לידיעת הסטודנטיות למשפטים: מחקר מאוניברסיטת איווה בדק את מצבן של נשים בתחום עריכת הדין וגילה שהסיכוי של עורכות דין בשוק הפרטי להפוך לשותפות מלאה במשרדים נמוך הרבה יותר מזה של עמיתיהן הגברים. ואם נדייק, מדובר בסיכויים העומדים על 13 אחוז פחות.
המחקר מצא שלנשים שבחרו לעסוק בעריכת דין יש כיום הזדמנויות שוות לגברים להתקבל לחברות ומשרדים, אך סיכוייהן להתקדם בחברה ולזכות בשותפות נמוכים. "לא קיימת אפליה מינית בשלב הראשוני של קבלת המועמדים לעבודה", אומרת מארי נונן, פרופסור במחלקה הסוציולוגית של האוניברסיטה שליוותה את המחקר, "אבל קבלת שותפות היא מחוץ להישג ידן של נשים רבות. עובדה זו לא השתנתה במהלך כל שנות הבדיקה".
המחקר התבסס על שתי קבוצות שכללו בוגרי לימודי עריכת דין במישיגן בין השנים 1972 ל- 1978, ובין 1979 ל- 1985, והוא נערך שנה לאחר סיום התואר, חמש שנים מאוחר יותר ו- 15 שנים אחר כך. מתוך אלו שסיימו את הלימודים בשנות ה-70, לפחות 29 אחוז מהנשים הפסיקו לעבוד בתחום לאחר ארבע שנים. בשנות ה-80 הפסקו לעבוד 18 אחוז בלבד. "אלה בשורות טובות, אין רצון להרחיק נשים מהתחום ונראה כי ישנו שוויון יחסי", אומרת נונן ומסייגת – כ-90 אחוז מהנשאלות טענו כי חוו לא פעם אפליה על בסיס מיני.
נונן מוסיפה כי הסיבה לכך נובעת מכך שלעורכי הדין המבוגרים פחות נעים להימצא לצד משפטניות בגילאי 20 ו-30. "הם נוטים לחוש לא בנוח לצד נשים צעירות לעומת זאת גברים צעירים שם הקשר אבהי יותר ויכול להתבטא גם בפעילויות משותפות מחוץ למשרד כמו משחק גולף, הזמנה למשקה או מתן עצות".
המחקר גם מראה ש פחות ממחצית השותפים בפועל בחברות הגדולות מאושרים מהאיזון שבין עבודה ומשפחה. "מיעוט הנשים השותפות היא אולי בגלל שלנשים יש סדרי עדיפויות שונים, ושעות עבודה מאוחרות הן לא חלק מהם". עם זאת, העובדות מצביעות על כך שעורכות דין רבות מעדיפות להישאר באותה חברה ולא לחפש תנאים קלים יותר, מה שמוכיח שיש להן מוטיבציה להתקדם למגרש השותפים. חבל שמוטיבציה לבד לא מספיקה.
