשיתי פרומואים ופרסומות. נשארתי בגלי צה"ל שמונה שנים, למדתי שם כל מה שאני יודעת על רדיו".
איך נראה יום בחייך?
5:30 קמה כשיאיר, בני בן השנה, מתעורר. מארגנת את התיק שלו ושלי.
8:00 לוקחת את יאיר לגן, מה שמשאיר לי זמן לקפוץ למכון כושר עד תשע. אני עושה פילאטיס מכשירים מכשירים או אירובי. פעם הייתי מביאה אותו לגן בתשע, ועכשיו אני מרוויחה זמן לעצמי.
9:20 מגיעה לתחנת הרדיו ברמת החייל, עולה לשידור עד 12.
12:00 שותה קפה עם החבר'ה בתחנה.
13:00 יוצאת להקליט פרסומת. יש לי סוכנת שמסדרת לי עבודות קריינות. תוכלו לשמוע אותי במגוון פרסומות, כמו אל על, פיוז טי, דאב ויופלה. ההקלטה עורכת פלוס מינוס שעה, עד שמגיעים ל'טייק המושלם'.
14:00 יומיים בשבוע אני הולכת ללימודי תקשורת בבינתחומי, השנה אסיים את התואר.
16:00 הולכת לקחת את יאיר מהגן. אנחנו מבלים את אחר הצהריים ביחד, הרבה פעמים עם חברות עם ילדים. באיזה שהוא שלב בעלי, אלעד, מצטרף.
18:30 מקלחת ליאיר וארוחת ערב
19:00 משכיבה את יאיר לישון
20:00 זמן יחד שלי ושל בעלי. לא מזמן היינו בעלי בר בתל אביב, אבל ברגע שהקמנו משפחה הבנו שהסגנון הזה פחות מתאים לנו. אנחנו משתדלים לצאת יחד פעם בשבוע, ויציאה נפרדת של כל אחד מאיתנו עם החבר'ה. אנחנו מאוד מפרגנים אחד לשני.
23:00 הולכת לישון.
מה לובשים לעבודה? "אני מעדיפה ללבוש בגדים שנוחים לי - טייצים שחורים וטוניקות, או ג'ינסים. אני תמיד, אבל תמיד, לובשת רק שחור. אף אחד לא רואה אותי ובגלל זה אני מרשה לעצמי להתלבש איך שאני רוצה. למרות שברדיו תל אביב יש מצלמות באולפן, אבל החלטתי להתעלם מהם".
"פעם שידרתי בגל"צ בשש בבוקר. לבשתי נעלי קיפי ובגדי בית ועליתי על הקטנוע. בדרך לתחנה עצרו אותי שוטרים לבדיקה שגרתית. אמרתי להם שאני ממהרת לשידור, והם לא האמינו לי שאני מגיעה לשידור בלבוש כזה. בסוף הם שחררו אותי, ומסרתי להם ד"ש בשידור".
מה החלק הכי קשה בעבודה? "ברדיו קשה לי לספר על שיר באותה התלהבות בפעם המאה, וכשאני מקריינת לפעמים לוקח לי כמה טייקים עד שאני מגיעה לקריינות המדויקת שאני מחפשת. אני מודה שאני קצת פרפקציוניסטית".
סוגרת את החודש? "אין סיכוי שאני חושפת מה המשכורת שלי. מה שאני יכולה לגלות הוא שבגלגל"צ הרוויחו בזמנו משהו בסביבות ה- 7,000 ש"ח בחודש". תסיקו את המסקנות לבד.
עבודה לאמהות או לרווקות? "מתאימה מאוד לאימהות. בסך הכל מדובר בשעתיים ביום, וחייבים לשלב את זה עם עבודה נוספת אם את לא רוצה להשתעמם ולא לעשות כלום כל היום. סוכנת הקריינות שלי מסדרת לי את השעות כך שלא משנה מה אני יוצאת לקחת את יאיר מהגן".
טיפ למי שרוצה להתעסק בתחום: "כדי להכנס לתחום שדרני הרדיו אני ממליצה לנסות לקבוע פגישות בכל מיני תחנות ולהתברג, גם אם אלו תחנות קטנות. מבחינת קריינות פרסומות, אני מציעה לתמלל טקסטים של פרסומות קיימות ולהקליט אותם, אפילו באייפון. ליצור דיסק שיהווה מעין תיק עבודות ולשלוח למפיקים ולמשרדי פרסום. גם כאן רצוי להתחיל בקטן ולחפש פרסומות קטנות לרדיו, לא איזה משהו בומבסטי. לאט לאט לצבור נסיון ולקוחות, להתחיל בנמוך ולשאוף לגבוה".