לאחר שאמה של יאנה דרום (34) אובחנה כחולה בסרטן השד והשחלות, ממנו מאוחר יותר גם נפטרה, זה היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שהסרטן ידפוק גם בדלת שלה, כנשאית של הגן BRCA1 – הגורם השכיח ביותר לסרטן שד תורשתי. כדי להקדים תרופה למכה, הרופאים המליצו לה לעבור ניתוח כריתה מניעתית של החזה והרחם, אבל יאנה שהייתה אז בסך הכל בת 28 לא הסכימה לוותר על הרצון להיות אמא. כנשואה טרייה היא בנתה על כניסה מהירה להריון, אבל בעיקר - לא באמת הפנימה את סיכוייה לחלות. "את צעירה, את לא חושבת שזה משהו שיקרה לך", היא מספרת על התקופה שקדמה לאבחון.
את הגוש הרגישה בעצמה בזמן חופשה משפחתית, כשהיתה בשבוע ה-14 להריונה. היא מיששה את עצמה ולא היה לה ספק: מדובר בסרטן. "זה נשמע בהתחלה כמו מחשבה שיצרה מציאות, אבל בגלל הגן והמחלה של אמא שלי פשוט ידעתי. לא מעט נשים מגלות גושים בחזה במהלך ההיריון והן נוטות לקשר את זה אליו, אבל בגלל הידיעה שאני נשאית לא לקחו סיכון וזה הציל אותי". בשובה לארץ האבחנה הייתה חד משמעית, היא חולה בסרטן השד מדרגה שלוש. אבל איך מצליחים להילחם בו עם תינוקת קטנה בבטן?
"הייתי אמורה להתחיל כימותרפיה בזמן ההריון ולא הסכמתי, אבל נותחתי בזמן ההיריון רק כדי שיוציאו את הגוש הסרטני", שלושה שבועות לאחר לידת בתה הבכורה, נכנסה יאנה לסבב הכימותרפיות, ובהמשך עברה כריתת שד מלאה. היא היתה בטוחה שמה שהרופאים לקחו - הרופאים גם ישיבו, באמצעות ניתוח לשחזור השדיים, אבל השחזור נכשל שוב ושוב. מצד שני, דווקא הכישלון הזה, הוא מה שהניע אותה לעזור לאחרות שהיו במצבה.
"סרטן השד פגע בכל סממן נשי"
איך מתפנים רגשית להתמודדות עם הסרטן כשאת רק הופכת לאמא?
"זה ישמע מוזר, אבל רוב הזמן זה הרגיש כאילו הילדה הבינה מה עובר עליי. לאורך כל תקופת הכימותרפיה היא הייתה שקטה, ישנה בלילות, העסיקה את עצמה. זה קורע לב שלא יכולתי להיות האמא שתהיה שם בשבילה, תשחק איתה ותיתן לה את היחס שהיא צריכה. אבל בגלל המצב שלי כלום לא היה מובן מאליו וכל החוויה הייתה עוצמתית יותר, לא מצאתי את עצמי מתלוננת. כל רגע שלנו יחד היה מתנה.
"אחרי הכריתה עשו לי ניתוח שחזור שלא הצליח. לפעמים הגוף לא מצליח לקלוט את השתל או שנוצרים זיהומים, לא חסרות סיבות. וכך, במקום להיות עם התינוקת שלי בבית, עברתי שלושה ניתוחי שחזור נוראיים, שישה ביקורים בחדר מיון בעקבות תפרים שנפתחו, אשפוז של שבוע כשאני בתל אביב והתינוקת בחיפה. זה נורא לדעת שיש אימהות שלא עוזבות את התינוקות שלהן - ואני כל כך רחוקה ממנה".
איבדת את שדייך, אבל הרווחת את חייך. האם בכל זאת הרגשת צער על הכריתה?
"סרטן השד, בניגוד להרבה מחלות אחרות פוגע בכל סממן נשי שלנו: איבוד שיער, ריסים, גבות, את חווה חוסר חשק מיני, סובלת מבחילות ואת עולה במשקל. אבל כשלוקחים לך את השדיים, שזה איבר כל כך נשי, את חושבת לעצמך כמה אישה יכולה לספוג? אישית הייתי צעירה, נשואה פחות משנה והגיל היה פה פרמטר חשוב. יכול להיות שאם הייתי יותר מבוגרת זה לא היה מעניין אותי.
"זה מאוד קשה נפשית להסתכל במראה. השקעתי המון מאמצים כדי להתלבש טוב, להתאפר ולהיות מתוקתקת. אבל מהר מאוד הבנתי שאם בן אדם אוהב את עצמו, כולם אוהבים אותו. אז היה חשוב לי קודם כל לאהוב ולקבל את עצמי ולא לשכוח להקרין את זה החוצה".
איך המחלה השפיעה על הזוגיות שלך?
"בעלי היה במאה אחוז איתי בתוך זה, המחשבה על איך אני איראה אחר כך לא מעניינת. החשש לאבד את אשתך הוא הרבה יותר חזק מהמראה החיצוני. העובדה שנשארתי בחיים והבראתי יותר חשובה. החוויה הזו עושה שינוי בזוגיות או לטובה או לרעה. אני יודעת שיש מערכות יחסים חלשות שהסתיימו לפעמים בגירושין אחרי שהנשים החלימו. אצלנו זה רק הקפיץ את הקשר לרמות הרבה יותר גבוהות. ברגע שעוברים משבר כזה גדול בשנה הראשונה לנישואים, אתם יודעים שיותר גרוע מזה לא יכול להיות. כשגבר מוצא את עצמו מטפל באישה בת 28, הקשר יכול רק להתעצם".
חווית לא מעט טראומות פיזיות מהניסיון לשחזר את השדיים. למה בעצם התעקשת לנסות לשחזר אותם?
"השחזורים היו בעיקר בשביל עצמי. בעלי מבחינתו היה מוכן לקבל אותי גם בלי שני השדיים כל עוד לא ירחף מעלינו הסיכון שאחלה שוב. כשהייתי צריכה לכרות את השד השני הוא ישר אמר לי ללכת לעשות וגם לוותר על הניסיון לשחזר אותו רק בגלל הטראומה שעברתי. הרצון להיות בריאה עולה על הרצון להיכנס לסבב ניתוחים לא באמת נחוץ".
"מגיעות אלי נשים שעברו כריתה לפני 20 שנה והן בהלם"
אצל חלק מהנשים, ניתוחי השחזור נכשלים או לא מצליחים להגיע לתוצאות האופטימליות. חוץ מתהליך החלמה כואב במיוחד, נותרות צלקות על הגוף, נפערים שקעים, השתל נדחה או שהחזה נותר לא סימטרי. כך או כך, המשבר הפיזי והנפשי בלתי נפרדים. בדרך כלל, את תקופת ההסתגלות לגוף מצולק ופגוע וההכלה של החוויה הטראומטית – הנשים נותרות לבד. ואת זה יאנה החליטה לשנות ולפתוח חנות בגדים לנשים שחלו בסרטן. בחנות ניתן למצוא חזיות מותאמות, בגדי ים, מטפחות לנשים שאיבדו את השיער וצוות תומך ומבין – שכן, כולו מורכב מנשים שניצחו את המחלה.
את הסניף הראשון של "יאנה פאשן", היא הקימה בעיר הולדתה – חיפה במהלך תקופה לא פשוטה בה איבדה את אמה לאחר מלחמה ממושכת בסרטן, ילדה את בתה השנייה ועברה ניתוח שחזור קשה נוסף. החנות צברה מהר מאוד פופולאריות בקהילות של נשים שנלחמות בסרטן השד. "פתחנו את החנות ונשים מכל הארץ התחילו להגיע, להתקשר ולהתעניין. הבנתי שזה לא משנה כמה פרנסה תהיה לי מזה, אני יודעת שיהיו בנות שזה יציל את החיים שלהן. כי ההחלמה הנפשית לא פחות חשובה מההחלמה הפיזית. בהמשך החלטתי לפתוח גם סניף בתל אביב".
מה הניע אותך לפתוח את העסק?
"הוא צמח כשהייתי יושבת ימים ולילות על המחשב, מנסה לפתור את הבעיות מבחינת לבוש. ניסיתי לעצב לעצמי ביקיני עם סטודנטית לעיצוב אופנה, למצוא פרוטזות עמידות במים. חשוב להבין שלאישה שעוברת כריתה נפער שקע מאוד עמוק בצדי החזה, ממש אפשר לראות מן בור עמוק וצריך להסתיר את זה. דרך האינטרנט גיליתי מלא בוטיקים וקולקציות שלמות של הלבשה תחתונה לנשים שעברו כריתה. גיליתי שיש חזיות שמסתירות את מה שצריך והייתי מזמינה אותן לעצמי".
למה, האם בארץ אין מענה לנשים שעברו כריתות שד?
"תביני, מגיעות אליי נשים לחנות שעברו את הכריתה לפני 20 או 30 שנה והן בהלם, זה חידוש מבחינתן היכולת ללבוש מחשוף. בארץ יש היצע מאוד מצומצם ומאוד בנאלי, לא האמנתי שאף אחד לא חשב להביא את החזיות היפות והסקסיות האלו קודם - וזה מה שגרם לי להתבשל על הרעיון. היה לי רקע בעסקים ושיווק ובאמת אחרי שהחלמתי עזבתי את העבודה שלי ונכנסתי לזה עד הסוף".
את חושבת שאת מצליחה להשפיע על נשים אחרות?
"מגיעות אליי נשים במצב נפשי כל כך קשה, כשהן פוגשות אותי או את אחת העובדות שלי שהחלימו בעצמן, הן מבינות שהשיער צומח. שיש פתרונות גם אם הכריתה או השחזור לא סימטריים. אני שומעת סיפורים על נשים שבזכותי מרגישות בנות ללכת עם הילדים לבריכה או להיחשף מול הבעל שלהן בחזייה. יש בהן מבוכה ובושה וזה קורע את הלב. זה הופך את החנות לא רק לחוויית קניה אלא למקום שאפשר לשתף ולדבר בו. הלקוחות מרגישות בנוח להראות אחת לשנייה את הצלקות שלהן. יש כאן הרבה אמוציות. זו לא רק חנות".
כחלק מהשירותים שיאנה מספקת, היא מעבירה ללקוחות שלה קורס סטיילינג שלא רק מלמד אותן איך להתלבש אלא מעניק להן שיעור חשוב לחיים על דימוי גוף וביטחון עצמי. "אני מלמדת אותן להדגיש את החלקים היפים האחרים שיש בהן. איך להבליט את העיניים, הרגליים ופשוט איך לקחת את כל מה שטוב בך ולהבליט את זה. זה ללכת למקומות אחרים בגוף שלך וללמוד להעריך אותו. יש נשים שמקבלות מזה כוח, הן מבינות שגם בלי הציצים שלהן אפשר להיראות מעולה".